הנוסע הישראלי בראיון מבית החולים: "פתאום הודיעו לי: ’נדבקת בקורונה, אתה נשאר ביפן’"

גם בחלומותיהם הגרועים ביותר לא דמיינו חברי הקבוצה הישראלית שעלו על ספינת השיט 'דיימונד פרינסס' מה מצפה להם במהלך השיט, שבסך הכל היה חלק מחגיגת יום הולדת לשניים מבני המשפחה.

את ההודעה הראשונה על כך שמשהו לא בסדר קיבלו בני המשפחה בשעה 02:00 בלילה (שעון ישראל). "קיבלנו טלפון שבו בישרו לנו כי יש חשש שמי מהנוסעים בספינה נדבק בווירוס קורונה, ולכן נוסעי הספינה יוכנסו להסגר", אומר ל'הידברות' אליאב לוי שאמו ברוריה ואחותו ניקול בן דוד שהו על ספינת 'דיימונד פרינסס', שחלק מנוסעיה נדבקו בנגיף הקורונה. "תחילה התייחסנו לזה כאל עיכוב זמני בלבד, ולא דאגנו", מספר לוי. "התחושה הזו התחלפה מהר מאוד", הוא אומר. ככל שעבר הזמן גברה הדאגה בקרב בני המשפחה שנותרו בארץ. "תחילה קיבלנו דיווח על נוסע אחד שנדבק בווירוס, אך מאז, כל יום דווח על נוסעים נוספים שנדבקו בווירוס הקטלני". במקביל החלו להגיע עוד ועוד ידיעות מרחבי העולם על בני אדם שמתו לאחר שנדבקו בווירוס, והדאגה בקרב בני המשפחה הלכה וגאתה.

שמעון ביטון

מבודדים בתוך הספינה

נגיף הקורונה, או בשמו הרשמי, COVID-19 נמצא כזכור לראשונה בגופם של אזרחים שאכלו עטלפים שהיו נגועים בווירוס. מאז ועד היום המגיפה מסרבת לדעוך וממשיכה להפיל אימתה על העולם כולו. עד כה מתו כתוצאה מהמחלה 2128 חולים, וזוהו מעל ל- 75,700 מקרי הידבקות בנגיף.

בשיא הבהלה העולמית מנגיף הקורונה, התברר לנוסעי  ספינת 'דיימונד פרינסס' שהם חשודים כנגועים במחלה. על הספינה שהו 3,711 נוסעים, בשעה שנודע לרשויות ביפן כי אחד מנוסעי הספינה שירד בהונג קונג נמצא נגוע בווירוס הקורונה. מכאן והלאה נותרו נוסעי הספינה מבודדים ומלאי חשש.

הבשורה הקשה ניתכה על נוסעי הספינה ב-ט' שבט (ה-4 בפברואר), אז גילו פקחים של משרד הבריאות ביפן כי 10 מבין נוסעי הספינה נדבקו בנגיף. אז התברר לנוסעים כי האיש שירד בהונג קונג ועד כה חשבו שההתפרצות כולה הגיעה בעקבותיו, לא היה הנגוע היחידי בווירוס. החשש פשט בקרב הנוסעים. תוצאות הבדיקה הובילו את הרשויות ביפן להטיל על הספינה אמצעי בידוד קפדניים, ועל הנוסעים הוטל לשמור על אמצעי זהירות שיימשכו עד לעזיבתם את הספינה לאחר כשבועיים וחצי. בינתיים, האנייה קיבלה היתר לעגון בנמל יוקוהאמה, לצורך המשך מעקב ובידוד הנוסעים.

יומיים לאחר מכן התגלה הנגיף בגופם של 10 נוסעים נוספים. יום לאחר מכן זינק מספר הנדבקים מהווירוס ל-61, והנוסעים שעל הספינה, כמו גם המשפחות שנותרו בארץ, החלו לחשוש לגרוע מכל, כפי שאומר אליאב לוי בשיחה עם 'הידברות'.

שמעון דהן, אחד מעשרת הישראליים שהיו על הספינה הנגועה, מספר בראיון מיוחד ל'הידברות' מבית החולים הצבאי, המרכזי ביפן, על הרגע שבו התבשר כי הספינה עליה הוא שוהה חשודה כבית גידול לנגיף הקטלני.

(צילום: shutterstock)

"שמונה שעות לפני הירידה מהאנייה, התברר לנו שנוסעי הספינה חשודים כנגועים בנגיף הקורונה. זה היה מפחיד מאוד והדבר היחיד שהחזיק אותנו הוא האמונה. אני תמיד אומר לילדיי ולסובבים אותי, שהכל מלמעלה. אנו יכולים לתכנן ולארגן כל מיני דברים, אבל ברגע האמת – רק הקב"ה מנהל את העולם, והוא זה שיחליט".

