הרב דן טיומקין: זוהי הבשורה האמיתית לכל מי שמרגיש מנותק

ההכנות לפסח בעיצומן. גם ההכנות הגשמיות, כידוע, הניקיונות והקרצופים, וגם ההכנות הרוחניות, להתכונן לקדושת החג ולמצוות "והגדת לבנך" בליל הסדר.

חז"ל מצאו לנכון להדגיש כי הבן הרשע גם הוא אחד מהבנים. גם לו יש מקום סביב שולחן הסדר, וגם לו יש מה לענות, ובלילה הזה - תהיה גם לו עליה גדולה. וכן מובא בירושלמי, שכל אחד מהבנים הוא כנגד אחת מהכוסות. ר' שמעון סופר אומר שהכוס החמישית היא כנגד הבן שאינו נמצא סביב שולחן הסדר, ולכן היא כנגד אליהו הנביא, שאנו מחכים שיבוא אליהו, וישיב לב אבות על בנים. כדי להשיב את הבנים - יתחיל אליהו הנביא באבות...

רבותינו דייקו מחלק זה של ההגדה כמה יסודות, ואביא כמה מדבריהם:

ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא: ה'נתיבות שלום' (לפסח, מאמר תשיעי) דייק מכאן שארבע לשונות "ברוך", הן כנגד ארבעת הבנים, שבכל מצב רוחני אדם נחשב כבן לפני המקום, ואפילו הרשע, יש לו תואר "בן", ויש תשובות לשאלות שמעיקות עליו.

מה העבודה הזאת לכם - "מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה?!" (ירושלמי פסחים ע') מתריס כנגדנו הבן הרשע. האדמו"ר מקוברין שואל (מובא ב'נתיבות שלום' לפסח, מאמר תשיעי) שעומק קושייתו, שמחמת היצר הרע שבוער בו, הוא מלא כישלונות, ולכן הגיע לייאוש. והתשובה, שגם אם ישראל היו בשיא הטומאה, בתוך מ"ט שערים, יש בנו כח נעלם בשורש נשמותינו, שהניצוץ האלוקי שבקרבנו לעולם לא דועך, וגם בתוך טומאותינו שוכן אתנו הקב"ה. מדובר בעיקרון יסודי וחשוב מאוד, מעיקרי האמונה בהם על כל יהודי להאמין. בכוחה של אמונה זו עתידים אנו להיגאל. עד כאן דבריו, והם מהווים בשורה אמתית לכל מי שמרגיש מנותק.

אילו היה שם - רבי צדוק הכהן מלובלין ('פרי צדיק', פסח, אות ח') דייק מכאן, שאילו היה הבן הרשע במצרים, הוא לא היה נגאל, אבל אחר שגאל אותנו השם יתברך, ועשה אותנו לאומה ישראלית, מעתה, כיון שגם בן זה נולד מישראל ונימול לשמונה - לא יועיל לו רשעתו להוציא עצמו מכלל ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא, ויהיה לו תיקון על מעשיו. הגאון רבי אשר וייס (בספרו 'מנחת אשר', שיחות על המועדים, פסח, עמ' כ"א) הביא את הדברים הללו, וסיכם שאף על פי ששאלותיו של הרשע קשות, יש לנו תשובות עבורו, אך להתעלם ממנו - איננו רשאים!

לפי שהוציא עצמו מן הכלל – בספר 'נעם אלימלך' (פרשת דברים) האריך בעניין אחדות כלל ישראל, שזה סוד הגאולה. על פי זה דייק ה'נתיבות שלום' (לפסח, מאמר תשיעי) שזו שאלת הרשע על העם, שאוכל את הפסח בדביקות ובאחדות בחבורה, והוא אינו מחובר. והתשובה היא שעל בן זה להתחבר לכלל, ולא יהיה רשע בפני עצמו, ועל ידי זה תהיה גאולתו, וזה סוד גאולתנו, עד כאן דבריו. זהו רמז ליסוד גדול, בסוד הערבה ובסוד החלבנה, שרק כאשר הם מצטרפים, אנו ראויים לגאולה, כיוון שעל ידי האחדות – נמצא עם ישראל בשלמות הקומה שלו.

כפר בעיקר, הקהה את שיניו - אפילו אם הוא נראה כאילו "כפר בעיקר", אין מה ללכת שולל אחרי החזות הנשכנית שלו. אלה רק שיניים חדות, שמתוך כאב הוא מנפנף בהן. אם נשנה את מיקוד הראיה ונביט מעבר לשיניים הנשכניות, נראה ילד מבולבל שמחפש הצדקה לכך שהוציא את עצמו מן הכלל, ולכן כפר בעיקר. ולכן, עלינו להתעלם מנשכנות שיניו, ולהקהות אותם, מלשון הפסוק: "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה", שהוא לשון חולשה, הוצאת העוקץ, וזה נעשה - על יד מה שנשיב לו בנועם.

בשם הגר"א מובא, שדבר זה מרומז בגימטריה של הרשע, שאם נקהה (נפחית) מ"רשע" (בגימטריה 570) את "שיניו" (366), תהיה התוצאה "צדיק" (204).

והעיקר, שנצליח גם אנחנו לצאת מהמצרים המקובעת שלנו, כדי להציל את בנינו!

האם הקב"ה דורש מאיתנו לנצח תמיד? והרי זה בלתי אפשרי!