שמחה מהתרת הספקות: להבין שאין בחירות מושלמות

ישנם אנשים רבים שאינם מצליחים לקבל החלטות, וכתוצאה מכך גוררים רגליים ונמנעים מעשייה. ההימנעות הזו אינה נובעת מתוך החלטה, אלא מתוך חוסר החלטה. גרירת רגליים כברירת מחדל.

ניקח לדוגמה, את נושא השידוכים: לאחר שנערכו כל הבדיקות הנחוצות, מגיע ההססן למסקנה שאין כל סיבה להמנע מלהוציא את השידוך אל הפועל. ובכל זאת, מאחר והוא הססן מטבעו, הוא יימנע מלקבל החלטה ולסגור את השידוך, שכן הוא חושש שההחלטה הזו תתברר בדיעבד כמוטעית.

ואכן, אין להתעלם מהחשש כשלעצמו: גם במקום בו ישנה התאמה כעת, ישנם פרמטרים רבים שלא ניתן לבחון אותם מראש, ועוד פרמטרים רבים אחרים שיצוצו בשלבים מתקדמים יותר של החיים. ובכל זאת, אנשים שאינם סובלים מהססנות יתר, יקבלו החלטה מושכלת על סמך הנתונים הקיימים בפניהם כעת, בעוד ההססן לא יהיה מסוגל לעשות זאת, מה שיגרום לו להעלות עוד ועוד שאלות ותהיות.

מאידך, ההססן גם לא יהיה מסוגל להוריד את השידוך מעל הפרק, שהרי ככלות הכל, גם זו החלטה ומנין לו שהוא ימצא משהו טוב יותר? בעוד עשר שנים הוא עלול לגלות שזו היתה ההצעה הטובה ביותר שהיה ביכולתו לקבל. לכן, ההססן לא יצליח להכריע לטובת השידוך, וגם לא יצליח להכריע נגדו. הוא ישאיר את הנושא תלוי ועומד, למשך פרק זמן בלתי מוגבל, עד שהמציאות תכריע במקומו.

גם אם לבסוף ההססן יצליח לקבל החלטה ולבנות את ביתו, הלבטים לא יניחו לו. כעת, ההתלבטות לא תהיה מה לעשות, אלא האם הוא עשה את הדבר הנכון. גם אחרי עשרות שנות נישואין, ההתלבטות הזו עדיין תהיה ברקע ותעיב על שלום הבית שלו.

בלי בחירות מושלמות

בגמרא מצינו (ברכות ח, א'): "במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי: מצא או מוצא. מצא - דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', מוצא - דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'". אם נשים לב, הגמרא אינה אומרת שבמערבא היו שואלים את האדם שנשא אישה האם הוא בבחינת "מצא" או בבחינת "מוצא", אלא שהיו אומרים לו "מצא" או "מוצא"... מה פשר הדבר?

הרב פינקוס זצ"ל מבאר, שאדם הנושא אישה – באמת אינו יכול לעמוד על טיבה לפני הנישואין, וגם לא בתחילת דרכם המשותפת. אולם במערבא היו מזכירים לו, כי אף שהוא אינו יכול לעמוד על טיבה האמיתי של האישה שנשא – הצלחת חיי הנישואין תלויה בו בלבד! הוא יכול להיות בבחינת "מצא" – והוא יכול להיות בבחינת "מוצא", ורק הוא יבחר בין שתי הדרכים!

לאדם שנושא אישה, יש את היכולת להיות בבחינת "מצא" – בלשון עבר. להתייחס אל הבחירה שבחר כמציאות מוגמרת והנכונה ביותר עבורו, ומכאן ואילך לחשוב רק כיצד ניתן לשפר אותה: ללמוד איך לחשוב יותר זה על טובתו של רעהו, לחפש דרכים בהן ניתן להעמיק ולבסס את הקשר, וכן הלאה. אם זו הדרך בה יבחר – הרי שחייו כפי שנאמר בפסוק: "מצא אשה מצא טוב".

לעומת זאת, לאותו אדם יש היכולת להיות בבחינת "מוצא" – בלשון הווה. הוא יכול להמשיך לבחון את ההחלטה שקיבל, להתלבט לגביה, להיות מתוסכל ממנה לעיתים, ולהתחרט עליה בנקודות זמן שונות. אדם זה אכן בבחינת "מוצא אני מר ממוות את האישה", משום שהוא לא יחווה את מתיקות ההחלטה ואת יציבות הקשר לעולם, אלא רק את המרירות של הבדיקה והשפיטה וההתלבטויות.

