הזדמנות פז: זוהי הסיבה שאסור לכם להחמיץ את הרגעים של אמירת הקידוש

למרות החשיבות הגדולה של בנין ועשיית מקום מוכשר להשראת השכינה בישראל, יש להבין שהמשכן הראשון והחשוב ביותר של השכינה בישראל, הוא שביתת השבת, שאדם שובת בביתו לה‘.

בניגוד למשכן, שהיה מוגבל למקום מסוים ולתקופה מסוימת, בשביתת השבת נבנה משכן לשכינה בכל בית יהודי בכל מקום בעולם, ”בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם“.

ואותה השראת השכינה ממשיכה בכל הדורות, השבת קיימת בכל דור ודור, והיא הזדמנות גדולה שיש לעם ישראל להשגת שלמות החיים האישיים שלהם, אפילו יותר מהמשכן.

1. כשמקבלים את פניה של השבת, אומרים כחתן המקבל פני כלה הבאה לחופה ונכנסת לביתו ”בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה“ (ב“ק לב.), וזה אומר שאנו מבינים שכשהשבת באה, הרי זה כאילו אנו מקבלים מציאות חדשה לתוך חיינו – עלינו לשבות את השבת מתוך הבנה שהשבת הזו הולכת לשנות אותנו - אם רק נרצה בכך. להבין שעכשיו מגיע היום המיוחד בשבוע שמוקדש להחדרת ערכי היהדות אל תוך נפשנו. ואם נצליח בזה, תהיה לנו גישה אחרת לחיינו.

השבת תביא לכך שגם את שאר הימים שבין שבת לשבת – אותם ימים המכונים ימי חול, נחיה כששכינת ה‘ בקרבנו. השבת היא ”מעין עולם הבא“, והלימודים שאנו למדים מהשבת הם ההכנה שלנו לחיי העולם הבא, חלקנו שם בעוה“ב יהיה בהתאם לדרגת הבהירות ביסודות התורה שנלמד מהשבת.

על ידי שביתת השבת כל יהודי יכול להגיע לשלמות. ודאי שהשביתה ממלאכה בשבת נועדה להיות זכר לשביתת ה‘ ממלאכת בריאת העולם; אבל לא פחות חשוב מכך, השביתה היא הזדמנות מיוחדת להשיג שלמות.

השביתה מעסקי העולם הזה פותחת בפנינו אופק רחב, זהו היום האחד בשבוע שבו יכולים אנחנו להקדיש את כל מחשבתנו לבורא העולם. מתוך כל הדברים הגדולים היוצאים לנו משביתת השבת, החשוב מביניהם הוא האפשרות לבנות ”שכל של תורה“.

”אל תתעסקו בשבת בענייני העולם הזה“, אומר הקב“ה. ”יש דבר שאני רוצה שתיבנו בשבת שחשוב אף יותר מבניין המשכן, והוא – לבנות שכל של תורה“.

”שמירת שבת“ אינה רק הימנעות מעשיית מלאכה, השבת נועדה להיות אוצר בלום של הבנה שיכול לשנות לגמרי את מחשבתנו. מצער שהרבה אינם מנצלים את השבת באופן הזה.

אפילו אלה שמדקדקים בפרטי הלכות שמירת השבת, ונמנעים מכל סרך של מלאכה בשבת, ברוב המקרים אינם מודעים לעושר שיש לשבת להציע להם, על ידי מעט התבוננות ומאמץ.

2. אם כן עלינו ללמוד כיצד לנצל את השבת. ועליכם לדעת שהנושא הוא רחב מאד ובעל פנים שונות, אבל אנו נעסוק בפן של יצירת ה“שכל של שבת“. וחובה עלינו להתרגל בזה, אולי לא הכל בבת אחת, אבל דקה אחת פה ושם ודאי שאפשר לכולם, וכך אט אט פותחים את האוצר הגדול של שבת קודש.

בבית מלאכה ליהלומים, בסוף היום בעל הבית פיקח לוקח מטאטא קטן וצפוף, כורע על ברכיו ואוסף את האבק שעל הרצפה. פעם נכנס לקוח ולהפתעתו מצא את בעל הבית כורע על הברכיים עם המטאטא. שאל אותו, ”למה אתה – בעל הבית – צריך לטאטא את הרצפה“? אמר לו, ”האבק כאן הוא אבק-יהלומים! שווה לי לרדת על הברכיים כדי לאסוף אבק יקר שכזה“.

