איתמר מרכוס חושף: "התכנים המועברים במוסדות הפלסטינים מחרידים"

התלמידות שחולפות מדי יום בפתח בית הספר הממלכתי של הרשות הפלשתינית בבית לחם, כבר התרגלו לאנדרטה המוצבת בכניסה. האנדרטה היא למעשה אבן ירושלמית, עליה נחקק שמה של איאת אל אח'רס, גיבורת תרבות ברשות הפלשתינית.

איאת אל אח'רס, אם תהיתם, לא הייתה משוררת, אשת רוח או פעילה חברתית מוכרת שדאגה לנזקקים. אל אח'רס הפכה לגיבורת תרבות פלסטינית בעקבות פיגוע שביצעה. היא הייתה המחבלת-המתאבדת-הפלסטינית הצעירה בהיסטוריה. רק בת 18 הייתה כאשר התפוצצה בכניסה לסופר-מרקט בקרית יובל. המאבטח שהיה במקום, חיים סמדר, מנע ממנה להיכנס אל הסופר, ושילם על כך בחייו. יחד עמו נהרגה נערה יהודייה בת 17 בשם רחל לוי, שעמדה בסמוך, הי"ד.

את סיפורה של האנדרטה המקוממת כמו סיפורים רבים אחרים חשף איתמר מרכוס, מייסד מכון מבט לתקשורת פלסטינית. "על פני האנדרטה לזכרה של אח'רס תעבור כל תלמידה בבית הספר הממלכתי בבית לחם, החל מיום לימודיה הראשון ועד לתום שנות הלימוד בבית הספר", הוא מתאר. "נקל לשער איזה מסר זה מעביר לצעירות הפלסטיניות, שעומדות לגדל את הדור הפלסטיני הבא. האנדרטה הזו עלולה להיות מתורגמת לדם יהודי", הוא מזהיר.

איתמר מרכוס בוועדת חוץ ובטחון

להבין מה הפלסטינים באמת חושבים

איתמר מרכוס, תושב אפרת, שבגוש עציון, הקים את המכון בתקופת הסכמי אוסלו. "הייתה לי תחושה שהדברים שהפלסטינים אומרים לנו הישראליים, שונים מאלו שהם אומרים לבני עמם, ולכן החלטתי להקים בשנת 1996 את מכון מבט לתקשורת פלסטינית", הוא מספר.

המטרה של מרכוס בהקמת המכון הייחודי הייתה להבין מה הפלסטינים באמת חושבים וכיצד הם מגדלים את הדור הבא, זה שבעתיד ינהיג את הרשות הפלסטינית. התשובות לשאלות הללו התבררו מהר מאוד, והן היו מקוממות. בעוד שהפלסטינים מציגים עמדות פרגמטיות כלפי חוץ, בתוכם פנימה הם מביעים תמיכה בטרור וברצח יהודים, באופן מובהק ביותר. "את האמת הזו כל ילד ישראלי יודע היום, אבל פעם האזרחים בישראל לא היו מודעים לכך כלל", אומר מרכוס, שהודות לפעילות המכון שהקים התגלתה האמת על הרשות הפלשתינית. "בסופו של דבר, החומרים שאנו הבאנו הביאו למהפכה ביחס של ישראל והעולם לרשות הפלשתינית. אנו חשפנו ב-2011 שהרשות משלמת משכורות למחבלים פלסטיניים. עד אז זו הייתה מציאות מושתקת שכמעט לא היו מודעים לה מחוץ לרשות. חשיפה זו שינתה את היחס כלפי הרשות הפלשתינית מצידה של ישראל ומצד מדינות העולם. בעקבות החשיפות של המכון ננקטו גם צעדים מעשיים נגד הרשות הפלסטינית. בין היתר עבר בישראל חוק שמקזז את הכספים שמעבירה הרשות למחבלים מהמיסים שאמורים להיות מועברים לידיה במסגרת הסכמי אוסלו. כמו כן, ארבע מדינות בעולם: ארה"ב, קנדה, אוסטרליה והולנד הפסיקו את המימון לרשות בעקבות הפעילות שלנו, שחשפה כי תקציב הרשות מופנה בחלקו עבור מחבלים ובני משפחותיהם. שאר המדינות התורמות לרשות הפסיקו להעביר אליה תקציב באופן כללי, אלא להעניק תקציבים כספיים לפרויקטים מסוימים בלבד, זאת כדי לוודא שכספי התרומות שהם מעניקים לא יועברו למחבלים."

