משלוחי המנות – זה בשביל החברים שלכם, או בשבילכם?

פורים מגיע. שמחה גדולה!

אצל הרבה אנשים ימי הפורים אלו ימים של לחץ, מתח וחרדה...

מה קרה?

משלוחי מנות…

המצווה החביבה הזו הפכה בשנים האחרונות לנושא של לחץ חברתי, מתח והוצאות כספיות בלתי הגיוניות.

כולם רוצים להרשים! להיות הכי יצירתיים! לא להעתיק… לא לחזור על משהו שעשינו בשנים עברו… ובקיצור להפוך ביום הפורים מאנשים שגרתיים לקופירייטרים, מעצבים, אמנים ומקוריים.

כולנו אנשים טובים. כל אחד מצטיין בדבר כזה או אחר, אבל להיות כל כך הרבה תכונות בבת אחת? זה בלתי אפשרי! כשאנו דורשים מעצמנו לעשות דברים שגדולים מאיתנו, אנחנו בדרך כלל מאכזבים את עצמנו, מלחיצים את עצמנו, ובמקום לשמוח וליהנות מהחוויה שבדבר - מתכסים בעצב...

בהנחה שרובנו רוצים להיות רגועים ולהסתדר זה עם זה ללא מתח ותחרות, תנו לי להציע לכם כלים איך להפוך את משלוחי המנות לדבר נעים, רגוע ומשמח.

נצא לדרך

1. נקו את כל המחשבות וצאו מהפרטים הקטנים של עיצוב כזה או אחר ושאלו את עצמכם: מהי המטרה האמיתית של משלוח מנות?

תשובה: יש שתי שיטות עיקריות בהלכה לטעם משלוח מנות:

א. כי על ידי ששולח לחברו תשורה ומנחה, מביע בזה את רגשי אהבתו וחיבתו אליו, ונוטע בלב חברו אהבה ואחווה ושלום כלפיו, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (רבי שלמה אלקבץ).

ב. כי ישנם אנשים מחוסרי כל, וכששולח להם "משלוח מנות" דרך כבוד והדר, לא יבושו ולא יכלמו, ויקיימו הסעודה כראוי (תרומת הדשן).

נשים לב כי לשתי השיטות המטרה היא לחשוב על השני, לשמח אותו או לסייע לו.

בואו נהיה כנים! האם כשאנו מחפשים דברים מקוריים ומרשימים אנחנו חושבים מה יועיל לחברנו, או מה יכבד אותנו?

2.עוד נחשוב עם עצמנו, לו הייתם מתנהלים ללא מתח חברתי, מה הייתם נותנים כמשלוח מנות, נניח לילד שלכם, או אפילו לעצמכם? בלי מחשבות  של "מה יגידו"... אלא באמת מה יועיל למקבל?

אני בטוח כי התשובות שלכם היו: ארוחת בוקר מזינה ביום לחוץ כל כך, מאכל כזה או אחר לסעודת פורים, מצרכי מזון או שימורים לבית, ממתקים טעימים וכדומה.

בואו נחשוב מה באמת יועיל לחברינו המקבלים, ולא מה יסתדר עם הרעיון והצבעים.

3. קחו דף ועט, ורשמו למי אתם מתכננים לתת משלוח מנות. לאחר מכן תתחילו למיין מי הם האנשים שלא יוצרים אצלכם מתח, כאלו שהם קלילים, שמחים ומעריכים מה שיש בכל מצב...

בטוחני שתישארו עם לא יותר מ- 2 אנשים ברשימה, שמהם אתם לחוצים או שאותם אתם מחשבנים בעיקר.

4. עכשיו אנחנו צריכים קצת אומץ, ולהיות אמיתיים עם עצמנו.

שאלו את עצמכם: השניים הללו שאנחנו מחשבנים כל כך... מדוע חשוב לי כל כך לתת להם משהו ייחודי, מעניין, מרשים ויקר?

הכרת הטוב? תנו להם משהו שבאמת יועיל להם... משהו שהייתם נותנים לעצמכם.

לשמח אותם? האם אתם באמת חושבים על לשמח אותם או את עצמכם?... האם כלי בלתי שימושי שמסתדר עם הצבע והעיצוב של השוקולד, או מאכלים בלתי ראויים לאכילה מרוב דבק חם שנשפך עליהם מאימת זווית עמידתם, באמת ישמח אותם, או ישמח אתכם על שיצרתם משלוח יפה, מרהיב ומרשים?....