בגלל שהמסרים של יום השבת חשובים כ“כ, אפילו אם נשיג מהם רסיסים קטנים מהם הם יהיו שווים לחיינו המון. כל טיפת דעת חשובה לאין ערוך יותר מיהלומים, ולכל פירור שלה גם כן יש ערך אדיר. ולכן שווה להשקיע הרבה מאוד מאמץ אפילו כדי להשיג רק פרט אחד של התועלת שאפשר להפיק מן השבת. ואם נצליח להתמיד בזה במשך כל ימי חיינו, זו תהיה מהפכה של ממש לטובה.

3. נתחיל מ“וַיְכֻלּוּ“. מפתיע לראות כמה חשובה האמירה שאנו אומרים בשמונה-עשרה ובקידוש: הגמרא (שבת קיט) אומרת: ”כל המתפלל בערב שבת – ואומר ”וַיְכֻלּוּ“, שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם, מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו; 'וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכוּפָּר'“.

בליל שבת הקרוב, נשים לב למה שקורה. אנחנו נאמר ”וַיְכֻלּוּ“, ושני מלאכים יבואו אלינו; אינני יודע אם הם באים בשמונה-עשרה או בקידוש, אבל אין כל ספק שהם אכן יבואו, ועלינו להיות מוכנים לכך. והם יניחו את ידיהם על ראשנו ויאמרו לנו ”וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכוּפָּר“. האין זאת הזדמנות פז? חשבתם שתצטרכו לחכות עוד חצי שנה עד ליום כיפור, והנה יש לנו יום כיפור - טהרה וכפרה בכל שבוע! זוהי הגדלות של אמירת ”וַיְכֻלּוּ“, טהרה כמו יום כיפור! כמובן שבכדי לזכות לזה צריך לפחות הרהור תשובה. אם כך בשעה זו עלינו להיזכר בדבר אחד לא טוב שעשינו במשך השבוע, או איזו מצווה שהתרשלנו בה, וננצל את הרגע הזה שידיהם של המלאכים מונחות על ראשנו והם אומרים לנו שחטאתנו תכופר.

וזה נראה לנו כפלא גדול. חשבנו שאנו רק אומרים ”וַיְכֻלּוּ“, והנה חז“ל אומרים לנו שזה כמו יום כיפור! וכמובן שצריך להבין מהי הגדלות המיוחדת ברגע הזה, כי לא כתוב שזה קורה ברגע שנכנסת שבת, אלא רק ברגע של הכרזת ”וַיְכֻלּוּ“.

והשאלה היא, איזה שינוי מתחולל בקרבנו כשאומרים את המילים האלה, שבעבורו מגיעה לנו טהרה וכפרה מיוחדת ע“י המלאכים?

5. בשלושים ואחת הפסוקים הראשונים של התורה מתואר הנס המדהים והמרהיב ביותר שהיה אי פעם, בריאת העולם ע“י הקב“ה; והכל מגיע לשיאו ולשלמותו בפסוק ”וַיְכֻלּוּ“.

המילים ”וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָֽם“, הם הצהרה מבהילה בעוצמתה. מעולם לא נכתבו מילים עם משמעות כ“כ עצומה, ולעולם גם לא ייכתבו. כי במילים אלה נאמר שה‘ ברא את העולם יש, מאין.

ו“אין“ משמעו ההעדר והאפס הגמור, כידוע, אפשר לבנות אפילו גורדי שחקים מאבק. מערבבים את האבק עם החומרים המתאימים, יוצרים ממנו אבני בניין ובונים מה שרוצים. אבל כשאומרים ”וַיְכֻלּוּ“ מכריזים שלא היה שום חומר התחלתי לעולם - העולם נברא מתוך כלום. לפני שה‘ אמר ”בְּרֵאשִׁית“ שום דבר לא היה. לא מפץ גדול ולא מפץ קטן, לא היה חור שחור ולא כוכבים מתפוצצים. כי פשוט מאד כלל לא היה שום דבר שהיה יכול להתפוצץ, רק אפס, כלום. רק ”וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם“ רוח אלוקים שמילאה את כל החלל, וגם את זה אי אפשר לומר כי לא היה חלל. היה רק ה‘ לבדו.

ואז, ”הוּא אָמַר וַיֶּהִי“ (תהלים לג ט), הוא רצה שיהיה בריאה של ”מקום“, ורצה שהמקום הזה יתמלא בכוכבים, ורצה שיהיה כוכב אחד עם אטמוספירה שיהיו בה מים ועפר ואויר, ורצה שיהיו בו בעלי חיים, ושיהיה בו אדם. עצם רצונו של השי“ת שיהיו הדברים האלה – ברא אותם, יש מאין.