מרכוס התגבר על לא מעט קשיים בתחילת דרכו, עד שהמכון שהקים הפך לאוטוריטה מפורסמת ומוסמכת שמאחוריה הישגים רבים. תחילה הוא פעל לצד חברי כנסת ממפלגת 'העבודה', שהתנגדו לתהליך השלום שהובילה מפלגתם. מרכוס סיפק לאותם חברי כנסת חומרים ועדויות מהנעשה ברשות הפלשתינית, ובכך חיזק את התנגדותם לחתימת הסכמי אוסלו. בהמשך הקים את המכון והחל להציף את המידע שחשף בפני העולם. ללא כל תמיכה מהמדינה, הצליח המכון שהקים לחולל מהפך בדעת הקהל הישראלית והעולמית כלפי הרשות הפלשתינית.

המכון, שעומד מאחורי אין ספור פרסומים בתקשורת הישראלית והעולמית, צנוע בגודלו. במקום עובדים עשרה מומחים לערבית, בהם חוקרת יהודייה שמוצאה ממצרים, וכן לוחמים לשעבר ביחידות המודיעין של צה"ל ועוד, שיחדיו חושפים בפני העולם את האמת שמנסה הרשות הפלשתינית להסתיר.

במקביל, מסתובב מרכוס בפרלמנטים ברחבי העולם וחושף בפני גורמים רשמיים בכל קצוות תבל את התוכן האנטישמי שמובא בספרי הלימוד של הרשות. "ברחבי העולם מקבלים בהפתעה את המידע שאנו מביאים", הוא מספר. "הייתי בקונגרס האמריקני ולא רק. השתתפתי גם בפאנל של האיחוד האירופי, וכן בפרלמנט האנגלי ועוד. במקרים רבים, לאחר שאני מופיע בפני חברי הפרלמנט, התקשורת המקומית מתעניינת בתופעה ומעלה שיח בנושא. כך התרחש בנורבגיה, כאשר בעקבות נאומי בפרלמנט, התקשורת המקומית פרסמה כתבה נרחבת בנושא ההסתה הפלסטינית."

הבעיה: חינוך לטרור

"החינוך ברשות הפלשתינית מגבה ותומך בטרור באופן מובהק", מבהיר מרכוס. "זה מתחיל בשמות בתי הספר בהם מתחנכים התלמידים. ברחבי הרשות ישנם 31 בתי ספר שקרויים על שמות מחבלים שרצחו יהודים, בהם מחבלים מוכרים כמו אחמד יאסין, מקים תנועת חמאס, ודלאל מוגרבי, לה יש מקום מיוחד של כבוד בהיסטוריה הפלסטינית בשל העובדה שהייתה חלוצה בתחום טרור הנשים הפלסטיניות."

את מוגרבי, אשר הובילה את חוליית המחבלים שביצעה את הפיגוע בכביש החוף - מהפיגועים הקשים ביותר בתולדות ישראל, מנציחה הרשות הפלשתינית באופנים שונים. כינוי של בתי ספר על שמה הוא דרך אחת מתוך שורה של פעולות שמנציחות את שמה של המחבלת אשר אחראית לרצח 35 בני אדם, ולפציעתם של 71, באחד הפיגועים הרצחניים ביותר שהתרחשו בישראל.

