ידידיה מאיר מתקדם ממסכת ברכות למסכת שבת. עם ובלי קשר לבחירות

1

בגלל אילוצי דד-ליין, הטור הזה נסגר בתחילת השבוע, כמה ימים לפני הבחירות. קשה לנחש באיזה מצב רוח תהיו כשתקראו אותו בסוף השבוע. האם תהיו בשמחה על הניצחון הסוחף? בצער ובדאגה אחרי כישלון סוחף? או חלילה בתחושת תסכול והבנה (סוחפת) שהולכים שוב לבחירות?

יתרה מזאת. גם במקרה של ניצחון, לא בטוח שבסופו של דבר הוא אכן יתברר כניצחון, וגם במקרה של הפסד אי אפשר לדעת בידיעה ברורה שהוא הפסד. אני זוכר עד היום את השמחה וההקלה הגדולה למחרת בחירות 2003, אחרי שנודע שאריק שרון ניצח את מועמד השמאל עמרם מצנע והוא זה שיהיה ראש הממשלה. נו, והיום אפשר רק לדמיין איך ההיסטוריה הייתה נראית לו מצנע היה מנצח ולא שרון. איך גוש קטיף היה נראה, איך הדרום היה נראה.

אבל דבר אחד אני יודע בוודאות על סוף השבוע הזה: בשבת הקרובה מאות אלפי יהודים ברחבי העולם יחגגו ניצחון אדיר. הם יסיימו את לימוד מסכת ברכות במסגרת הדף היומי. חלק גדול מהם, להערכתי עשרות אלפים, בפעם הראשונה בחייהם. וזה ניצחון מתוק מאוד. בעצם 63 ניצחונות יומיומיים, דף ועוד דף, על הבלי העולם הזה האטרקטיביים, על העייפות, על הקושי להתרכז.

2

מה, שוב אתה כותב על הדף היומי? רק הרגע נגמר הפסטיבל הזה של כל הסיומים הגדולים. די, מספיק. נכון, אתם צודקים, אבל מה שיקרה בשבת הקרובה הוא במידה רבה מרגש אפילו יותר מסיום הש"ס. ואני אסביר: סיום הש"ס זה לחזקים, לאלה שהתמידו שבע שנים וחצי. כל הכבוד לכם. אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר. אבל את הסיום של מסכת ברכות לא התלמידי-חכמים חוגגים. קטן עליהם. מי שיהיה ממש מאושר בשבת הקרובה הם אלה שדברי התורה לא היו מי יודע מה חביבים עליהם עד לא מזמן. האנשים שלא האמינו שיחזיקו מעמד יותר משלושה או ארבעה דפים ובכל זאת יצאו לדרך, ופתאום מצאו את עצמם מסיימים מסכת שלמה.

3

אז ברכות, חברים. ברכות תרתי משמע. אני מקווה מאוד שאתם יודעים לטפוח לעצמכם על השכם. אני מקווה שהמשפחה שלכם יודעת לטפוח לכם על השכם. מגיע לכם. לפני שש שנים בדיוק, באדר תשע"ד, סיימתי לראשונה בחיי, בגיל 37, מסכת שלמה. זאת הייתה מסכת סוכה (הצטרפתי למחזור הקודם של הדף היומי באיחור של שנה ולגמרי במקרה). אשתי ארגנה לכבודי מסיבת סיום מסכת שלמען האמת נראתה לי מוגזמת לגמרי. היו שם חוץ מהמשפחה הקרובה כמובן, גם חברים, ורבנים חשובים, ומוזיקאים חשובים, והמון אוכל חשוב. ברגע הראשון זה הביך אותי. מה ההתלהבות הגדולה? בסך הכול סיימתי מסכת סוכה. מי אמר שאני אמשיך בכלל למסכת הבאה? אבל היא ידעה מה היא עושה. הסיום הזה, עם כל הדרשות על חתן השמחה, נותן לי כוח עד היום, שש שנים אחרי, לאתגר היומיומי. אומר זאת כך: מי אמר שאמשיך למסכת הבאה? המסיבה אמרה.

אם הלימוד של בעליכן חשוב בעיניכן, סנדלו אותו גם אתן עם סיום חגיגי במיוחד. וגם כמה חודשים אחר כך, כשהוא יסיים עוד ועוד מסכתות, נסו לא להתרגל. אני לא אומר שכל חודש או חודשיים צריך להזמין קייטרינג, אבל אני סומך עליכן שתמצאו את הדרך הנאותה לא לעבור על האירוע לסדר היום. כל משפחה והסגנון שלה, כל משפחה והסטנדרט שלה. אפשר לאפות עוגה, אפשר להזמין פיצה, אפשר לצאת ביחד לגלידה, נניח ב"קצפת" או ב"זיסלק" (אין פה פרסומת סמויה לרשת מסוימת, אני סתם מציין שני מקומות בארץ הקודש שאני מאוד מתגעגע אליהם מהגולה). כל מחווה משפחתית כזאת יכולה להוקיר את הלימוד בעיני הלומד, ולא פחות חשוב: גם בעיני הילדים שלו. זאת ממש סגולה בדוקה. זכות כל התנאים, האמוראים, הגלידות והשייקים תעמוד לכם ולזרעכם שלא תמוש מתיקות התורה מפיכם.