האם אתם תופשים מה שמדברים כאן?! הרעיון הזה מהמם, ממש סותר לגמרי את כל מה שחושינו מספרים לנו, וכל חיינו צריכים אנו לעמול כדי להשיג איזושהי השגה במשמעותו. זוהי השבת, זכר למעשה בראשית. הרעיון הזה הוא מעבר ליכולת הציור של שכלנו, אבל חייבים לשנן אותו שבוע אחרי שבוע כדי שתחדור לקרבנו ההבנה שהעולם נברא מתוך כלום במאמר ה‘.

”הוּא אָמַר וַיֶּהִי“. וזהו תוכן ההכרזה של ”וַיְכֻלּוּ“; אנו מכריזים בזאת לעצמנו ולמשפחתנו את הנס הגדול ביותר בהיסטוריה: בריאת העולם יש – מאין.

6. והאמת היא, שאמירת ”וַיְכֻלּוּ“ גדולה עוד הרבה יותר! כי הנס העצום של הרגע הראשון של בריאת העולם, מעולם לא הסתיים. כשנגר בונה ספסל, הוא בונה אותו ”יש מיש“ היה עץ, והנגר עשה ממנו ספסל, לכן לאחר שהנגר השלים את עבודתו, יכול ללכת והספסל עדיין יהיה קיים, גם שנים רבות אחרי שהוא מת, הספסל עודנו איתנו. לא כן בבריאתו של הקב“ה ”יש מאין“! אין שום מציאות לבריאה, אלא אך ורק מה שה‘ ”הוּא צִוָּה - וַיַּעֲמֹד“; הוא ציוה שיברא עולם! והעולם מתקיים מ“אין“ אך ורק מכח ציוויו של הקב“ה. ציוויו של הקב“ה בורא כל רגע ורגע את העולם מחדש.

כמו שכתוב ”עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם“ (תהלים קמו ו). מה הקשר בין בריאת שמים וארץ לשמירת האמת? לכאורה אין שום קשר ביניהם. הפשט הוא, שלא רק שה‘ ברא את השמים והארץ במחשבתו, אלא הוא שומר בכל רגע ורגע – עכשיו ממש – את מאמרו שבו ברא את העולם. הוא לא חוזר בו ולא משנה את מאמרו, כי אילו היה חוזר בו – מיד העולם היה מפסיק להתקיים. ”הוּא אָמַר – וַיֶּהִי, הוּא צִוָּה - וַיַּעֲמֹד“. ה‘ חשב על העולם ובראו, והוא ממשיך לחשוב עליו כל הזמן, ולכן אנחנו כאן היום!

אתם מבינים את משמעות הדברים? המשמעות היא שמציאות העולם ומלואו איננו אלא ”דמיון“. אבל הדמיון הזה אינו כדמיון של בשר ודם, הדמיון הזה הוא ”מחשבת ה‘“, ומחשבת ה‘ היא דבר אמיתי. 

7. הכוח הנסתר המקיים את כל המציאות הוא אך ורק המאמר ”יְהִי“ של ה‘. רק מאמר ה‘ הוא הקיום של כל העולם על כל חלקיו. אז בשעה מרוממת זו, כשאנו מחזיקים גביע מלא ביין ומכריזים ואומרים ”וַיְכֻלּוּ “, בעצם אנו אוחזים חבילת אנרגיה שמתקיימת רק מדבר ה‘, ”הוּא צִוָּה - וַיַּעֲמֹד“, רק בגלל שהוא ציווה כן – האנרגיה הזו מקיימת ולובשת צורה של כוס כסף מלאה ביין.

ההבדל היחיד בין היין ובין החלה והאנשים סביב השולחן – הוא רק זה שלכל אחד מהם יש צורה מיוחדת שה' מצווה בכל רגע לחלקיקי האנרגיה ליצור. כל אופני האנרגיה והחומר בעולם אינם אלא צורות שונות של רצון הבורא. בשבילנו לפי תפיסת חושינו המוגבלים העולם הוא ממשי ואמיתי, אבל בשביל ה‘ הכל אינו אלא ציור במחשבתו; נברא במחשבה ומתקיים במחשבה. וכשאדם מפנים היטב את העובדה הזו, שכל המציאות על כל גווניה אינה אלא צורות שונות של רצון ה‘, כל חייו משתנים לגמרי.

לפי מה שדיברנו, אפשר להבין את מאמר חז“ל במסכת ברכות (דף מג) ”פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. מאי תקנתיה? ליהדריה בקדושא דבי שימשי“.

