בבידוד ביתי? אלו המעלות הרוחניות שאתם יכולים לזכות להם בתקופת הבידוד

"לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ" (ישעיה כו, כ). השהייה של האדם בחדר אשר בדלת סגורה, גורמת לאדם מחסום מלטייל בחוץ, אך מאפשרת ופותחת לו את האפשרות לטייל בחדרי הדעת, שעליה נאמר: "וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים" (משלי כד, ד).

במצב כזה, האדם אינו מושפע מהנגיפים ווירוסים המצויים ברחובות, המולבשים בדמות של דעות כוזבות שמתעלמות משלוש עשרה יסודות ועיקרי האמונה.

משמעות המילים "לך עימי" היא, שהאדם הבוטח בה' נמשל למי שסוגר את עצמו בחדר ללא אדם נוסף, אבל, יחד עם הקב"ה, מכיון שהוא רוצה ומעוניין להיות מושפע אך רק מאורו של הקב"ה ולא מדעות שיקריות, הסותרות את רצון ה' יתברך.

אחד הדברים הקשיים לאדם במצב של מגיפה, היא חובת הבידוד. ההתרחקות והניתוק מאנשים אחרים, האדם הוא יצור חברותי, וחובת הבידוד קשה ומעיקה עליו, ולכן, אם הדבר תלוי בו, הוא לא היה בוחר להיות בבידוד, אך, לעיתים במצב של מגפה, שיש חשש שהאדם ידבק מהרחוב, היציאה לרחוב נהפכת לאדם סכנה של ממש, ובמיוחד לאדם שגופו חלש ואינו מסוגל לעמוד בפני הנגיף.

מה מטרת המגיפה, על פי האר"י הקדוש?

האר"י הקדוש, מסביר שמגיפה באה כתוצאה מתהליך של הימצאות טוב ורע בעולם החיצוני והפנימי של האדם, ורצונו של הקב"ה לברר ולסנן מתוך העולם את הקליפות הטמאות, ולהביא לגמר הבירור של הטוב מהרע[1].

בעל ההיכל הברכה מקאמארנא מסביר שקשה לברר קליפות אלו באמצעים רגילים, מכיון שקליפות אלו גסות יותר, ולא ניתן לבררם בברור רגיל שנעשה יום יום.

עבודת ה' ביום יום, שבשלה ירדה נשמת האדם לתוך הגוף הגס, היא עבודת המידות ובירור הרע מתוך הטוב, דהיינו: הפרדת קליפות מתוך הטוב האמיתי, כגון: ברור אהבות רעות מתוך הנפש, וייחוד רגשות האהבה של האדם לאהבה האמיתית שהיא אהבת ה', כמו כן, הפרדת הטוב מהרע בשאר המידות, כגון: יראות רעות, הערצה והתפארות עצמית, מידת הניצוח וההודיה של ישות האדם, תאוות רעות ועוד.

הקליפות שאותם קשה יותר לברר מתוך הטוב, קשורים לספירת הכתר, הספירה הנעלה ביותר, שנבנית ע"י שלמות האמונה והביטחון בה', שנפגם רק ע"י מינות ודיעות כוזבות[2]. קליפות אלו משולות לאבק דק והרסני שמעורבב בתוך האוכל, ושגם לאחר העלאת החלק החיובי הוא עדיין מעורבב בתוכו, וקשה להפרידו ממנו.

מבואר בספר "אדם ישר" שהסיבה לפרוץ המגיפה היא שעם ישראל עומד בגמר תהליך הבירור, ובפרט בימים אלו עת "עקבתא דמשיחא", שמבואר בדבריו הקדושים שמוכרחת לפרוץ מגיפה[3], וכפי שכבר מוזכר במדרש[4], שלפני ביאת המשיח תפרוץ מגיפה.

תכלית המגיפה היא לברר את ה"כתר", בירור דעות כוזבות מהעולם, ותיקון קומת המחשבה בשלימות, ולעם ישראל יש אפשרות להינצל מהמגיפה ע"י עיסוק בתורה הקדושה[5] שמגינה מהסיבה למגפה - דעות רעות וכוזבות[6].

וירוס הקורונה הדומה ל"כתר", "קורונה" מלשון כתר, הדבר מרמז על כך שוירוס זה התפשט בסין המחדירה את הכפירה לחיינו, הבא לידי ביטוי בכל מיני דעות ומינות טיפשים המרעילים את נפשות דורנו.

חובת הבידוד עוזרת לאדם להתנתק מאוירת הרחוב ומהדעות הכוזבות שהם הרוח הנושבת שם, שברור, שאינם לרצון ה', וגורמת ומביאה לאדם אפשרות להתחבר בחזרה לגילוי הרצון האלוקי.

המטרה העיקרית של המגיפה היא – להתנתק מהשקר והרע, וניתוק מהניתוק מה' יתברך, ולהחדיר בתוכנו את הדעות נכונות, דעת התורה שתגן על נפשינו בכותלי 'מבצר האמונה' המוקף באורו ה'אין סופי' של ה' יתברך.

דווקא לבידוד ביתי יש כוח רוחני גדול, מכיון שבביתו של האדם קיים כוח רוחני הנובע מתוכי נפש האדם והנקרא "אור מקיף", שגורם לכך שהשראת מחשבותיו של האדם תתפשט בכל מרחב הבית, ותגן עליו מהשפעת הדעות המצויות הרחוב.

מגדיר זאת האר"י הקדוש שפעולתו של ה"אור מקיף" - הגנת הנפש מפני הקליפות[7].

האדם הנמצא בביתו לבד, יכול יותר בקלות לשלוט על מחשבותיו, ולאפשר שפחות יושפע ממחשבות אנשים אחרים, ומכיון שכך, מובן כי כאשר האדם נמצא רק עם משפחתו, ובפרט כאשר הוא נמצא בחדר לבדו, הוא מסוגל ביתר קלות לשלוט על מחשבותיו[8].

כמה שנראה מוזר הדבר, דווקא הישיבה בדד, יכולה להביא לחיזוק נפש ולהתעלות רוחנית, למרות הקושי להתפלל ביחידות, וכלשונו של המגיד ממעזריטש[9] "ולפעמים כשאין אדם בבית שהוא מתפלל בו, יכול לעבוד בדביקות יותר ויותר משאר היום".

חובה על האדם להתפלל בציבור, אך כאשר הקב"ה מזמן לאדם להיות לבדו ולהתפלל ביחידות, סימן הוא לאדם כי כעת העבודה המוטלת עליו היא 'עבודת הדבקות', שהיא בירור המחשבה ודביקותה בה' בזכות וטהרה גמורה, ש"לפעמים" (כלשון המגיד) נקל לעשותה דווקא כאשר נמצאים ביחידות.