4

טוב, אז אחרי שחגגנו כמו שצריך את הסיום של מסכת ברכות בואו נדבר על המוצר החדש מבית הדף היומי: מסכת שבת. אני אומנם קמפיינר נלהב, אבל אני מאמין באמת בפרסום. ובכן, מסכת שבת היא כידוע לא מסכת ברכות. הרבה פחות אגדתא, הרבה יותר דינים מסובכים. כבר בתחילת המסכת נותנים בראש, עם דיני הוצאה מרשות לרשות, שיגרמו לכם לגעגועים עזים לחלומות הנפלאים של מסכת ברכות. ובכל זאת, חשוב כל הזמן לזכור: מה המאפיין העיקרי של לימוד הדף היומי? העובדה שהוא יומי. היום קשה? אז מחר או מחרתיים, או בעוד שבועיים, יהיה קל. היום קל? מחר יהיה קשה. הכול עובר חביבי. גם הגמרות הכיפיות וגם המסובכות, כך שאין זמן לנרקיסיזם בלימוד הדף היומי. פשוט לומדים כל יום, כמו שמצחצחים שיניים כל יום.

5

והאמת? עם כל הקושי של מסכת שבת - קטן עליכם. הרי האתגר המרכזי בלימוד לא היה הפענוח של הגמרא. נכון, לעיתים קרובות היא קשה ולא מובנת, אבל ברוך ה', יש שוטנשטיין, ויש שיעורים מוקלטים בכל הסגנונות והאורכים בפורטל הדף היומי וגם במציאות, בכל בית כנסת ובית מדרש. האתגר המרכזי היה ההתמדה. לעצור את מרוץ החיים ובכל יום, במשך דקות ארוכות, אפילו שעה, להתנתק מהכול לטובת הגמרא. ואם היה יום מטורף אז משלימים למחרת, או מקסימום בשבת. במשימה הזאת עמדתם בהצלחה יום יום, במשך חודשיים, למרות כל ההפרעות והקשיים. נו, אז מתמידים מיומנים ומנוסים כמוכם יפרשו בשיא רק בגלל שהמסכת הבאה היא קצת פחות ידידותית?

6

ורק עוד נקודה חשובה אחת, ובזאת אני מסיים את דבר המפרסם עד למסכת הבאה בעוד כחצי שנה (וואו, איך משווקים את מסכת עירובין? זה כמו לדבר בהתלהבות ובתשוקה על הספר "גאומטריה, טריגונומטריה, סטריאומטריה מאת אהרון אספיס"). אני לא יודע כמה זמן בדיוק הקדשתם כל יום לדף היומי, וכמה העמקתם בו, אבל אני בטוח שבחודשיים האחרונים הייתם, אפילו במשהו, יותר בעניין של ברכות: ברכות הנהנין, ברכות השבח, זימון, קריאת שמע, תפילה.

נכון, לימוד הדף היומי הוא לא כמו לימוד בספר הלכה, ובכל זאת, העיסוק היומיומי במסכת שכל עניינה הוא ברכות ותפילה היה נוכח ברמה כזאת גם בחיי המעשה שלכם. זה משפיע, וזה כיף גדול. סוג של ריגוש. לקיים מצוות לא סתם כי ככה למדתי בגן, אלא להיות קצת יותר בעניינים. לעלות כיתה. להיות יהודים של מסכת ברכות.

ועכשיו יש לנו הזדמנות, אחת ולתמיד, להיות קצת יותר בעניינים של שבת, של דיני שבת, של ל"ט אבות מלאכה, ובכלל במשמעות של היום האהוב הזה. ואת זה נעשה בחצי השנה הקרובה לא רק בשבתות, אלא בכל יום. זה חתיכת שדרוג לחיים. למה לא כל יום שבת? הנה, כל יום שבת!

7

זהו. החל מהשבוע אין יותר מאה סרטוני בחירות חדשים בכל יום. ביבי לא מחליף מלצרים ושמרטפי כלבים, גנץ לא מגמגם, המוזות שותקות קצת. אפילו המינון של הקלטות-סתרים מכוערות אמור לרדת פלאים. זה מותיר לנו המון זמן פנוי. איך אומרת הסיסמה של כחול לבן? חייבים להתקדם.

לתגובות: yedidyameir@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".