אחרי עיכוב של זמן מה, היפנים שינו את דעתם והסכימו שהספינה תעגון בנמל יוקוהמה. יחד עם זאת, הם הודיעו כי אף אחד לא יוכל לרדת לחופי יפן. ההוראה שניתנה הייתה חד-משמעית: על הנוסעים כולם להסתגר בחדריהם.

הנוסעים ששהו על הספינה סיימו באותו זמן שייט בן 15 יום. כעת נודע להם כי עליהם לשהות על הספינה 14 ימים נוספים. התנאים הורעו באחת. משיט מהנה ומלא בפעילויות, הפכה הנוכחות בספינה לקשה ומאתגרת.

מאותו רגע, סדר יומם של נוסעי הספינה, ובהם הנוסעים הישראליים, השתנה לחלוטין. "23 שעות ביממה שהינו בבידוד, אני ורעייתי לבדנו בחדר", מספר שמעון. במשך שעה אחת בלבד ביממה יכלו הנוסעים לעלות לסיפון כדי לשאוף מעט אוויר.

מה עשית באותן שעות ארוכות?

"העסקתי את עצמי בכל מיני דרכים. הייתי מדווח לכל כלי התקשורת על מצבנו, ומקיים קשר שוטף עם עיתונאים רבים. רואיינתי אפילו למגזין יהודי בארה"ב בשם 'עמי', אשר תרגם את דבריי לקוראיו. בנוסף, הייתי עסוק בשיחות עם בני משפחתי היקרים שציפו לנו בארץ. ומעל הכל, האזנתי במשך שעות ארוכות לשיעורי תורה של הרב זמיר כהן. זה סייע לי להעביר את הזמן ולהחזיק את הראש מעל המים. אני מאוד אוהב לשמוע אותו".

אלא שבעוד שארה"ב שיגרה מטוסים שישיבו את האזרחים האמריקנים מבין נוסעי הספינה חזרה לביתם, נותרו הנוסעים הישראליים ללא מענה, כשלטענתם הם ממשיכים להיות חשופים לווירוס הקשה. הביקורת הזו קיבלה חיזוק מדבריו של מומחה יפני אשר עלה לספינה ואמר כי לא פלא שנוסעים כה רבים נדבקו מהנגיף. לדבריו, הנוסעים ששהו על הספינה היו מועדים להידבקות, ותנאי השהייה שלהם במקום אינם מתאימים לתנאי בידוד מיטביים.

בשיחה עם 'הידברות', בני משפחותיהם של הנוסעים מביעים את אכזבתם מהתנהלותן של רשויות החוק. לדבריהם, בשלושה-ארבעה ימים הראשונים אף גורם רשמי לא פנה אליהם. לטענתם, היחס אל נוסעי הספינה השתנה רק בעקבות ה"רעש שהתחלנו לעשות. רק אז התחילו להתייחס אלינו".

אלא שלצד הטענות המופנות למדינת ישראל, מציינים בני המשפחה את הערבות היהודית ההדדית בה הם נתקלו לאורך כל הדרך. בין היתר הם מצביעים על שליח חב"ד ביפן, הרב בנימין אדרעי, שסייע לנוסעי הספינה ככל יכולתו, החל מהבאת מזון ועד לסיוע נפשי. את ההתגייסות למענם מצד בית חב"ד בטוקיו מגדיר לוי ככזה שמעורר השתאות. "זה היה סיוע ללא הפסקה, ולכל אורך הימים והלילות שבו שהו הנוסעים על הספינה, שליחי חב"ד היו שם למענם ולמענינו", הוא אומר. עוד הוא מציין את פרויקט אמירת התהילים לשמירה על בני המשפחה שעל הספינה ולחיזוק מצבם הנפשי והמוראלי, שתרם להם מאוד.

לאחר שבועיים וחצי של שהייה בהסגר, ירדו נוסעי הספינה הישראליים מהאנייה, למעט ארבעה מהנוסעים שנדבקו בנגיף, ומצבם הוגדר קל. לקול צלילי 'עם ישראל חי' עלו שאר הנוסעים על האוטובוס שהובילם אל המטוס ומשם המשיכו בדרכם חזרה אל הארץ.

