בת שבע אדלר: ’’אישה יכולה לתפקד בבית ובעבודה, ועדיין לסבול סבל נוראי’’

את בת שבע פגשתי לראשונה באחת הצמתים המשמעותיות של חיי. מיד כשהיא התחילה לדבר ידעתי שאני הולכת ''לעקוב'' אחריה ולראיין אותה בכל מחיר. אז תכירו: בת שבע אדלר, בת 50, מתגוררת בביתר עילית, אמא ל-10 ילדים, בתפקידה הקודם היא יועצת חינוכית בבית ספר וכיום היא מטפלת בשיטת CBT לטיפול רגשי התנהגותי, בין השאר במחלקת "נפשי בשאלתי" של הידברות, ומתמחה בתחום של דיכאון אחרי לידה אצל נשים.

לפני שנצלול לעומק, בת שבע פותחת ומקדימה: ''היום נפוץ מאוד לדבר רק על דיכאון שמתפתח אחרי לידה, אצל נשים, אבל הרבה פעמים זה לא רק דיכאון. זה יכול להתבטא בחרדות מוגברות, כפייתיות וכל מה שקשור 'למשפחה' הזאת. יכול להיות שעוד לפני הלידה או ההיריון היו שם חרדות או כפייתיות 'על אש נמוכה', והלחץ של הלידה, הרגשי, הנפשי והפיזי העצים את התופעות הללו שהיו קודם בקטן. פעם היו מדברים על דיכאון אחרי לידה במובן של 'את עצובה או לא'. אבל מה קורה אם יש לך חרדות נוראיות? זה ממש לא דיכאון! אישה יכולה לתפקד יפה מאוד, ללכת לעבודה והכל ועדיין לסבול סבל נוראי מחרדות או מכפייתיות. הייתה לי מטופלת שאמרה לי שאחרי השקיעה, מיד כשיורד החושך היא מתחילה לראות כל מיני דמויות ומפלצות… זה לא היה לה לפני הלידה, היו לה רק חרדות 'רגילות' כמו של כולן שהיא לא טיפלה בהן והסתדרה איתן. אבל פתאום אחרי הלידה זה הפך לבלתי נסבל. אבל זה לא דיכאון, כי היא מתפקדת רגיל ואפילו הולכת לעבודה, אבל הבעיה שלה היא בערב. לכן, אנחנו לא רוצים לקרוא לזה רק 'דיכאון אחרי לידה'".

(צילום: shutterstock)

שימו לב אל הנשמה

אז בואי נדבר על התחום הרחב הזה שקורה לנשים אחרי לידה ולאו דווקא דיכאון. למה זה קורה בעצם? נהוג לטעון שאלו שינויים הורמונאליים, האם באמת זה כל הסיפור?

''לא, כיום יודעים שזה לא רק שינויים הורמונאליים", טוענת אדלר. "יותר מזה, יש אפילו מחקר שמדבר על דיכאון אצל אבות, וכאן זה וודאי לא הורמונים. אבל יש משהו בלידה שמגביר את התופעות הללו. אתן לך דוגמה לאישה שטיפלתי בה בלידה עשירית. היא הייתה אחת כזאת שהכל אצלה היה מטופטפ, הייתה לה עזרה מהילדים הגדולים כבר וזו לא פעם ראשונה שהיא יולדת שאין לה מושג לקראת מה היא הולכת, או פעם שניה שהעבודה מוכפלת.

"אבל פתאום בלידה העשירית, דווקא אז, קרה המשבר. אמרתי לה: 'את מושכת ומושכת, הסוללה שלך חלשה, מהבהבת, שולחת לך התראות - אבל את לא מתייחסת, אז יש קריסה'. כל מיני דברים שהדחקנו פתאום צפים אחרי הלידה, לפעמים זה יכול להיות אפילו תחושת נחיתות של 'אני לא מצליחה'. אז תמיד הייתה לך את התחושה הזאת, אבל פתאום הכל קורס, אז אני באמת מרגישה 'דפוקה' או 'לא מוצלחת'''.

אז זה למעשה יכול לקרות מעומס פיזי או עומס נפשי?

''כן, עומס פיזי ורגשי יכולים להוביל למקומות הללו, אבל לא תמיד. כמו בכל דבר נפשי, יש לנו מנגנון טבעי של החלמה. אם זה לא קורה באופן טבעי, מתחילה הבעיה. אני אתן לך דוגמה: למשל תאונה, או חס וחלילה פיגוע. כל מי שהיה בסביבה ונחשף למראות הללו מזדעזע ויכול להיות שגם לא ישן כמה לילות. אבל בדרך כלל, ככל שעובר הזמן, הנפש מחלימה ושוכחים. זה לא כי אין לנו לב או כי אנחנו חסרי רגשות, זה פשוט טבע העולם, ממש כמו 'גזירה על המת שישתכח'. אבל מי שאחרי חודש עדיין לא נרדם בלילה - כאן יש בעיה. זה קורה גם במצבים גופניים, יש למשל חיידק או וירוס שנתפס על מישהו אחד ואדם אחר שהיה חשוף גם כן לאותו חיידק - לא נדבק''.