הוי אומר: ליכולתו של האדם לקבל החלטה, לעמוד מאחוריה ולהיות נחוש וחד משמעי ביחס אליה – ישנו משקל רב בכל הנוגע לאושרו בחיים, ובין השאר גם לאושר שימצא במסגרת חיי הנישואין שלו.

זאת ועוד: בכל שידוך, כמו בכל החלטה אחרת בחיים, ישנם צדדים בעד ונגד. אדם שאינו הססן, מצליח להעניק לכל אחד מהצדדים את משקלו הראוי, וכך, בשקלול של הנתונים ביכולתו לקבל החלטה מושכלת - לחיוב או לשלילה. ההססן לעומתו, אינו מצליח להעניק משקל מתאים לכל צד, וכך, רואה לנגד עיניו מערבולת של צדדים מנוגדים, שבאמת אין כל דרך להכריע ביניהם.

משום כך, לעיתים, ההססנות עשויה להיות תוצאה של פרפקציוניזם – רדיפת השלמות. אדם הסובל מפרפקציוניזם, אינו מסוגל לבחור בחירה שאינהמושלמת. מאחר שבחירות "מושלמות" הינן נדירות ביותר, הרי שממילא, הוא יימנע מלבחור בחירות ולקבל החלטות בחייו. כמובן, ההססן יטען, שהוא אדם אובייקטיבי וענייני, וזו לא אשמתו שנסיבות החיים אינן ברורות מספיק. אולם הוא שוכח, שנסיבות חייו אינן חריגות: נסיבות חייהם של כל הסובבים אותו גם הן אינן ברורות תמיד, ובכל זאת הם מצליחים לקבל החלטות מושכלות.

אם נתייחס אל אותו אדם הנמצא בעיצומו של שידוך, הרי שאם הוא סובל מפרפקציוניזם – הוא לא יוכל להחליט להתקדם בשידוך כל זמן שישנו חסרון כלשהו, והלא אין שידוך שאין בו חסרון מסויים, לפחות בעיני המתלבט. כך הוא ידחה את ההחלטה עוד ועוד, פשוט משום שהוא אינו מסוגל לקבל החלטה מתוך שיקול דעת שמאזן בין הצדדים השונים.

חרדת ההחלטה

במקרים אחרים, הססנות עשויה לנבוע מתוך נטיה לאובססיביות – מחשבות טורדניות. אדם בעל נטיה לאובססיביות, לא מצליח להפסיק את תהליך הבירור וההתלבטות בשלב הטרום-החלטה, כך שהשלב הזה יימשך באופן אינסופי: הוא יברר ויתלבט עוד ועוד, עד שההחלטה כבר תהיה בלתי רלוונטית.

 לעיתים, הגורם המרכזי המוביל אדם להססנות כרונית ושלילית, הינו חרדתיות יתר. אדם הסובל מחרדות, יתקשה לקבל החלטות – משום שהוא חרד מפני האפשרות שהן תתבררנה כשגויות. במקביל, אדם כזה, שואב את הבטחון שלו מהיצמדות לאורח החיים המוכר והשגרתי: אותה מסגרת, אותה קהילה, אותה עיר, אותו כולל, אותה עבודה, וכן הלאה.

מבחינתו של אדם כזה, הסובל מחרדתיות יתר, כל שינוי של המצב הקיים הינו מתכון לחרדה, ועל כן הוא יעשה הכל כדי להמנע משינוי שכזה. הוא ימשיך לברר עוד ועוד, לשאול עוד ועוד שאלות, לבדוק ולהתלבט, ובלבד שבסופו של דבר הוא לא ידרש לחולל שינוי במסגרת החיים הנוכחית שמעניקה לו את הבטחון ואת היציבות.

כמובן, אותו אדם אינו מבין שהוא סובל מחרדה. לתפיסתו, השאלות שהוא שואל והבירורים שהוא מבקש לערוך – הינם הגיוניים ונחוצים. אולם מבלי משים, אותו אדם עלול לחצות את הקווים, ולהגיע למצב של הססנות שלילית – שתמנע ממנו קבלת כל החלטה משמעותית בחייו.

כמו כן, הססנות עשויה להיות אף תוצאה של דימוי עצמי ירוד. אדם הסובל מדימוי עצמי נמוך, אינו תופס את עצמו כמי שביכולתו לקבל החלטה מושכלת, ומשום כך – הוא חושש להגיע לרגע ההחלטה ולצלוח אותו בבטחה. הוא מעדיף להשאיר את ההתלבטות תלויה ועומדת, עד שהיא תוכרע בסופו של דבר מאליה, או על ידי גורם שלישי.

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל sarap@htv.co.il