אם נהיה פתוחים מספיק עם עצמנו ונרד לשורשם של דברים, נגלה שמה שאנחנו רוצים בסופו של דבר זה שיעריכו אותנו. זה בסדר גמור, זהו הטבע האנושי!

אז בואו נעשה בדיקה, האם באמת נקבל את ההערכה הנכספת אחרי כל כך הרבה מאמץ...

ציירו לכם בראש! יום פורים, השעה 10:00 בבוקר, דפיקות בדלת. אתם פותחים את הדלת, והנה היא באה... השכנה שחשוב לנו כל כך לתת לה את המשלוח המרשים. אמרנו שהיא באה? סליחה... בנה בן ה-7 מביא לכם את המשלוח המושקע שלה. לאחר שנטלתם את המשלוח מידיו של הילד, הגיע הזמן להחזיר... אתם ניגשים לשיש במטבח, והיצירה המושקעת שלכם עוברת בדחילו ורחימו לידיו של הזאטוט. הוא נכנס לביתו, "אמא, זה מכהן". האם בקושי מעיפה מבט לעברו, היא באמצע לתקן את השפם של ילדה בן ה-4, ויש לה עוד 12 שכנים שטרם קיבלו משלוח... בעוד מספר שעות יגיעו אליה משפחת בעלה לסעודת פורים. יום לחוץ כל כך. היא אומרת בחטף "איזה יופי"... ובטרם סיימה את המשפט, הקטנים כבר קורעים את הצלופן וממיינים לעצמם את השוקולדים "השווים". דבר אחד היא כן זוכרת לשאול את בנה, השליח. "מה הם אמרו על המשלוח שלנו?". היא לא באמת שמה לב מה נתתם, היא לא ממש תעריך שעות של ריצות ועלויות עצומות, אבל כן זקוקה לתשומת לבכם...

אז מה יקרה אם השנה ניתן משהו פשוט ומועיל, אבל את ההערכה לה אנו זקוקים נקבל פי אלף, כי נחליט שעל כל משלוח שמגיע אנחנו מפרגנים בלי סוף, מחייכים, מודים, משבחים ומהללים? בצורה כזו איש לא ישכח אותנו! גם נזכה לקיים את המצווה בהידור, וגם נקבל את מלוא ההערכה! כי מה שכולם זקוקים לו הוא לא מקוריות חסרת תכלית, אלא הערכה ופרגונים. את זה נוכל לתת בשפע, בלי להתאמץ מדי ומבלי להוציא כספים מיותרים.

5.לא השתכנעתם? בואו נמשיך. אמרנו שיש בודדים שאנחנו באמת לחוצים מהם.

דמיינו שתי כפות מאזניים. בכף אחת ראו את אותו אדם שאולי יעריך את המקוריות שלכם, ובכף השניה שימו את כל הנזקים שהסבו לכם המשלוחים הללו... הילדים שסבלו מאמא לחוצה במקום מחויכת, הבעל שהתרוצץ מחנות לחנות כדי למצוא את כל הרכיבים המרכיבים את יצירת המופת שלכם, הכיס שלכם שהתרוקן מעבר ליכולותיכם, השעות שיכולתם לרקוד עם הילדים בבית במקום לחדד ולשפץ את הצלופנים, תחושת התסכול והשעבוד מול תחושת השחרור והשליטה העצמית, ועוד ועוד.

איזו כף כבדה יותר?...

האם שווה כל זה כדי שאולי יעריכו אותנו? האם שווה לנו לוותר על כל כך הרבה דברים טובים, לסבול כל כך הרבה, כדי שאולי מישהו חיצוני יואיל בטובו לזרוק לעברנו קצת תשומת לב? האם התועלת שאולי תהיה לשכנה או לחברה שווה יותר מהתועלת הוודאית שתהיה לבעל ולילדים?

אז השנה מחליטים שלוקחים את הנושא בקלילות ובשמחה. מכינים דברים פשוטים, זולים ומועילים. מפרגנים. מוסיפים כמה מילים טובות. חושבים על טעמי המצווה, שולטים על עצמנו ולא נשלטים, זורמים, שמחים!

אני בטוח שזה יהיה הפורים הכי טוב בחייכם!