הידברות לנוער: בחירות, טייק 3 ו... אקשן!

האם גם אתם מתחילים לחשוב שכל הבחירות האלה זו הצגה ממחוזרת? בחירות, טייק 3 ו... אקשן!
לא יודע מה אתכם, אבל זה מרגיש לי כמו הצגה זולה שמנסה להצליח לרגש את כולנו כבר בפעם השלישית, כשלכולם כבר נמאס לחלוטין. השחקנים (חברי כנסת) מוכרים, הדרמה כבר לא דרמה ואנשים מתחילים לפהק. כי כמה צפוי שעם מפולג, בזכות גיבורי ההצגה החביבים שלנו בכנסת, יגרום לסבב שלישי להיות מוצלח יותר. הו, לא! אל תטעו, אנחנו בעד אחדות, חברים יקרים. המריבות והקטטות, ההשמצות והעלבונות, זה איך אומרים... ככה, בין חברים. על מי אתם עובדים?

אני אגיד לכם משהו, ויסלחו לי חברי הכנסת. נמאס, פשוט נמאס. ממשלה עם 120 חברי כנסת לא מסוגלת להביא אחדות בפעם השלישית. רוצים אחדות? אני אתן לכם אחדות!

סיפור קטן מהימים האחרונים: לאחרונה בקרתי באוקראינה, למי שלא יודע, המקום בו נולדה החסידות. בקרתי בכמה מציונים הקדושים, ביניהם רבי נחמן מברסלב. אחת הבקשות שלי היתה לקבל עוד "אהבת ישראל" פשוטה ותמימה, בלי שום חוכמות כלל. ולא תאמינו לי, מצאתי באוקראינה משהו שיוכל להיות חבר כנסת או שר, או לפחות - לפחות משהו שיביא לנו קצת שקט עד הבחירות הבאות. קוראים להם "גויים".
אממה, הם לא אזרחי המדינה, אין להם יותר מדי מצביעים פה, הם לא יכולים להתמודד פה, אבל תאמינו או לא, הם גרמו לי ולאחרים שהיו איתי להיות כל-כך באחדות!
הם הסתכלו עלינו, הביטו בנו, דברו עלינו מאחורי הגב, ניסו לקחת מאתנו יותר מדיי כסף בצ'יינג' (המרת מטבע), הסתכלו עלינו בפנים קרות, זרזו אותנו, לא אהבו כל כך לענות על שאלות ועוד כמה תופינים כאלה.
פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו – יהודים מכל הגוונים: מסורתיים ודתיים, חרדים וחסידים ושלל צבעי הקשת האחרים של החברה שלנו בארץ - נותנים יד לעזרה, מדברים, שמחים, משתפים, מתפללים יחד, מכבדים, שרים. מה אני אגיד לכם? הרגשתי "מעין העולם הבא". מה שלא עשה ביבי או גנץ, עשו הגויים. הם גרמו לנו להרגיש שווים ביננו לבין עצמנו. כולם יהודים, לא משנה מאיפה באת ומה אתה עושה, התאחדנו. פלא פלאים! מי היה מאמין שבשביל להיות מאוחדים צריך כמה גויים לידך, כדי שתרגיש לא נעים, ופשוט נהיה מאוחדים ואוהבים.

מה אגיד לכם חברים, אשקר אם אומר שאני לא מתגעגע לאותם רגעים שהסתכלו עלינו, מנוכרים מחד אך לבנו מאוחד מאידך. זאת האמת, בייחוד במציאות של בחירות כמו שלנו.
בסך הכל הרגשתי שם קצת בגאולה, בתוך אוקראינה הקרה. היה שם ניצוץ שחיבר בין כולנו. הסתכלו על כולנו כשווים. יש לך זקן או אין לך זקן, יש לך כיפה או אין לך כיפה, לא משנה בכלל כלום. מכולם הם לקחו ריבית גבוהה בהמרה ואת כולנו הם כנראה לא מעריצים, בלשון המעטה. כשחזרנו בנסיעה, אמרתי את מה שאני כותב לכם, בקשתי שכולם יטו אוזן ובקשתי - "חברים, עוד מעט חוזרים לבחירות. נכון שיש מגזרים בחברה שלנו, אבל בסוף כל אחד הרגיש איך האוקראיני הסתכל על השני בדיוק כמו שהסתכל עליך, אז לפחות בואו נאהב. בואו נזכור שכולנו אחד, לא משנה לאיזה מגזר אתה משתייך. נזכור שכולנו שייכים לאותו מקור, חלק אלוק ממעל, מהקב"ה, כולנו בנים אהובים. אז גם כשנחזור כל אחד לביתו ולמנהגיו, בואו לא נסתכל אחד על השני בשנאה, כי כבר יש כמה גאונים מגן בת-שבע שעושים את זה בשבילנו ומפלגים. גם אם יש מחלוקות, נדע לכבד ולאהוב את השני".
חלק חייכו, חלק מחאו כפיים, חלק לא הגיבו, אולי היה קצת קשה להכיל את התגובה ספונטנית ומלאת הרגש שהייתה לי אז. אבל לא אכפת לי, כי נעניתי בתפילתי. מה שרציתי מהמסע הזה – אהבת ישראל.

בואו לא נזלזל בגויים. נכון שהם מעצבנים, אבל בכל זאת הם ברואים של אלוקים. יש להם תפקיד שלפעמים אנו, עם ישראל בעצמו, לא מסוגלים לעשות לבד - לאחד ולהזכיר שכולנו אחד. כשבאמת רוצים, אפשר לראות את הדברים הטובים שבתוך כל אחד מאתנו.

אולי יום אחד ארוץ לכנסת, אולי לא, אבל מה שאני יכול לעשות בינתיים ובטוח יעזור, זה להתפלל לבורא עולם שיביא עלינו שלום בתוכנו ושלום במרומיו, שירקום בתוכנו את האהבה ללא תנאי לכל יהודי שנפגוש בדרכנו, ככה סתם, בלי לחשוב או לערער, פשוט ל-א-ה-ו-ב. בציפייה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

כי נו, באמת, אם פעם שלישית הולכים לבחירות, והרביעיות על מפתן הדלת מחכות, אפילו מי שלא שומר מצוות כבר יודה ויאמר: צריך גואל, כאן ועכשיו!