שמעון ביטון

שמעון ביטון: "ואז נודע לי שנדבקתי"

כשאנו ממשיכים לשוחח עם שמעון ביטון הוא מציין כי לאורך כל תקופת הבידוד הוא הרגיש טוב והתסמינים של חולי קורונה לא נראו אצלו. לא היה לו חום והוא גם לא הרגיש תחושות של עייפות או סחרחורת.

אלא שדווקא בבדיקות האחרונות שנערכו אצל נוסעי הספינה לאחר תום ימי הבידוד, התברר כי שמעון לקה בנגיף הקורונה. את הרגעים הקשים בהם התבשר כי לקה בנגיף הוא מתאר כ"פטיש של 5 קילו" שהוטח על ראשו באחת. "התכוננו ליציאה הסופית מהאנייה", הוא משחזר, "ואז נשמעו דפיקות בדלת. ניגשתי לפתוח. ומול עיניי ראיתי שני אנשים לבושים מכף רגל ועד ראש בציוד מיוחד, מונע הידבקות. לא הייתי צריך יותר מזה. הבנתי מיד את המשמעות. רעייתי פרצה בבכי, ורצתה להישאר איתי. אבל אני אמרתי לה שתחזור לארץ. הייתי חייל ואני יודע כיצד להתמודד עם מצבים שכאלו".

משם הובהל שמעון לבית החולים הצבאי הראשי ביפן. את המקום הוא מתאר כמזמין במיוחד ונוח. ומוסיף כי גם כעת הוא מרגיש טוב, כפי שהרגיש טוב לאורך כל הדרך.

אתה עובר טיפולים?

"לא, מלבד בדיקות שנעשות מדי יום". שמעון, כמו נגועים נוספים בנגיף, עובר מדי יום שלוש בדיקות המוודאות את רמת לחץ הדם, הדופק והחום שבגופו. לאחר סדרה של 3 בדיקות רצופות, שנעשות כל אחת בהפרש של יומיים מהסדרה הבאה, בהן נמצא כי האדם נקי, הוא מוכרז כבריא ויכול לעזוב את המקום.

מישראל נשלח פרופסור מיוחד לביקור אצל הישראליים הנגועים בקורונה. הוא שהה לצד החולים במהלך השבת האחרונה.

למרות ההרגשה הטובה והיעדר חום עליהם מספר שמעון, הסתבכות קלה נרשמה כאשר במהלך הזמן ששהה במקום, הוא קיבל דלקת קלה. "אם בארץ מביאים אנטיביוטיקה, כאן, היפנים אינם משתמשים באנטיביוטיקה", אומר לנו שמעון ומוסיף כי מדובר בעניין קל שאינו אמור להעלות חשש. הגורמים הישראליים שמקיימים קשר עם שמעון והנגועים האחרים אמרו לו כי "אלו ההוראות של היפנים, ועליהם להישמע לכך".

כיצד אתה מתקשר עם הצוות הרפואי?

"אין הרבה קשר איתם, כיוון שהם לא מדברים אנגלית. התקשורת שלנו היא דרך תרגומון – כאשר הם מדברים באנגלית, אז נכתב בעברית התרגום של דבריהם".

שמעון, כאמור, שוהה בבית החולים היפני, ומצפה כבר לשוב ארצה. המצב בבית החולים קשה אף יותר מהמצב אליו התרגל באנייה, שם הייתה לו שעה אחת ביום בה יכול היה לעלות לסיפון, להסתובב מעט במרחב פתוח ולשאוף אוויר. כעת, הפריבילגיה הזו נעלמה, והוא שוהה 24 שעות באותו מקום.

במקביל לשהייה בבית החולים, מנהל שמעון את עיסוקיו מרחוק. "אני עובד ביקב טפרברג", הוא מספר, "זה 38 שנה שאני עובד שם. אפילו שהגיעה העת לצאת לפנסיה, נותרתי בתפקידי כמנהל התפעול של היקב. אז אני מקבל טלפונים ומנהל מרחוק, כמה שאפשר, את העניינים".

על השאלה כיצד הוא מחזיק מעמד בשעות הקשות הוא עונה: "משהו מלמעלה מחזיק אותי. אני אופטימי ומסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. זה שאני אכנס למרה שחורה לא יעשה טוב, לא לי ולא לילדים".

שמעון התגלה גם כמקור חיזוק ואמונה למשפחתו, עד-כדי-כך שבני המשפחה שואלים אותו היכן היה במשך כל השנים. "חשבנו שאתה אילם", הם אומרים לו בצחוק, ואילו הוא משיב בתגובה שזו ההזדמנות שלו לגלות את כוחותיו, וכן לקדש שם שמיים דווקא במקום זר, ולהראות לעמי העולם התנהגות מופתית של בן לעם היהודי.