לא בטוח שאת כזו טובה, אבל זה בסדר

כשפורים תיכף כאן והיפוכים עפים באוויר, אני רוצה להביא תשומת לב להיפוך שחל בתחום הזה שנקרא העצמה נשית.

לא בטוחה שאני אוהבת את הביטוי הזה.

ברור שצריך עצמה. אבל לא ברור שיש רק נתיב אחד לגעת בה.

פעם, כל "הרעיון המתאמן" היה:

את חזקה

את גדולה

את מוכשרת

את תצליחי.

קדימה

אני מאחוריך.

ראית איך עשית זאת?

יאלה,

עכשיו שוב.

הנה, את תראי להם מה זה, גיבורה.

מילים טובות,

 מחמאות.

תחיי את החלומות. נעשה דמיון מודרך ותראי איך את מייגן בארמון.

בנות,

העידן הזה נגמר.

במקום זה,

נבטו כשמפניון אחרי הרוח, שיטות שונות כשלכולן מסר אחיד. ומדבק.

דעי לגעת בפגיעות שלך.

מותר לך להיות חלשה.

לא בטוח שאת כזו טובה, אבל זה בסדר.

את לא מוכשרת כמו אחותך, אבל גם את קיימת ואהובה. בדרכך המיוחדת.

נכשלת? ברוכה הבאה למועדון.

נתנו לך ביקורת וסבלת? בואי נהיה רגע בסבל ונלמד לחיות איתו.

אל תברחי מכאב.

חושי אותו עוד רגע קט.

תראי שהוא כבר לא כל כך כואב כמו שחשבת ומאותו רגע הוא יפסיק לאיים ברמות שהוא איים עד אז.

מפחדת שיגידו עליך שאת כזו? יגידו עליך את הדבר שהכי לא רצית שיגידו?

תני להם להגיד, תנשמי עד שש, תחזיקי ביד ימין פרח וביד של צד שמאל נר לבן של שבת מאיקאה.

איך שהם אומרים עליך שאת כזו וכזו, תריחי מיד את הפרח בדמיון, תחזיקי את האוויר, הפעם תספרי עד ארבע, ותנשפי על הנר הלבן עד שהוא יכבה.

הכאב יעבור. ורק ליתר בטחון אחרי פעמיים כאלה, תחזיקי בדמיון ביד ימין זר פרחים, עדיף נוריות, כשהכאב מגיע, תריחי את כל הזר עם כל האף, תנשמי חזק, תחזיקי ותכבי קבוצה של נרות. פו חזק.

תתיידדי עם הכאב שלך. תפסיקי לברוח. תכירי בו.

בפועל,

זה הפך להיות מאוד נחמד. כולנו כותבות על המגרעות שלנו, ואומרות נכון, כשהילדים טוענים שאין כביסה נקיה, נכון לא בעצבים של "מה נראה לך שאני המשרתת שלך", אלא "נכון, באמת לא הספקתי".

ברנה בראון תקרא לזה "העוצמה שבפגיעות".

יהיו שידברו על תראפית מיינדפולנס מכוונת חמלה, בעיקר עבור עצמנו, ד"ר פרנסין שפירו תדבר על E.M.D.R., עוד נדון על זה פעם, שיטה שמלמדת לראות את הזיכרונות המפחידים בסיוע תנועות העיניים, ולדעת לגשת אליהם הפעם נכון.

והיו עיניך רואות את מוריך.

ציירי את הכאב שלך ותלמדי להתיידד איתו.

תרקדי אותו

תנגני אותו

תבשלי אותו

תלחיני, תעדרי אותו בגינה.

תכתבי אותו,

העיקר שתדעי שכל ההתנהגויות המיותרות שלנו, הכאב, הפחד, החולשה, הבושה, ורק שלא ידעו, הגיעו אלינו כי בעומק של העומק היינו ונשארנו ילדות שרוצות לעשות רק טוב, וכשהוא לא התאפשר מכל מיני סיבות, מצאנו לעצמנו פתרונות.

אבל המלחמה נגמרה. אפשר כבר לצאת אל האחו. וליהנות.