הכהן הגדול מזכיר לכל אחד ואחד מאיתנו מי הוא ומה הוא

אחד הדברים המבטאים ביותר את ההבדל המהותי בין בני אדם לבעלי חיים הוא הבגד. בני אדם לובשים בגדים, ואילו בעלי חיים מהלכים בכסות הטבעית שלהם.

כיצד מבטאים הבגדים את ההבדל שבין בני אדם לבעלי חיים?

הבגד מסמל את "יכולת הכיסוי" של השכל על הגוף. כלומר: בין הגוף והשכל שורר מתח תמידי – הגוף נמשך לעניינים רבים שהשכל מנסה להימנע מהם, ואילו השכל מנסה להטיל מרות על הגוף, אולם לא תמיד מציית הגוף להוראותיו. הבגדים מזכירים לאדם: יש לך יכולת לכסות ולרסן את כוחות גופך. יש לך זכות בחירה בין טוב לרע. הבגד החיצוני מבטא את המעלה הפנימית המיוחדת שהמין האנושי זכה לה – יתרון היכולת השכלית על פני הדחף הגופני.

לעומת זאת, בעלי החיים אינם עוטים מלבוש על גופם, משום שכוחות הגוף מקיפים את כל ישותם. אין להם מערכת מוסרית מודעת המסוגלת לכסות ולהקיף את טבעי גופם (בפרשת שלח נרחיב בעזרת השם בנושא הבגדים ונראה שיש קשר בין בגד לבגידה, בין לבוש לבושה ובין מעיל למעילה).

פרשת תצוה ממשיכה לעסוק בענייני בניית המשכן, והיא מתמקדת בעיקר בבגדי הכהונה – בגדים מיוחדים שהכהנים לבשו בעת עבודתם במשכן.

כל מצווה הכתובה בתורה, גם אם בלתי אפשרי לקיימה היום באופן מעשי (בשל היותנו בגלות למשל), הרעיון והמוסר העומדים מאחוריה רלוונטיים תמיד. כך גם ביחס לבגדי הכהונה – התורה מדגישה את נצחיותם: "חֻקַּת עוֹלָם, לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו" (שמות כ"ח, מ"ג).

אחד התפקידים שהוטלו על הכהן הוא להזכיר את בני ישראל לטובה לפני השם. על חושן המשפט שאהרן נשא על חזהו כותבת התורה: "לְזִכָּרֹן לִפְנֵי השם תָּמִיד" (שמות כ"ח, כ"ט) – "שיזכור השם זכותם ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם" (ספורנו).

בשלשה מקומות בבגדי הכהן הגדול הוזכרו בני ישראל: א. בחושן המשפט. ב. באבני זיכרון על כתפיו. ג. בשולי המעיל. יש לכך משמעות עמוקה: המקום הבולט ביותר שבו הוזכרו בני ישראל היה חושן המשפט. חושן המשפט היה עשוי בד רקום מחוטים יקרים של זהב, תכלת וארגמן, שני ושש. צורתו היתה רבועה, ושובצו בו בתוך משבצות של זהב שתים עשרה אבנים יקרות, שעליהן היו חרוטים שמות השבטים. בתוך החושן הונחו "האורים והתומים" שהורו לבני ישראל את דבר השם.

המקום השני שבני ישראל הוזכרו בו הוא הכתפיים, באמצעות אבני זיכרון. בכל כתף הוזכרו שישה שבטים – "שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית" כְּתוֹלְדֹתָם... וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי השם עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן" (כ"ח, י').

המקום השלישי, שאמנם לא היו השמות מוזכרים בו במפורש, אולם היה מכוון כנגד בני ישראל, הוא הפעמונים והרימונים בשולי המעיל.

מהי משמעות העניין?

עם ישראל מורכב מפסיפס אנושי מדהים, ובו אין אחד הדומה לחברו.

שמות בני ישראל שהוזכרו בחושן שעל לב הכהן מבטאים את אלה שלבם מלא באהבת השם, את אלה המחוברים ל"אורים ותומים", השואלים את דבר השם, ומתאווים לקיים את תורתו ומצוותיו. השמות המוזכרים על החושן מסמלים את הצדיקים שבעם.

השמות המוזכרים על כתפי הכהן, שישה בכתף זו ושישה בכתף זו, מבטאים את הבינונים שבעם ישראל, אשר דרגתם פחותה יותר משל אלו הצמודים לאורים ותומים המורים את דבר השם.

למטה למטה, על שולי המעיל סביב, יש פעמון ורימון, פעמון ורימון. אהרן מזכיר לכל מי שבשוליים ש"עַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" (ישעיהו ס', כ"א), שאצל כנסת ישראל, "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ" (שיר השירים ד', ג') – "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (ברכות נז ע"א).

חכמים כותבים, ששבעים ושניים רימונים ופעמונים נתלו בשולי המעיל סביב, כמניין שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא, שם בן שבעים ושתיים אותיות. כן, גם למטה מרשרשים הפעמונים ומשמיעים את קולם בכל פעם שבא אהרן אל הקודש פנימה.

אם פעמוני הכהן אינם משמיעים קול, מתחייב הכהן מיתה – "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ... וְלֹא יָמוּת" (שמות כ"ח, ל"ה; וברמב"ן וב"אור החיים" שם).

תפקידו של הכהן הוא להזכיר לכל אחד מהו ומיהו, גם אם הוא בשולי השוליים. כל אחד מישראל משמיע את קולו. הכהן אינו יכול להיכנס אל הקודש, לפעול ולעבוד, אם הוא אינו מדגיש את ייחודיותו של הפשוט שבעם, ואינו מלמד זכות על כל אדם ואדם מישראל.

מכאן אלינו: האם אנו זוכרים שאנו עשויים אבני שוהם ואבני מילואים? האם אנו מזכירים לילדינו שאם קול פעמוניהם לא יישמע, משהו בפסיפס של עם ישראל יהיה חסר?