מוגרבי, מסתבר, לא מופיעה רק על חזית מבני הלימודים ברשות, אלא גם בתכני הלימוד שמועברים לתלמידים בתוך בתי הספר. מכון מבט לתקשורת פלסטינית חשף בעבר קטע שנלמד בבתי הספר של הרשות, המתייחס לגיבורים של העם הפלסטיני, בו מופיעה גם מוגרבי. בקטע שפרסם המכון נכתב: "לגיבורים יש תפקיד חשוב בכל עם, אנו שרים להם, אנו מהללים אותם, קוראים לילדינו על שמותם, כל אחד רוצה להיות כמותם". לאחר מכן ישנה רשימה המונה עשרה שמות של אנשים אשר מכונים 'גיבורי העם הפלסטיני'. כל העשרה הם לוחמים, חלקם מתחילת תקופת האסלאם, אחרים מימינו אנו. אחת מהגיבורות הללו היא אותה דלאל מוגרבי, המופיעה ברשימה לצד ארכי-טרוריסט אחר, יאסר ערפאת. "הם הכתר של העם, הטובים מהטובים, הידד לגיבורים, ובושה למפחדים", נכתב בפרק שמחנך כל ילד וילדה ברשות להמשיך בדרכה של מוגרבי. מרכוס מציין כי המסר הזה אשר מופנה לילדים בכיתה ה', כבני 11 בלבד, הוא שאם הם לא רוצים להרוג ולהיהרג כמו דלאל מוגרבי – הם בעצם פחדנים.

הרשות לא מסתפקת בסיפורי גבורה מהעבר כדוגמת זו של מוגרבי, אלא מציינת גם את המחבלים שביצעו פיגועים נגד יהודים בשנים האחרונות. כך לדוגמה, "זכה" אחמד מנסרה, ילד פלסטיני בן 12, אשר דקר ילד יהודי בן גילו, להנצחה מיוחדת מטעם הרשות הפלסטינית. זמן קצר לאחר הפיגוע התקיים טורניר כדורגל על שמו של מנסרה. "אתה רואה ילדים בני אותו גיל שמחזיקים את הגביע על שמו של אחמד מנסרה. הם לומדים כי ילד שדוקר ילד יהודי בן גילו הוא הגיבור, הסמל והדמות לחיקוי. המסר העולה מכל הפעילות הזו של הרשות הוא שאין יותר טוב מלהיות שאהיד", מציין מרכוס.

מרכוס במרכז, עם חברי פרלמנט נורווגים, פברואר 2020

"הם לא מעוניינים בשלום"

כדי להמחיש באיזה אופן מתנהלת הרשות הפלסטינית כלפי מחבלים מספר לנו מרכוס כי "בתחילת השנה נאלצו לקצץ בשכרם של כל עובדי המדינה ברשות, זאת כתוצאה מקשיים כלכליים שחוותה הרשות. כלל העובדים נאלצו להדק את החגורה בעקבות קיצוץ במשכורתם, בסך של 60%, אלו שלא נפגעו מהמצב הכלכלי הקשה הם המחבלים הפלסטיניים שנמצאים בבתי הכלא בישראל. למרבה האירוניה, אותם מחבלים מקבלים משכורת גבוהה בהרבה ממקביליהם ברשות. בחלק מהמקרים הם יכולים לקבל משכורות של 12 אלף שקל לחודש - פי ארבעה ממשכורת ממוצעת ברשות. בכל זאת, דווקא הם המשיכו לקבל משכורת מלאה, ולא ניזוקו מהמצב הכלכלי הקשה. נתון מדהים זה יכול ללמד עד כמה הרשות הפלשתינית מעריכה ומוקירה מחבלים ורוצחי יהודים", אומר מרכוס.

