אבא, לכל שלב יש חלק שלו בתוך העלילה. אני מבינה

אבא

רציתי להגיד לך תודה

ממבט של אחת שחוותה

נכוותה

ובכתה.

ממבט של מי שהתקשתה להאמין

שכל יום שעובר כמו עוד חלק

בפאזל

של הסבל.

ממבט של מי שרצתה להרים ידיים

אך בכוחות לא לה

נשכה שינים

והמשיכה הלאה.

והיו גם ימים של דכאון עגול, כואב

כמו בור שחור שמושך, שואב

לא ברור איפה הצדק בעולם

ולמה בכלל צריך לעבור את כל זה

למה דווקא ילדים קטנים

חסרי אונים

שלא יכולים להתנגד

מובלים

אומללים?

ומה התועלת לסבל המתמשך

ולצרות שעוטפות כל אחד, מכל צד?

אבל אבא,

היום הרגשתי את זה.

היום קלטתי

איך דווקא הימים השחורים

הקימו פה בחורה לתפארה

איך דווקא הכאבים המרים

יצרו פה שרירים של פלדה.

היום הבנתי שאם לא הייתי עוברת את כל זה

מי יודע מי הייתי היום

אם לא הייתי

עולה ויורדת

קמה נופלת

מתיאשת וממשיכה

צוחקת ובוכה -

לא הייתי עם נפש כ"כ חזקה

עם מודעות כ"כ עמוקה

הייתי ממשיכה לי ב"מלומדה"

מעבירה את חיי ביובש ובקרירות מרעידה.

והרי לא באתי לחלום

אלא לעבוד ולהתקדם

בשביל להיות אלוף במקצוע

צריך ליפול, ושוב לנסות

להידרדר לבורות עמוקים

לחוות דברים שאנשים רגילים לא עוברים.

אז החלטתי, אבא

מהיום

לסלוח לעבר, לשנות את המבט

כי כל מה ששלחת לי

זה רק בשביל להוכיח לי

שאני בדרך לשם.

אני מנסה, אני עוברת

גם אם בדמעות מכוסה, לא עוצרת

כי אני בדרך לשם.

וגם אם אני עדין בשלבי התחלה

ולגמרי, לגמרי לא מבינה

ממשיכה קדימה

או לומדת לפעמים גם לעצור

חווה כל רגע

בין אם רע הוא או טוב

מבינה שכל שלב הוא עוד צעד בתהליך

מבינה שגם אם היום היה רע-רע-רע

הוא עוד דף, עוד שורה בספר החיים

עם עלילה מרתקת, שמשתנה מיום ליום

עלילה שלא מסתפקת ברגש אחד וחדגוני

אלא בכל קשת הרגשות, בין נעימים ובין פחות

אז יש את השלבים הקשים

שלב חוסר האונים, האומללות והרגשת הקורבן

ושלב של ניסיון שנראה כגדול פי כמה ממידותי

שלב שנראה שכל מה שקורה פה נגדי

שלב שמפחיד אותי לחיות בעולם של צרות וסבל

אבל

מבינה שככה זה

ולכל שלב יש החלק שלו בתוך העלילה

ובהמשך גם יבואו שלבים נעימים יותר

שיראו לי את גודל השכר, והתוצאה

ואם אתאמץ מאד

אוכל כבר היום, לזכות לחזות

לשים לב לרגעים של הארה

אז מאפשרת לו

להוביל אותי במסלול

בדרך לשם.

אמשיך לצעוד קדימה

במצח נחושה

ואיתי, עוד מלא כמוני

שעוברים שנים קשות, שחורות משחור

אבל בסוף כולנו נגיע לשם

נגיע לימים הטובים

ועד אז נאגור כוחות,

נזכור שאנחנו נמצאים בדרך.

אז הרימו ראש, אחי ואחיותי

עודדו את עצמיכם

שאו עיניים לאבא

הוא שולח רק טוב.

אין דבר אחר יוצא ממנו

ואם נתקענו באבן קשה

ונפלנו על הפנים

זה רק מוכיח שאנחנו עדין בדרך

ולא סטינו מהמסלול

אנחנו על השביל הנכון

בדרך

להיות

אלופי העולם.

ה.ש.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.