הביאור בזה, מי שהולך בפסיעות גסות – גדולות, למה הוא ממהר? הוא ממהר לענייניו לתפוס עוד ועוד אמצעים לפרנסתו, הוא לחוץ; הראייה שלו נפגעת. מה שכתוב בגמ‘ ”אחת מחמש מאות“ אין הכוונה שמודדים את זה במחוגה, אלא הכוונה שזה פוגם קצת בראייה.

לא ידעתם שלחץ יכול לפגוע בראיה? תשאלו אפילו את האופטומטריסט שלכם. ידוע שחרדות, מתח, חיפזון ועוד מצבים נפשיים, יכולים להשפיע על הראייה. כמו שדוד המלך אמר ”עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי“ (תהלים ו ח), העין שלי נהרסה מכעס.

אז מה עושים? הרי המציאות היא שכולנו לחוצים וממהרים כל הזמן, מלאי דאגות וחרדות. צריך להתפרנס! צריך להספיק!

אומרת הגמרא, יש עצה: ”ליהדריה בקדושא דבי שמשא“. אפשר לתקן את הנזק לעיניים בקידוש של ליל שבת. וזה דבר מעניין מאד, שצריך להבינו. איך הקידוש בליל שבת מרפא את העיניים?

8. אז בואו נבין את הדברים באופן הפשוט ביותר: הגמרא מלמדת אותנו כאן  בימות השבוע העסק בענייני העולם שוחק את גופנו, את עינינו. הלחץ והחיפזון נותנים בגופנו את אותותם. בנוסף לזה, עסקי החולין שוחקים גם את ראיית עיני שכלנו. כבר לא רואים את הדברים נכונה. גם אם הוא גלאט כשר, הגשמיות היא מחיצה המפסקת בינינו לבין האמת, בינינו לבין הקב“ה.

האדם נהיה חומרני יותר, הוא חי וחושב שהכל תלוי בו. ההצלחה בפרנסה, שזה יסתדר, ושההוא יתייחס יפה הכל תלוי בו! האדם מתחיל לחשוב שהוא עושה את הכל, הוא בורא משהו! אז הוא רץ והוא פועל, פסיעות גסות לכל הכיוונים. הוא לחוץ ודאוג, וכל זה לא עושה לו טוב לעיניים; לא לעיניים הפיזיות ולא לעיני הדעת. כבר לא רואים מי שולט באמת בעולם, מי ה“בורא“ האמיתי.

והתרופה למצב הזה היא, קידוש בליל שבת. זוהי ההזדמנות להחזיר את המאור לעיניים, את חדות הראייה השכלית. אתה עומד בליל שבת עם כוס היין בידך, עברת שבוע מפרך, יום שישי ”קשה“, לא חשבת שתצליח להגיע לרגע הזה, שתספיק כל מה שצריך. אבל הנה הכל מאחוריך, אתה ומשפחתך לבושים בבגדי שבת, נפלא!

ברגע זה אתה עומד ומכריז שיהיה ברור, כל השבוע הזה היה סתם בזבוז של דאגות, בזבוז של לחץ. ”וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָֽם“. הכל נעשה בידי ה‘, והוא עדיין ממשיך ושולט בכל.

שבת היא הנחמה הגדולה, תרופת ההרגעה היעילה ביותר, למי שמתבונן. העיקר הגדול שהכל אינו אלא דבר ה‘, משפיע רוגע ושלווה על העצבים המתוחים. תודעה חדשה קונה שביתה במחשבה: ה‘ הוא הכל! הוא אחראי! אפשר להישען לאחור ולהירגע. שבת היא נחמת החיים! כשאומרים ”וַיְכֻלּוּ“

הקב“ה אומר, ”אל תדאג. אני אסדר את הכל. אתה רק עשה את המוטל עליך בלי להתעצל, והשאר לי את הדאגות. כל העולם כולו אינו אלא מחשבה שלי, אז אתה יכול לסמוך עלי“. כך מגיעים לביטחון ולרוגע, ועיני השכל והגוף מתרפים ומתרפאים.

מי שמנצל את השבת באופן הזה, להתבונן ביכולתו הבלתי מוגבלת של ה‘, כל חייו יהיו חיים של ביטחון בקב“ה; וכל הלחץ ייעלם מהם. הכל בשליטה, אין מה להילחץ. כל אטום בבריאה ממשיך להתקיים רק בגלל דבר ה‘, הוא בשליטה מלאה.

