פרשת כי תישא
במחשבה תחילה לפרשת כי תשא: התעלול הבלתי מפוענח של הבנקאי
למה החליטו יהודים שמשה רבנו מת? איך עובדים עליכם לפעמים בעלי עסקים במבצעים שלא היו? המתכון למזעור טעויות ואי נעימות
- ישראל קעניג
- פורסם ט"ז אדר התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)
"מבצע שלא יחזור", זעקה הכותרת מעל פתח המשתלה, "עציץ אחד בשלושים שקלים, שלושה עציצים במאה שקלים".
גדי חייך לעצמו על טיפשותו של המוכר והחליט ללמד אותו לקח.
"תן לי בבקשה עציץ אחד", ביקש גדי והושיט שלושים שקלים.
אחרי דקה עשה עצמו נמלך וחזר אל המוכר. "תן לי בבקשה עוד עציץ". שלושים שקלים נוספים החליפו ידיים.
אחרי שרכש גדי את העציץ השלישי, הוא סנט במוכר: "ראית? הפסדת עלי עשרה שקלים. אם הייתי רוכש שלושה עציצים במבצע - היית מרוויח מאה שקלים ולא תשעים".
"אני הפסדתי?!", צחק המוכר בטוב לב, "ומה חשבת, כמה אנשים היו נכנסים לרכוש שלושה עציצים לולי השלט שבחוץ???".
* * *
ההפקה הייתה דרמטית, באמצעים ויזואליים שטרם נראו כמותם.
למרגלות הר סיני מחכים עם ישראל למשה רבנו שירד מהר סיני לאחר ארבעים יום שהוא שהה שם. הזמן המיועד מגיע וכולם מחכים לקבלת הפנים.
הדקות נוקפות. השעות חולפות. משה איננו.
מזג האוויר הפך סוער ללא התראה מוקדמת, השמים חשכו, קהות חושים נוראה ירדה לעולם. מיסטר שטן בעצמו ניצח על ההפקה הזו. השמועות נלחשו תחילה מפה לאוזן, אך אט אט גברו. "משה איננו", לחשו יהודים נסערים ונבוכים זה לזה. "עברו שש שעות מהזמן שהוא היה צריך לרדת והוא לא הגיע. בוודאי הגרוע מכל אירע".
מכאן הדרך לחטא העגל הייתה מהירה, למרות המעצורים הרבים שניסה אהרן להניח שוב ושוב.
שאלה אחת לא נשאלה: מי גילה רז זה לבני ישראל, שאדון הנביאים איננו???
הטבעת הייתה מדהימה! גווניה נצצו לאור השמש שחדר מן החלון במשרד היוקרתי, היא שיגרה נגוהות לכל כיוון ולא השֹביעה את עין רואיה.
הפתקית שצורפה אליה הצביעה על סכום שערורייתי של עשרים וחמישה אלף דולר.
למה שערורייתי? יען כי נקודת הזמן מצביעה על לפני כמאתיים שנה, אז ערך הסכום מתקרב למספר מיליוני דולרים בערכים של ימינו.
הבנקאי ג'ון פירפונט מורגן, בעל התאגיד הבנקאי המפורסם "ג'י פי מורגן", שנודע באוסף אבני החן שלו, ביקש מתכשיטן יוקרתי שישלח אליו טבעת יהלום נדירה ויצרף אליה את החשבון.
כעת התיישב מורגן להשיב לתכשיטן את הקופסה וצירף אליה פתק: "הטבעת מושלמת! אני רוצה אותה לאוסף, אולם המחיר מופקע! אני מצרף לך צ'ק על מחצית הסכום - שנים עשר וחצי אלף דולר. אם הסכום מקובל עליך, החזר לי את הקופסה עם הטבעת ותפדה את ההמחאה. אם הסכום אינו מקובל עליך, קרע בבקשה את ההמחאה וחפש פתי אחר שירכוש ממך את הטבעת בסכום מופרז שכזה".
התכשיטן קרא את הפתק פעמיים ושלוש, ונעלב עד עמקי נשמתו. דמו שצף בעורקיו והוא כילה את חמתו בצ'ק המסכן על סך שנים עשר וחצי אלף דולר. הוא קרע אותו לפיסות קטנטנות, שאותן השמיד במצת יוקרתי שעמד בהישג יד.
לאחר מכן צעד התכשיטן אל הכספת הסודית בחנותו, פותח בזהירות רבה את קופסת הטבעת ו... נעצר כהלום רעם.
אבן פשוטה נחה על מצע הקטיפה. את האבן עטפה פיסת נייר מקומטת: צ'ק על סך עשרים וחמישה אלף דולר בחתימתו של מורגן...
אתם בוודאי סקרנים לתשובה מי גילה לבני ישראל שמשה רבנו נפטר. חז"ל מלמדים שאף לא אחד אמר להם. הם הסיקו זאת על סמך החושך והערבוביה שירדה לעולם "לומר ודאי מת משה"...
* * *
מדי הרבה פעמים אנחנו מגיעים למסקנות על סמך נתונים מסוימים. נתונים שניתן בדרך כלל לברר. לגשת לפלוני או אלמוני שהיו מעורבים באירוע ולשאול האם אכן כך אירע, האם אכן זה מה שהם אמרו או שהקשרם הוצא מדבריהם...
אנחנו קונים "עציצים" בלי לחשוב מדי הרבה על פרטי ה"מבצע" (לא חלף בכם הרהור שלילי על מורגן והתעלול שלו?).
חטא העגל שעליו אנחנו משלמים לדורות, כאן כדי להישאר עד ביאת המשיח, לפחות נשתדל ללמוד ממנו לתיקון: א. הסקת מסקנות על סמך כמה נתונים שראינו, בלי להעמיד את הנתונים במבחן המציאות - גורמת נזק רב. ב. הסבלנות תמיד משתלמת. כי לצעוק או להיעלב אפשר גם מאוחר יותר. (אם נגלה מאוחר יותר שכבר לא בוער לכעוס - הרווח כולו שלנו).
לא תמיד ניתנת לנו ההזדמנות "להוריד את העטיפה מהאבן" ולגלות שמדובר בצ'ק שמן.
ובשביל כסף - לפחות הרבה מאיתנו - מסכימים גם לסבול. אז אל תסבלו, יהודים, רק תצטיידו במעט סבלנות...