יש מאפיינים מיוחדים לנשים האלה שזה קורה להן? לאלו ''שנדבקות'', גם בפן הרגשי?

''יש גורמי סיכון. אישה שמזניחה הרבה זמן את עצמה, אף פעם לא דואגת לצרכיה, ותמיד שמה את עצמה בסוף הרשימה - נמצאת בסיכון מוגבר. גם מי שכבר עברה בעבר דיכאון נמצאת בסיכון מוגבר לפתח שוב תסמינים כאלו ואחרים, אבל אם מטפלים בזה - אז כבר לא, הסיכון יורד, כי היא מקבלת בטיפול כלים שהיא יכולה להשתמש בהם בכל פעם שהיא מגישה אפילו סתם 'מדוכדכת' וכך למנוע הופעה של דיכאון חוזר. גם עצם המודעות שאישה שכבר עברה את זה פעם אחת יודעת מתי היא צריכה לקבל עזרה - זה כבר מפחית מעוצמת הסיכון. זה בוודאי לא תורשתי, כך שגם אם אמך סבלה מהתופעות האלו, אין לך שום סיבה לחשוש''.

אז איך מזהים את זה? איך נבדיל בין דיכאון לבין תחושת דכדוך קל, שנפוצה אצל נשים רבות אחרי לידה?

''נכון מאוד, דכדוך אחרי לידה הוא מצב נפוץ שקורה כמעט לכל אישה בשבועיים הראשונים אחרי הלידה. זה מצב הורמונאלי וטבעי שלא צריך להיבהל ממנו. יש אחת שתסבול ממנו יותר ואחת פחות, או שבכלל לא, אבל עד שבועיים זה טבעי ואין סיבה לדאגה. יש שני פרמטרים לבדוק האם זה בגדר הנורמה או מתי זה כבר עבר את הגבול וצריך לפנות לקבלת עזרה מקצועית: משך זמן ועוצמה. זה נכון לגבי כל הנושא הנפשי, לאו דווקא לדיכאון אחרי לידה. אם המשפחה סובלת או האישה לבדה סובלת, במקרה של חרדות למשל, וזה לא משתפר גם עם עזרה פיזית, או שרואים שבמשך תקופה האישה לא יוצאת מזה, לא משנה אם זה חרדה, כפייתיות או דיכאון ויש סבל של הילדים והמשפחה שאין אמא מתפקדת ולא נראה שזה הולך לקראת שיפור כלל שעובר הזמן - זה מצב שבו מומלץ לפנות לקבלת עזרה מקצועית''.

יש אפשרות למנוע מצבים כאלה מראש? יש דרך לגרום שהם לא יקרו?

''קודם כל צריכה להיות מודעות של הסביבה הקרובה. הסביבה צריכה להבין שהאישה היא לא מכונה ומטבעה היא רוצה לתפקד ולהיות נוכחת במלואה. היא הייתה הכי רוצה בעולם לצאת מהתחושות הקשות ולשמוח עם התינוק שלה, אבל התחושות האלו חזקות ממנה. כמו כן, יש להבין שמה שקורה כרגע זה לא מפינוק או מחוסר אכפתיות, וברגע שהיא תרגיש שהיא מסוגלת לעשות דברים - היא תעשה אותם. ברגע שתהיה מודעות, אז גם יהיה ניתן להציע עזרה, אפילו אם עברו שבועיים או יותר מהלידה".

בת שבע מדגישה שכאשר היא מדברת על 'סביבה', היא מתכוונת בעיקר לבעל ולאנשים הקרובים ליולדת, כמו אמא, אחיות או גיסות. "חשוב שהבעל לא יכעס חלילה על אשתו ש'לא חוזרת לעצמה ולא מסוגלת אפילו להעמיד מכונת כביסה'", היא מבהירה.

(צילום: shutterstock)

להעלות מודעות

עד עכשיו דיברת על הכנה ומודעות של הסביבה של האישה. יש דברים שהאישה עצמה יכולה לעשות כדי למנוע מצבים כאלו?

