האמנית החרדית: "יצרתי מגילת אסתר מגיליון באורך 9 וחצי מטר"

אם תיכנסו לביתה של האמנית יעלי וורצמן, סביר להניח שתפגשו אותה עם מספריים ביד, כשהיא שוקדת על גזירת מגזרות נייר. כן, כן, קראתם נכון - גזירת דפי נייר בעיטורים שונים ובצורות מגוונות. אם גם לכם זה נשמע כמו תחביב המתאים בעיקר לילדים, אתם מוזמנים להכיר אותה מקרוב – יעלי, אמנית חרדית מוכשרת במיוחד, אשר עיקר עיסוקה הוא דווקא בתחום הזה.

"את המשיכה לאומנות קיבלתי מאמא שלי", היא מספרת, "מאז ומעולם היא עסקה באומנות ובמיוחד התמחתה ביודאיקה. כבר כילדה קטנה הייתי עוקבת אחרי היצירות שלה ומרותקת אליהן. בסופו של דבר כנראה שהתחביב עבר גם אליי. באחד הימים ביקרתי בתערוכה שהתקיימה במוזיאון תל אביב לאמנות, שם הוצגו מגזרות נייר של האמן צדוק בן דוד. אלו היו מגזרות מיוחדות ממש, עם פיתוחי לייזר, מתכות ותלת מימד. זה המחיש לי להיכן אפשר לקחת את תחום מגזרות הנייר, ולמעשה, שם הייתה הפעם הראשונה בה קיבלתי השראה לעסוק דווקא בתחום הזה".

"מתפלאים שיש לי סלולארי כשר"

אלא שזה לא נשאר בגדר תחביב בלבד. לאחר שסיימה יעלי את לימודיה בסמינר בירושלים, היא פנתה ללמוד מסלול לאמנות במכללת 'אמן' ואף המשיכה לאחר מכן בשלוחה החרדית של בצלאל, שם נמנתה על תלמידות המחזור הראשון.

כיום היא משמשת כמרצה לאומנות בסמינרים ידועים בירושלים, ולמרבה הפלא הוזמנה למסור קורס בנושא מגזרות נייר גם במכללת אורנים בקריית טבעון, שאינה חשודה בקשרים מיוחדים עם המגזר החרדי.

התלמידים לא התפלאו על כך שמביאים להם אומנית חרדית?

"דווקא לא", היא טוענת. לדבריה, למרות שהיא נחשבת בין האומניות הבודדות בארץ שעוסקות בתחום, ולאחרונה אף נשלחה לטקס שנערך במוזיאון במוסקבה בו נבחרה לייצג את מדינת ישראל, היא לא נתקלת לעתים קרובות בתגובות של פליאה או של הרמת גבה בעקבות זהותה החרדית. "אולי קצת מתפלאים על כך שיש לי סלולארי כשר ואין לי ווטסאפ, אבל רגע אחר כך כבר שוכחים מזה", היא מחייכת.

היא מהרהרת לרגע ואז מוסיפה: "בעצם, הייתה פעם אחת בה ההשתייכות החרדית שלי התנגשה עם העבודות שייצרתי. באחד הפרויקטים בבצלאל תכננתי לייצר שמלת כלה ממגזרת נייר. זה היה ממש חלום שלי, אך הוא נגנז מהר מאוד, כי חששתי שעלולים לקחת את זה לכיוון לא נכון ולהעניק פירוש פמיניסטי ליצירות שלי".

חודשיים עבודה, מגילה אחת

יעלי מייצרת עבודות מסוגים וסגנונות שונים. בין היתר היא יצרה מספר עבודות ייחודיות הנוגעות ליהדות, כמו סוכה ומבנה של בית כנסת. כל אחת מהיצירות האלו עשויה מגיליון נייר שנגזר במוטיבים גיאומטריים, אדריכליים וצמחיים וקופל ליצירה תלת מימדית. יעלי גם משתמשת במשחק של אור וצל, מה שמעניק ממד נוסף ליצירה.

לאחרונה ציינו במכללת אמן עשור לפתיחת המכללה, והכריזו לרגל כך על תערוכה גדולה בה יוצגו יצירות של הבוגרות שלהן, תחת הנושא 'חפץ'. יעלי בחרה להשתמש בביטוי "חפץ ה'", וכדי להמחיש זאת היא ייצרה את מגילת אסתר, אשר מלווה כבר מתחילתה ברצונו של הקב"ה. היא יצרה את המגילה בצורה של טירה עשויה ממגזרת נייר ועל כל אחד מהקירות, היא רשמה פרק אחר מהמגילה.

"כדי להקים את הטירה חקרתי את נושא האדריכלות במטרה ליצור ארמון שיתאים לסגנון אדריכלי נכון", היא מבהירה, "בסופו של דבר השתמשתי בנייר באורך של 9 וחצי מטר על גובה של 90 סנטימטר. יצאה יצירה ענקית ממש, והקדשתי לה חודשיים של עבודה. בסופו של דבר זכיתי במקום ראשון וזה היה בהחלט צ'ופר נחמד". 

לא נפרדת מהמספריים

בנוסף, יעלי מעצבת גם הזמנות לאירועים ממגזרות נייר מתאימות וכן מוציאה תחת ידיה תמונות קיר שמשמשות לעתים קרובות כמתנות. "כשמדובר ביצירות גדולות אני משתמשת במספריים בלבד, אך כשאני מכינה הזמנות או פריטים שיש לשכפל פעמים רבות, אני נעזרת במכונת לייזר", היא מסבירה, "באמצעות המכונה גם אפשר לשנות את הסגנון, להקטין או להגדיל וכך להפוך את היצירה לתעשייתית יותר".

כפי שהיא מציינת, אין בארץ הרבה אמנים שעוסקים בתחום ושהיא יכולה להתייעץ איתם, אך קיימת קבוצה קטנה של אומנים כאלו. הם מידי פעם מקיימים גם מפגשים מקצועיים ולעתים היא נוטלת בהם חלק. דרך קבוצת האמנים הזו היא גם קיבלה את ההצעה לייצג את מדינת ישראל בתערוכת מגזרות הנייר שהתקיימה כאמור במוסקבה.

כנס במוסקבה, דומודדובו

"מדובר בתערוכה שהוצגה במוזיאון לאמנות בו מנהל המוזיאון מתעסק בעצמו עם מגזרות נייר", היא מסבירה, "הוא מתייחד בכך שמחזיק באוסף מכובד של מגזרות מכל רחבי העולם, מאחר שלכל ארץ יש את סגנון המגזרות הייחודי לה. המוזיאון מקיים פעם בשנתיים טקס בו הוא מזמין אמני מגזרות נייר מכל רחבי העולם להשתתף ולהציג את יצירותיהם. אני למשל הענקתי למוזיאון במתנה מגזרת נייר של ארון קודש".

כמה זמן לוקח לעבוד על יצירות בסגנון הזה?

"מדובר בתהליך של ימים ספורים עד חודשים ארוכים", היא מבהירה, "כל עיטור ביצירה חייב להיעשות בדייקנות ולכל פרט בגזירה יש משמעות. אבל לא קשה לי עם התהליך הארוך, כי כשאני עובדת אני כמעט לא מרגישה שעובר הזמן. זו ההנאה שלי והמספריים כבר מזמן הפכו להיות חלק ממני".