סיון רהב מאיר: כשיש קורונה, לומדים מה באמת חשוב בחיים

זוהי כנראה התזכורת הכי חשובה עבורנו כעת. קראנו השבוע את מגילת אסתר, בפורים, והמסרים שלה נראים אקטואליים במיוחד:

* היא מתחילה במשתה מפואר וריקני, חגיגה שכולה שואו, החצנה של רכוש וכסף, ואפילו החפצה (של ושתי). אלפי שנים אחר כך מציינים היום את יום האישה הבינלאומי, אבל תעשייה שלמה עדיין מתייחסת לנשים כמו שאחשוורוש התייחס לושתי. המגילה קוראת לנו לחיות בתרבות אחרת.

* המן מתאר את היהודים כך: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד". כשאנחנו מפוזרים ומפורדים, מתקבלת הגזירה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. אסתר המלכה יודעת מה הסוד שיבטל את הגזירה ואומרת: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". אחדות היא המפתח להצלחה, מול אויב חיצוני ובכלל.

* האירועים במגילה מבלבלים ונראים חסרי קשר ופשר. רק בסוף מתברר איך יש תכלית לכל הפרטים הקטנים, ואיך מאחורי הקלעים אלוקים רוקם תוכניות ומקדם את המציאות לטובה. גם אנחנו מקווים שמול מציאות שנראית לעתים מבלבלת, יתקיימו בנו המילים המופיעות לקראת סוף המגילה: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".

ללבוש מלכות

הסלון שלנו היה מלא בתחפושות ובמשלוחי מנות השבוע, הבית היה הפוך, והילדים חוזרים לבית הספר רק ביום חמישי. ואז הגיעה תענית אסתר, לזכר הצום שעליו הכריזה אסתר המלכה לפני שפנתה אל המלך אחשוורוש לבטל את גזירת ההשמדה. חברה טובה שיתפה אותי ברעיון קטן, על מה שאפשר ללמוד מאסתר המלכה מול אתגרי חיינו:"שלוש מילים עוצמתיות מתארות כיצד אסתר יצאה למשימה: 'וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת'. איך אפשר ללבוש מלכות, זה הרי לא בגד? מה היה מיוחד כל כך בהתנהלות של אסתר? אסתר 'לבשה' התנהגות מסוימת. חז"ל מספרים שהיא לבשה את רוח הקודש. היא צמה והתפללה, וכל העם צם והתפלל ביחד איתה. היא חיברה את עצמה למלכות, למלך האמיתי שמנהל את העולם, ולא לאחשוורוש. היא הייתה מלאה בסמכות פנימית, בביטחון עצמי שהיא עושה את הדבר הנכון ביותר, בלי שיקולים של רווח והפסד. היא פשוט ידעה שזוהי השליחות המדויקת שלה, וזה מילא אותה בשלווה וסילק את הפחדים והחששות.
אלה שלוש מילים שנוסכות גם בי ביטחון בזמנים מתוחים, בבית ובעבודה: 'ותלבש אסתר מלכות'. לנסות ללבוש מלכות. להרגיש שאני יודעת מה אני עושה, שזה מה שאני צריכה לעשות כעת, גם אם אכשל, ושאני חלק מסיפור גדול ורחב יותר".

נגד הבידוד

"שלום סיון, כאן הרב לוי מנדלזון מחב"ד. אני כותב תוך כדי מבצע קריאת מגילת אסתר לאלפי מבודדי הקורונה. כשפתחנו את המוקד לפני שבוע לא דמיינו שרבים כל כך ייאלצו להיכנס לבידוד ביתי, ושרבים כל כך יבקשו לשמוע את המגילה. זה היה סוריאליסטי ממש. לעמוד בחדר מדרגות, להחזיק את הלחצן של האור שלא יכבה, ולקרוא מגילה למבודד אחד ויחיד. או לעמוד מתחת לחלון של בית ולקרוא את המגילה בקול רם ברחוב עבור מבודד אחד שמקשיב מהחלון. היה מרגש מאוד לראות איך האנשים האלה לא מוותרים על שמיעת המגילה. לא ביוטיוב, אלא באמת. אנחנו רגילים שאת הכל אפשר לשלוח היום בווטסאפ, אבל הלילה ראינו מה משמעותה הגעה פיזית, של שמיעת סיפור המגילה מפה לאוזן. ההתרגשות שלהם מהקשר האישי הזה הזכירה לי את אחת המטרות של פורים: לחבר בינינו באמצעות המצוות של היום הזה - סעודת פורים, קריאת המגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. אני קורא לכולנו לחפש מבודדים כאלה סביבנו, ולא רק בגלל קורונה. זה יכול להיות קל מאוד. למשל, לתת משלוח מנות למישהו שקצת התעלמנו ממנו השנה. פורים שמח".

