מתלבטת אם להמשיך בשידוך? אין הדבר תלוי - אלא בך. את צריכה ללמוד לקבל החלטות

רווקות רבות שמגיעות לרגע המכריע, זה שאמור להטות את הכף בשידוך לכאן או לכאן - נותרות קפואות על מקומן. 

אני רוצה לדבר איתכן היום על הקושי שבלקבל החלטות, ואין זה משנה כרגע אם מדובר בשידוך, במה לאכול, במה ללבוש או במה ללמוד. הקושי להחליט הולך איתנו בכל מקום, ולא פעם 'מחליט' במקומנו שלא להחליט. 

מה זה אומר, ואיך זה בא לידי ביטוי בשידוכים? דוגמה לכך אביא לכם ממלווה שלי, שלאחרונה כתבה לי את המילים הבאות: "אני יודעת שאת לא יכולה לומר לי 'כן או לא' על הבחור, כי את גם לא מכירה אותו. אבל בכל זאת, קשה לי להחליט. אני לא יודעת אם הוא מתאים לי או לא. מצד אחד הוא... ומצד שני הוא... תעזרי לי שירה, מה את היית עושה במקומי?".

האמת היא שאלמלא הכרתי את המקום הזה מקרוב, יכולתי לכתוב לה בנשימה אחת וללא שום מחשבה נוספת: 'תעזבי את זה'. 

אבל דווקא כמי שהייתה שם כל כך הרבה פעמים, 

דווקא כמי שהתחבטה קשות בשאלות מהסוג הזה, 

דווקא כמי שהאמת הפנימית לא נתנה לה ועדיין לא נותנת לה רגע אחד מנוחה

עצרתי לחשוב. 

ואחרי החושבים, אמרתי לה שההחלטה היא לגמרי בידיים שלה, ושאף אחד לא יכול להחליט במקומה. להפך, זה יהיה חטא ופשע אם מישהו יגיד לה לעזוב, כשהיא עצמה לא שלימה עם זה. 

אי אפשר להיכנס לנישואין עם תודעה של רווקה  

הטענות שהיא העלתה - נכונות אחת לאחת. 

היא רוצה את מה שכולנו רוצות, היא לא שונה מאף אחת: נשיאת חן פנימית וחיצונית, התאמה, רוחניות לצד גשמיות. כשהחלה לתאר באוזניי בשיחתנו את ההתלבטות שלה, לא יכולתי שלא להזדהות ולהאמין שהצדק עמה. 

ובכל זאת, אין זה מתפקידי להחליט במקומה, גם אם האמת והצדק עמה. כשם שאין זה מתפקידי להגיד למישהי להמשיך בשידוך שהיא לא רוצה או לא מרגישה איתו בנוח, אין זה מתפקידי להגיד לה מי יכול להתאים לה או לא. ברור שכולנו היינו רוצות שזה יהיה קל יותר, אבל הקב"ה שהביא את הניסיון הזה בשידוכים - יודע טוב מאיתנו למה הוא עושה זאת. 

מה טוב בזה שאת מחליטה לבד?

התשובה שאני קיבלתי לכך הייתה בצורה של תודעה אחרת שנבנתה בי, אבל שום דבר לא יכול לשנות לך את התודעה כמו שידוך ועוד שידוך ועוד אחד - שלא הולכים כמו שאת רוצה. 

ה'לואים' האלה הם לא סתם. 

גם אם נראה לך שבזבזת את הזמן כשנפגשת עם עוד 'תכשיט' שבינך לבינו לכאורה אין שום קשר - זאת עלייך לדעת, שיש קשר והקשר הוא לולאה של תובנה שנקשרת לתובנה שנקשרת לתובנה, ובסוף יוצרת שרשרת מופלאה של תודעה חדשה. 

למה את צריכה תודעה חדשה? כי (ותזכרי את זה) אי אפשר להיכנס לנישואין עם תודעה של רווקה, זה פשוט בלתי אפשרי. 

כדי להיות מוכנה לנישואין, את צריכה לרכוש ולקנות תודעה של נשואה - דהיינו כזו שהתנשאה והתרוממה מעל לקושי, התנשאה והתרוממה מעל לאכזבה, והצליחה להוציא מתוכה משהו אחר. 

רק את התודעה הקטנה הזו תקני ממני לפני שאת מתחתנת  

אז מה ההבדל בין תודעה של רווקה לתודעה של נשואה? בגלל שביקשת כל כך יפה, אתן לך דוגמה קטנה: בתודעה של הרווקה, הנתינה היא מוגבלת, לפי מה שאני חושבת שהוא היכולת שלי.

בנישואין - התודעה הזו מוכרחה להשתנות, כי את לא יודעת מהי היכולת האמיתית שלך, עד שאת לא מותחת את הגבולות עוד ועוד ועוד, והופכת את עורך ממש עד שאת עצמך לא מכירה את הנתינה שלך במקום הזה. 

אומר רבי נחמן שבחיים אסור להיות זקן, וברשותך אפרש את זה לענייננו, כך: להיות זקנה זה אומר לבוא עם תודעות ישנות לנישואין, ולצפות שאיכשהו הדברים יסתדרו מעצמם. "אני ככה וזהו", "תמיד הייתי... עצלנית/ביקורתית/מופנמת/ ועוד כל מיני חסרונות שיש לכל אחת מאיתנו", "אני אעשה רק את זה, ואת זה שהוא יעשה" - אלו תודעות של רווקה. כרווקות, גם אם אנחנו עצמאיות וחיות בדירה משלנו, מושג הנתינה שלנו הוא יחסית מצומצם.

ברווקות את נותנת עד שלא בא לך. עד שאין לך כוח. עד שנמאס לך. עד ש...וגם בנישואין זה יכול להיות עד ש... אבל כאן יש לך אפשרות לקנות תודעה אחרת, חדשה, שלא הייתה בך לפני. התודעה הזו נקנית כשאת מגיעה למקום הזה של 'עד ש...' ושם אומרת לעצמך: 'אולי אני יכולה יותר', 'זה ישמח אותו אם...', 'איך אני יכולה להקל עליו', וכדומה. 

תודעה של רווקה היא לעשות עד ש... ומשם - לא לעשות בכלל. לא לעשות גם אם יתמוטט העולם, פשוט כי אין כוחות. 

תודעה של נשואה לעומת זאת היא לנסות עוד קצת, אולי בדרך אחרת, אולי רק את זה, אולי עוד משהו קטן שישמח את הצד השני - גם אם אין כוחות, ולשם כל רווקה וכמובן שכל נשואה, צריכה לשאוף. 

פירוש נוסף שלי לזקנה הוא 'זה - קנה': את זה, רק את התודעה הקטנה הזו תקני ממני (חינם אין כסף) לפני שאת מתחתנת, והיה זה שכרי. 

ליצירת קשר עם שירה דאבוש (כהן) כתבי למייל 

shira@htv.co.il