''כן, בהחלט. קודם כל מדובר כמעט באותם דברים, שבראשם מודעות לצרכים האישיים שלה. אז קודם כל - להוריד ציפיות ודרישות, כי ברגע שלא עומדים ברף הציפיות, זה יוצר תחושות קשות. בנוסף, אישה שמודעת לכך שהיא צריכה עזרה, או אפילו רק אוזן קשבת, חשוב שתדאג לכך. לפעמים שיחה עם הבעל או עם אחות או חברה טובה, יוכלו למנוע מצבים קשים של דיכאון. אם אישה מודעת לזה שהיא צריכה שיבינו אותה ושיעזרו לה, זה כבר חצי מהפתרון ביד. גם עזרה פיזית כמו ניקיון, ארוחות מבושלות וכדומה, יכולה לעזור הרבה ולהקל על המצב הרגיש גם ככה. הרבה פעמים זה גם ההרגשה של 'לא להיות לבד'''.

ומתי בכל זאת אישה חייבת לקבל עזרה מקצועית? מתי אי אפשר לחכות שזה יעבור לבד או רק להיעזר בסביבה?

"יותר מדויק לשאול – 'איזה מצב מחייב עזרה מקצועית'. כי יש מצבים שלא משנה מתי הם קורים - הם מחייבים קבלת עזרה מקצועית באופן מידי. לכן אני אשים את הדגש על העוצמה. אם הסבל הוא גדול או סבל מצטבר שלא עובר, לא משנה אם זה דיכאון, חרדות או כפייתיות ולא משנה מתי הוא קורה, גם בשבועיים הראשונים וגם חצי שנה אחרי הלידה - זה מצב שצריך קבלת עזרה מקצועית''.

מה זה אומר עזרה מקצועית? למי צריך לפנות?

''זה יכול להיות אפילו רופא משפחה או רופא נשים. הם יכולים לתת תרופות הרגעה פשוטות שמאוד נפוצות היום ולא חייבים להגיע לפסיכיאטר בשביל זה. גם אחיות טיפת חלב יכולות לעזור ולהפנות לגורמים מקצועיים יותר''.

למה לגשת לתרופות כבר בשלב הראשון? האם לא עדיף לנסות קודם אמצעים אחרים?

''זה נכון, על תרופות נמליץ רק אם ניסינו דברים אחרים והם לא מספיק עזרו, או לאישה שאין לה כוח וסבלנות לטיפול שדורש לפעמים קצת 'חפירות' או הקדשה של זמן, כמו שיחות, טיפול CBT וכדומה. אבל אפשר לפנות לרופא רק בשביל להתייעץ ולבדוק האם מה שאני מרגישה זה נורמלי, והאם זה בסדר חודשיים אחרי לידה להרגיש כך. הרבה פעמים הרופא יגיד שזה נורמלי או שיציע להמתין עוד חודש ולבדוק האם המצב משתפר. אבל למרות זאת אני חושבת שעצם הידיעה שבמקרה הכי גרוע, תרופה יכולה להועיל ולפתור את הסבל גם של האישה וגם של המשפחה כולה, זה מרגיע ונותן תקווה גם לכאלה שלא מסתדרות עם טיפולים רגשיים, למרות שקיימים טיפולים כאלה שעוזרים להתגבר על הסבל גם בלי תרופות''.

את, כאישה חרדית ומטפלת בנשים עם דיכאון אחרי לידה, חושבת שיש מקום בציבור החרדי לדבר על הנושאים הללו?

''אני חושבת שבהחלט יש מקום וזה נושא מדובר מאוד, בכל הציבורים. אם נסתכל על שנים עברו, לא לפני הרבה זמן, אפילו  15-20 שנה אחורה, לא דיברו על הנושא הזה בכלל, גם לא בקופות חולים או בטיפת חלב. כיום, המודעות עלתה בכל במגזרים, לאו דווקא במגזר החרדי. אני מקבלת המון פידבקים מנשים שמודות על כך שהנושא מועלה. זה מראה שבהחלט יש לזה מקום ואפילו מקום של כבוד, כי אני חושבת שלאישה מגיע לקבל את מה שהיא צריכה וזקוקה לו, גם אם היא לא בדיכאון או חרדות אחרי לידה. אני חושבת שדווקא בגלל שבציבור החרדי מקובל העניין של הלידות 'הצפופות' ומשפחות ברוכות ילדים, חשוב לדבר גם על החלק הזה שהוא לפעמים בלתי נמנע ולא תלוי באישה בכלל. אבל בכל זאת, אני תמיד אוהבת להגיד שיש תקווה ובכל מצב, גם אם לא טיפלת מיד אחרי הלידה, תמיד אפשר לחזק את זה ולא להתבייש להגיד שאני צריכה עזרה או שעצוב לי''.

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל sarap@htv.co.il