מטלטל: החתן לא ידע את נפשו, ולאחר שנה התרחש הלא ייאמן

בשנת תש"פ, מסר הרב אלימלך בידרמן שיחה בישיבת "ישועת משה" בעיר "ברכפלד". בסיום השיחה, ניגש אליו אהרן (שם בדוי), אחד משומעי השיעור, ושיתף אותו מכלי ראשון במעשה המופלא הבא.

"אחי התחתן לפני שנה בדיוק, בחודש שבט תשע"ט. שבת העליה לתורה שלו כחתן היתה בשבת י"ח שבט בבית המדרש הגדול של ויז'ניץ. אלא, שבאותה שבת היו בבית הכנסת 10 חתנים. מה שאומר, שכל 10 החתנים אמורים לעלות לתורה באותה תפילת שחרית", פתח אהרן בדבריו.

"המנהג אצלנו הוא, כי כאשר יש חתן המתכונן לעלות לתורה, מודיעים לו באיזו עליה הוא עתיד לעלות, כדי שבעזרת הנשים יוכלו להתכונן כראוי ולזרוק, כפי המנהג, סוכריות ומיני מתיקה על החתן, כאשר הוא צועד לקריאת העלייה לתורה.

"העליות לתורה החלו. כאשר עלה החתן הראשון לתורה, נזרקו סוכריות לרוב על ראשו. בית הכנסת כולו געש משמחה. כך גם החתן השני, עלה לתורה לקול ניגוני המתפללים, כשבמקביל עשרות סוכריות ניתכות אל רצפת בית הכנסת ממרומי העזרה.

"ואז הגיעה העליה של אחי לתורה. הגבאי הכריז את שמו, ואחי ניגש לבימה. אלא שאז אירע דבר לא נעים: הנשים במשפחה לא היו מוכנות דיין, ולא ידעו כי כעת עולה לתורה החתן "שלהן"... ברגע שהבינו שמדובר בעלייה של אחי, הן החלו לחפש את הסוכריות על מנת לזרוק עליו. אך בינתיים החתן החל לגשת לבימה, כשבשונה משאר החתנים שלפניו, אף סוכריה ולו אחת לא נזרקת לעברו...

"אחי", ממשיך אהרן לספר כשדמעות בעיניו, "לא הבין מה קרה, מדוע קול דממה נשמע מכיוון עזרת הנשים, הוא ניסה להרים את ראשו לעברן, כדי לסמן שהוא עולה לתורה, אך הבושה רק גברה: אף סוכריה לא הושלכה. דממה עמוקה שררה בבית הכנסת. היה נראה כאילו החתן מנודה ממשפחתו...

"אחי התמלא בבושה נוראה, ומרוב הצער שהיה לו, בדרכו לעבר ספר התורה, כיסה את ראשו מאי הנעימות והביזיון שחש. המתח ששרר בבית הכנסת היה עמוק כסכין.

"כאשר הסתיימה התפילה, ניגשה אחת מאחיותיי אל אחינו החתן, והתחננה בפניו: 'אנא ממך, אחי היקר, תמחל לכל נשות המשפחה שלא שמחו בשמחתך ולא זרקו עליך סוכריות, ותברך אותי. הרי אתה יודע כי הרופאים קבעו שלעולם לא אזכה בפרי בטן. אנא ממך, עשה למעני לפחות, מחל להם וברך אותי', דמעות חנקו את גרונה של אחותי. היא דמעה כולה, התחננה בבכיות. אחי התרגש מדבריה, מחל לכל הנשים ובירכה בלב שלם.

(צילום: shutterstock)

"והנה, לפני שבועיים", נשנק אהרן בדבריו, "בי"ח בשבט תש"פ, ביום רביעי, נולד לאחותנו בן! בדיוק מושלם באותו תאריך של הביזיון לפני שנה! לא יאומן! כנגד כל דברי הרופאים!"

מתוך 'טוב לחסות בה'', תרומה תש"פ, באדיבות אתר 'דרשו'.