מה לקחת איתנו מפורים?

מה אפשר לקחת איתנו הלאה מימי הפורים? כך כותב הרב מנחם ברוד: "כשאתה רואה אדם מחופש בפורים לחיה מפחידה או לליצן, אתה לא מעלה על דעתך להתרגז עליו, לפחד או להתייחס אליו ברצינות. זו הרי רק תחפושת. כך גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים 'מחופשים': זה מחופש לחצוף, זה לגס-רוח, זה לאדיש ומנוכר – אבל זוהי לא דמותם האמיתית של אותם אנשים, זו רק תחפושת. לפעמים גם הילדים שלנו מתחפשים ככה ומתנהגים באופן שלילי. בכל המקרים האלה, צריך להתייחס אל הפנימיות הטובה והטהורה שלהם, להעצים אותה, ואולי אפילו לעזור להם בעדינות להסיר את התחפושות ששמו עליהם. פעמים רבות ראינו איך כל התחפושות האלה נושרות בבת אחת, ברגע של אמת שחושף את המהות האמיתית. גם היהודים במגילה התחפשו למתבוללים גמורים, אבל מול גזירת ההשמדה של המן – נזכרו מי הם, והאמת הפנימית נחשפה ברגע. זה לא רק הם, גם אנחנו בעצמנו לובשים תחפושות כאלה לפעמים. את ההבנה והאהבה הזו כלפי הזולת, ייראה איך שייראה, יתנהג איך שיתנהג – צריך לקחת מפורים אל תוך השנה כולה".

מה העיקר?

אז ההנחיה החדשה בישראל היא לא לערוך אירועים שבהם יותר מ-100 משתתפים. ומתוך כל הבאסה והאכזבה, ומתוך כל הבדיחות וההומור השחור, נחשף גם מה העיקר בחיים.
ראיתי פוסטים של אנשים שעבדו על הופעות והשקות במשך חודשים ונאלצים כעת לדחות, אבל מסיימים ב"קודם כל הבריאות", ו"מקווים להתראות בקרוב בשמחה".
זוגות שחלמו על חתונה ותכננו כל פרט צריכים פתאום לשנות ולצמצם, אבל "גם אם נהיה פחות ממאה אנשים – ביום ראשון אנחנו מתחתנים, וזה הכי חשוב".
אנשים בבידוד סופרים כבר את הימים מרוב ייאוש ושעמום, אבל מספרים כמה התרגשו ממחוות אנושיות ופשוטות של קשר ואהבה: לפתוח את דלת חדר הבידוד בפורים ולמצוא בחוץ משלוחי מנות שחברים השאירו.
משפחות שהזמינו חופשה בפסח באירופה מבינות שהן צריכות להתחיל לנקות את הבית כי "נצא ממצרים בארץ ישראל, לשם שינוי".
כיתות בבידוד שעברו ללימודי און-ליין פותחות כל בוקר בבדיקת שמות כיתתית, עם מורה ששולחת חיוך לתלמידים דרך המסך, ואז כולם פותחים ספרים ומחברות כי צריך להמשיך ללמוד, לא משנה מה.
זו תקופה קשה, אבל היא גורמת לנו להתבונן מחדש במהלך חיינו, לבדוק מה החשיבות של כל דבר, ולהתמקד כעת רק במה שהכי חשוב ויקר וקדוש, במה שפשוט לא יכול להיפסק.