בצל הקורונה: זוהי המצווה ששומרת על האדם ממחלות ונזקים

יצא לכם לתת לילד כמה סוכריות, ולבקש ממנו אחת? נתתם לילד ארטיק עסיסי, ובקשתם 'ביס'? סביר שכן.

מה הייתה תגובת הילד? יתכן שהוא נתן בנדיבות ובשמחה, ויתכן שבלי חשק ורצון, ועוד יתכן, שהוא החביא את היד מאחורי הגב, עשה את עצמו כאילו לא הבין מה בדיוק ביקשתם, ומיהר לצאת מהחדר. מגוחך? מוכר? ככה אנו נראים!

הקב"ה מזכיר לנו, שכל מה שאנחנו נותנים - הוא שלו, כמו שנאמר: "לי כסף ולי הזהב נאום ה' צבאות" (חגי ב, ח), ולכן אומר המדרש: "ויקחו לי משלי" (מדרש אגדה) כאשר האדם נותן צדקה, הוא בסך הכל נותן ממה שהקב"ה נתן לו – כפיקדון!

הכסף שיש ברשות האדם, הוא למעשה פיקדון שהופקד בידו באופן זמני, "ולמה נקרא שמם זוזים? שזזים מכאן לשם..." אין לאדם באמת בעלות אמיתית על כספו.

הקב"ה אוהב שהאדם נותן מכספו לצדקה, כמו שנאמר: "כי צדיק ה' צדקות אהב", והוא מבטיח לנותן הצדקה הבטחה מיוחדת: "פיזר נתן לאביונים, גם צדקתו עומדת לעד", הצדקה תעמוד לו לזכות – לעד.

הצדקה מעוררת על האדם את שלוש עשרה המידות העליונות של הרחמים, ובמיוחד כאשר הוא נותן את הצדקה בלב שלם, מתוך רחמים ורצון להיטיב, שאז הצדקה מעוררת על האדם חסדים ורחמים גדולים, והקב"ה מוחל לאדם על עוונותיו, וידוע שע"י צדקה נמתקין לאדם כל הדינים שחלילה נגזרו עליו.

הבעל שם טוב הקדוש אומר על הפסוק: "ויקחו לי תרומה", שאפילו צדקה שניתנת לא ל'שם שמים' מתקבלת אצל בורא עולם יפה, מדוע? כי גם כאשר הצדקה לא ל'שם שמים' - העני ניזון! והצדקה מחיה את גופו ונפשו (עפ"י תורי זהב פר' ראה).

אם נחשוב מהו הקושי העיקרי בנתינת הצדקה, נראה הנתינה גורמת לאדם הכנעה וביטול של רצוננו האישי לרצון הבורא.

הכנעת הרצון דורשת מהאדם שינוי טיבעו, תינוק נולד עם יד סגורה, לומר: הכל שלי ומגיע לי! ועוזב את העולם כשידו פתוחה, לומר: לא לקחתי איתי כלום, ולכן יש קושי ב'שינוי הרצון' הטבעי של האדם.

אדם שמצליח לבטל את רצונו לרצון ה', זוכה "עיקר נפלאות נוראות הבחירה", מכיון שבזמן ניסיון עשה את הבחירה נכונה, וזה בגדר 'פלא' וע"י כך זוכה ש'פלאי פלאות' – ניסים ונפלאות, יעשו לו – שווה!

כדי לתת צדקה בלב שלם, צריך לעורר את הרצון הפנימי האמיתי שנקרא: 'הארת הרצון', הארה זו מושכת לאדם את כל הברכות וההשפעות הטובות, כפי שנאמר: "הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע, ועל ידה – נשפעין כל הברכות".

הקב"ה מחכה ומתאווה להשפיע לאדם שפע רב בזכות מצוות הצדקה, אומר על כך רבי נתן "כי כל מה שמשפיעים לו יותר (מהשמים), מתענג ה'יתברך יותר, ומשפיע לו יותר ויותר" (ליקוה"ל ריבית, ג'), ז"א, כמה שהקב"ה משפיע על האדם יותר, הוא שמח ורוצה להשפיע לו - עוד יותר, כי יש לה' יתברך תענוג ושעשוע מכך שהאדם נשפע שפע רב, והדברים – שופעים מתוקים ומענגים.

האדם שהחסיר מממונו לצדקה יוצר 'כלי' שדרכו הוא יוכל לקבל את השפע.

נראה לכאורה, שהצדקה מחסרת לאדם את ממונו, אבל, חיסור הממון גורם לשבירת ה'כלי' לשפע שהיה לאדם עד היום, ויוצר לאדם 'כלי' חדש, שיכול להכיל שפע גדול ורב יותר, ולכן, דווקא החיסור והצמצום הוא ה'סוד' לקבלת שפע רב לאדם.

חשוב לזכור ש"צדקה תציל ממוות" (משלי י), הצדקה שומרת ומצילה את האדם מכל מיני מחלות שונות ומשונות ש'קורנות' בעולם.

חודש טוב ושמח, קורן ומאיר באור הישועות, הברכה והצדקה, אמן!