מצמרר: זה פירוש המילה "קורונה"

בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט' ישנה התייחסות לסוג אופי או מצב נפשי – שהפיל לאורך ההיסטוריה אישים רבים וידועים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (מהפיסגה אל השפל), אחד מהם הוא המן שהיה משנה למלך, עשיר מופלג, מבורך במשפחה ענקית ומבוססת ואפילו באישה שהייתה האסטרטגית שלו.

ממרום הפיסגה הזו המן נפל עד התחתית. ההגדרה לתכונה שהביאה אותו לכך מוגדרת שם 'הנותן עיניו במה שאינו שלו' – מי שחומד דווקא את מה שאין לו ואינו מסתפק בכל הטוב שיש לו – סופו ליפול עד למטה וגם 'את שלו נוטלים ממנו'.

הנחש הקדמוני הוא הדוגמה הראשונה לכך. הוא היה זקוף קומה (רק אחר כך נתקלל 'על גחונך תלך') היה לו שיח עם בני אדם, והוא היה יצור מפותח וחכם. עד כדי כך שלפי דברי חז"ל – הוא חמד את חוה לאשה וזה מה שהביא אותו לכל ה'תרגיל' של פיתוי אדם הראשון לאכול מעץ הדעת.

מה היה הסוף? כולנו יודעים, רגלים אין לו, טעם באוכל גם אין לו - 'על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך' - והוא הפך לשנוא נפשו של האדם כאמור שם 'ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה'.

מעניין שאכן הקשר בין המן לעץ הדעת מופיע בתלמוד גם במקום אחר והוא רמוז בפסוקי פרשת בראשית וכך אומרת הגמרא במסכת חולין דף קל"ט 'המן מן התורה מנין?' לאמור: היכן הוא רמוז, וליתר דיוק היכן נמצא את עניינו בתורה? על כך משיבה הגמרא, שנאמר: 'הַמֽן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת' הַמֽן = אותיות המן.

אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה, רק מחשבה קטנה של מוסר, על אנשים שהיו יכולים לכאורה – לפרוש בכבוד ולקבל הישגים גבוהים – גם אידיאולוגיים... אבל לא קבלו את 'כל מה שחשקו' היה חסר משהו. היו גם אנשים שכס ראש הממשלה היה כבר יכול להיות בידם, ובוודאי הם מתחרטים עכשיו.

הנגיף הזה של תאוות הכבוד, שמשבש אנשים - אולי אפשר לקרא גם לו 'קורונה' - כי פירוש המילה 'קורונה' הוא 'כתר', על שם המבנה שלו במראה מיקרוסקופי. והרצון ל'כתר' ולאגו מקסימלי הוא זה שמביא אנשים להפסיד גם את מה שהיה להם או היה יכול להיות להם. זה מסוכן, וזה גם לפעמים מדבק.

ומה יש לפרשת השבוע לומר על נגיף הקורונה?

ובכן בפרשתנו אנו מתחילים לעסוק בקטורת שמקטירים בבית המקדש ובמשכן בכל יום בוקר וערב. כאמור "וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י ה' לְדֹרֹתֵיכֶֽם" (ל' ח'). כפי שגילו חכמינו הקטורת עוצרת את המגיפה וסוד זה גילו מלאכי השרת למשה רבינו כשעלה למרום (מסכת שבת דף פ"ט) והוא השתמש בו בעת המגפה אחרי מחלוקת קורח "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה... וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם: וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה". (במדבר פרק יז י"א – י"ג).

אולם לא רק הקטרת הקטורת מועילה לכך, אף קריאת הפרשה מועילה! בילקוט מעם לועז (שמות - ג עמוד תתרפג) מביא בשם הזוהר הקדושפרשת וירא דף קב ע"א – ונעתיק חלק מהדברים: מעשה בחכם אחד ושמו רב אחא, שהלך לעיר אחת שנקראה טרשא ונתארח אצל בעל בית אחד. ובעיר זו פשטה מגפה קשה שבעה ימים רצופים. וכשראו בני העיר את ר' אחא כשהוא בא, אמרו זה לזה: נלך אצל החכם הזה שבא מחוץ לעיר ונראה אם יש לו תקנה לצרה זו. הלכו אצלו ואמרו לו, דע רבינו שיש בעיר מגפה זה שבעה ימים, והיא הולכת ומתגברת. שמא יעשה רבינו שום עצה לפורענות זו. אמר להם: 'נלך לבית הכנסת ונתפלל לפני השי"ת שיעצור בעד המגפה הזאת'. ובעודם הולכים לבית הכנסת, הלכו ובאו אנשים וסיפרו שהמגפה הולכת ומתגברת, ופלוני ופלוני מתו, ופלוני ופלוני גוססים.

רב אחא ציוה עליהם לומר את פרשת הקטורת בכל קצוות העיר על ידי מנין אנשים והמגפה נעצרה.

כמובן שלא כל אחד יכול להצליח בפעולה זו כפי שהצליח אמורא קדוש מחכמי הגמרא, (לכן לא הבאנו כאן את הסדר המדויק), אבל הרעיון ברור שגם אמירת הקטורת בכוונה - מצילה מהמגיפה.

מסופר שם שאחרי כל זה נרדם ר' אחא מרוב חולשה, ושמע שאומרים לו בחלומו, "כשם שביטלת מן העיר את המגפה, כן תעשה להחזירם בתשובה, שזה בלי זה אינו מועיל כלום, שבהיותם אנשים רעים נגזרה עליהם גזרת המגפה". הלך רב אחא וסיפר זאת לאנשי העיר, והחזיר את כל אנשי העיר בתשובה שלמה, ואז שינה רב אחא שם העיר שהיתה נקראת "טרשא" וקרא לה "מתא מחסיא", היינו עיר הרחמים, שריחם הקדוש ברוך הוא על העיר הזאת וביטל ממנה הגזרה הרעה. וזה ששינה שם העיר, כדי שהאנשים יזכרו כל שעה אותה גזרה רעה שנגזרה עליהם על מעשיהם הרעים ויתמידו בתשובתם. ובכן כמובן כדאי לומר 'קטורת' וגם להתחזק.