לדברי גורמים במכון מבט לתקשורת פלסטינית עמם שוחחנו, כל הפעילות הזו של הרשות מוכיחה כי ההנהגה הפלסטינית לא מעוניינת בשלום ובדו-קיום עם היהודים. "מי הוא זה הרוצה בשלום, ובו בזמן מסית את הדור הצעיר לטבוח ביריב?", הם תוהים. "הפלסטינים עושים כאילו הם רוצים הסכם שלום, ותמיד מגיעים לקהילייה הבינלאומית ואומרים שהם רוצים יותר. והשיטה הזו עובדת, יש להם לא מעט הישגים, כך לדוגמה, עשרות מדינות בעולם כבר הכירו ברשות הפלשתינית כמדינה. כך הרשות יכולה להגיש תביעות לבית המשפט נגד ישראל, הכל בטיעון השקרי שלפיו הם מעוניינים בשלום".

חברי כנסת ישראליים בשירות הטרור

חבר הכנסת אחמד טיבי הוא אדם שקל לחבב. העברית הרהוטה שבפיו; חוש ההומור משובח שהוא מפגין בכל עת והטיעונים המפולפלים שלו, הפכו את טיבי לחבר הכנסת הערבי המוכר ביותר בישראל וגם לאהוד מבין כלל חברי הכנסת של הרשימה המשותפת. טיבי מתראיין בכלי התקשורת הישראליים לעיתים קרובות; נואם מעל בימת הכנסת ומציג את עמדותיו בשלל פלטפורמות אזרחיות ורשמיות. אלא שמאחורי הדמות המעונבת והמחויכת של טיבי מסתתר אדם שתומך בטבח יהודים, כזה שאף לא משתדל להסתיר זאת.

משתתפי הכינוס לציון יום השנה ה-16 למעצרו של מרואן ברגותי שנערך ברמאללה, לא נדהמו לשמוע כיצד חבר הכנסת אחמד טיבי, שהשתתף באירוע, מתבטא באופן המביע תמיכה ברוצח היהודים. "הטון והמנגינה היו שונים לגמרי מאלו שהוא משמיע בכנסת ישראל", אומר מרכוס, ומוסיף: "זה שהוא משתתף בכזה כינוס כבר מעלה שאלה. ברגותי היה רוצח יהודים, שלא לחינם קיבל חמישה מאסרי עולם. כמפקד התנזים, שזו הזרוע הצבאית של הפתח', הוביל ברגותי שורה של פיגועים קשים בתקופת האינתיפאדה השנייה. רק ההשתתפות של חבר הכנסת אחמד טיבי בכזה אירוע מהווה תמיכה ברורה בטרור ובהרג יהודים. דבריו של טיבי במהלך האירוע אמורים לזעזע כל ישראלי. את מרואן ברגותי הוא כינה: 'הסמל, הלוחם, החבר, אחי מרואן'. בהמשך נאומו טיבי כינה את מעצרו של מרואן ברגותי 'חטיפה'".

לדבריו של מרכוס, "טיבי הראה בדבריו כי אינו מכיר בכך שרצח יהודים הוא עילה למאסר". את נאומו סיים טיבי בדברי תמיכה במחבלים ואמר כי הוא והחברה הערבית כולה עומדים לצד ברגותי וכרים יוניס, (שנאסר על רצח חייל ישראלי, ד.פ), ואחמד סאדאת (שאחראי, בין היתר, לרצח השר רחבעם זאבי, ד.פ). ואת אבו ג'יהאד, שאחראי לרצח 125 יהודים, כינה טיבי "המפקד ההיסטורי הכביר".

חבר הכנסת טיבי אינו בוחל בהתבטאות נגד ישראל גם במהלך מבצעים ביטחוניים, בהם נלחמת ישראל בטרור. כמו כן הוא אינו בוחל במילים שיש מי שיכול לפרשן כקריאה לפגיעה ביהודיים. בראיון שהעניק לתקשורת הפלסטינית בזמן מבצע "חורף חם" של צה"ל בעזה, אמר טיבי: "אנו עומדים מול מצב שהיה צפוי: של רצח יום יומי ופשע נתעב. אני מדגיש, כי ההתנגדות לכיבוש היא אפשרית, מותרת, ויתר על כן היא אחת הזכויות של העמים הנתונים תחת כיבוש, כפי שפעל חיזבאללה". דברים דומים הוא אמר במהלך עצרת של הפתח' ביריחו: "פתח היא אשר שיגרה את ניצוץ תהלוכת השחרור, והתהלוכה הזו נמשכת, זו ההתנגדות – פעם בדרכי שלום, פעם עממית ופעם התנגדות פעילה נגד הכיבוש...".

"טיבי הוא אדם חכם, הוא יודע כיצד להתנהל. ועושה זאת בצורה עקיפה, באופן שיוכל לטעון כי כוונתו לא הובנה, ויחד עם זאת, הפלסטיני ברחוב מבין את דבריו ואת הפרשנות שלהם", מסביר מרכוס ומדגיש: "טיבי אינו היחידי. לא מעט מחברי הכנסת הערביים מביעים תמיכה מובהקת בטרור. פעיל הימין מאיר אטינגר חשף לאחרונה מאמר של מנהיג 'הרשימה המשותפת', איימן עודה, המביע תמיכה במזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה. במאמרו כתב עודה כי 'סייד חסן נסראללה, מנהיג ההתנגדות נגד הכיבוש הישראלי, והמנצח בשנת 2000, הציג מודל חסר תקדים של הקרבה, כנות ומקצוענות. בשנת 2006 הציג נסראללה מודל התנגדות ייחודי בעידן הכפירה, בעידן מובארק, עבדאללה השני, מוחמד השישי ומדינות המפרץ'. בנוסף משבח עודה את נסראללה על כך שהקריב את בנו עבור 'ההתנגדות...'"

טיבי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

עם הפנים לעתיד

עובדי המכון אינם שוקטים על השמרים. התכניות לעתיד רבות. אחת המשמעותיות שבהן, עוסקת בבניית קבוצה של פעילים ומסבירים שתורכב מיהודים לצד פלסטינים, שמתנגדים להסתה האנטישמית של הרשות הפלסטינית. המטרה היא לבנות קבוצת פעילים שתורכב מיהודים וערבים שיחדיו יחשפו בפני העולם את המידע שהרשות הפלסטינית מנסה להסתיר. במכון מספרים כי מסע ראשון מסוג זה כבר יצא אל הפועל, וכעת התקווה היא להפוך את היוזמה לקבועה.

לדברי מרכוס, ישנם פלסטינים שמתנגדים להסתה של הרשות. "הכרתי אחד כזה במהלך שיחות שערכנו במסגרת הסכם וואי", הוא מספר, "הייתי אחד מהנציגים הישראליים שעמלו מול הפלסטינים בכדי להגיע להסכמות. היה שם גורם רשמי ברשות שהוביל מהצד הפלסטיני את הדיונים בנוגע לחינוך הפלסטיני, מולו היינו מקיימים מגעים בנוגע להסתה שמתפרסמת בספרי הלימוד הפלסטיניים. יום אחד נפגשנו בהפסקה שנערכה בין דיון לדיון, ואז הוא אמר לי בכנות שהוא מתנגד להסתה נגד היהודים שמפרסמת הרשות. אותו נציג פלסטיני סיפר כי פעם בנו שב מהלימודים ואמר דברים נגד היהודים. בתגובה, הוא סיפר שגער בנו ואמר לו כי התוכן שנלמד בבתי הספר הפלסטיניים אינו נכון". יחד עם זאת, ה-DNA הפלסטיני כנראה תומך בהסתה הזו. עובדה, שזו הייתה הפעם האחרונה שבה הוא היה חלק מצוות המו"מ. הרשות החליפה אותו בנציג אחר, פרגמטי פחות".