9. כשמגיעים למצבים שנראה שהכל יוצא משליטה, כמו בערב שבת והבית הפוך, האשה עסוקה בבישולים ופתאום היא רואה שיש סתימה באינסטלציה. היא צריכה לעזוב הכל ולהתחיל לגרוף את המים. ובינתיים הילדים הולכים במים האפורים ומחליקים בהם, וכל הבית מריח כמו ביוב, ובדיוק אז נכנס הבעל הביתה סוחב על גבו את עול דאגותיו ולחציו. הוא עלול להגיד: ”מה זה? מה קורה כאן? למה לא קראת לאינסטלטור“? ויש כאן את כל המרכיבים  להתלקחות.

אבל לא, הוא לא אמר כך. ואשתו נשארת רגועה גם היא. מדוע? כי שניהם למדו את הלקח של ”וַיְכֻלּוּ “ בליל שבת שעברה. הם בנו במחשבתם את ”משכן השבת“ והוא נשאר עומד מליל שבת לליל שבת. הם רגועים כי הם יודעים שהכל בשליטה, בסוף הכל יסתדר. הבית יהיה נקי, ושבת תהיה שמחה ומענגת כרגיל. כי המסר היוצא מן השבת הוא, שה‘ לוקח תחת אחריותו את הכל; גם אם יש בעיה באינסטלציה. ואם חלילה לא למדתם את הלקח, אז תתפוס את הרגע ולפחות עכשיו תהיה ”היהודי של ”וַיְכֻלּוּ““ ותחשוב: ”שבת עוד מעט נכנסת, ה‘ שולט בכל“. אל תתרגש ממה שקורה, אם תפנים שה‘ שולט תצליח לבלוע את העלבון.

אפשר להיות א“שבת‘דיגע איד“ בכל ימות השבוע, ”וַיְכֻלּוּ“ מלמד אותנו שאין שום דבר מלבד דבר ה‘. כל מה שרואים הוא ה‘, ”מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג). אם ה‘ היה מסיר אותנו ממחשבתו אפילו לרגע קטן, היינו הופכים לכלום. לא לאבק ולא לאטומים, לכלום! חייבים להכניס את זה לראש, כי זה היסוד של הכל, לא רק של השבת.

הדברים שאתם שומעים עכשיו הם העושר הגדול ביותר שתוכלו לרכוש אי פעם. יסודות התורה הם העושר הגדול ביותר שקיים, הרבה יותר מיהלומים ואבני חן. עכשיו אתם הולכים הביתה מיליונרים! אתם יוצאים מכאן עם הידיעה שאתם אינכם אלא דבר ה‘. גם מי שכבר ידע את הדברים מכבר, צריך לחזור עליהם כי כל פעם הוא יהלום חדש. ועם ההתבוננות וההפנמה, משתנה כל הגישה לחיים ולעולם, האדם עצמו משתנה.

בכל פעם שאומרים ”וַיְכֻלּוּ “ צריך לחזור על הדברים האלה, ובכל פעם נשיג עוד השגה, עוד מדרגה בהפנמת הדברים. גם אחרי שאמרנו ”וַיְכֻלּוּ“ אלפי פעמים, יש עוד מה להוסיף ולהרוויח.

10. והאמת היא שכשמכריזים ”וַיְכֻלּוּ“ עם מחשבה, ושמים לב למה שאומרים, לא מכניסים לראש רק פיסת אינפורמציה נחוצה, ולא אוספים רק אבק כוכבים; אלא זו ”פצצת מימן“ של דעת! כי המשמעות של העובדה שה‘ ברא את העולם מן האין, והעולם ממשיך להתקיים רק במאמרו, הם עצומים כל כך שאי אפשר לחשב אותם בכלל. הוא מכריז שאין שום דבר מלבד הקב“ה, ומתחיל לחיות עימו בכל מקום שהולך אליו, ובכל מה שהוא עושה או רואה.

ועכשיו נחזור ל“יום כיפור“ שמתרחש בליל שבת. שאלנו בתחילת דברינו, מה החשיבות הגדולה באמירת ”וַיְכֻלּוּ“ שבעבורה מקבל האדם כפרה על עוונותיו? ועכשיו נוסיף ונשאל, הרי מה מתווסף לו שלא היה לו קודם לכן? הוא הרי יודע כבר את כל מה שאומר. אז מה נוסף לו שבגינו מתכפרים עוונותיו?

אלא ההסבר הוא שאמירת ”וַיְכֻלּוּ“ היא התשובה הגדולה ביותר שיש! אין תשובה גדולה יותר מאשר אמירת ”וַיְכֻלּוּ“!

לצום עשרים וחמש שעות, להיות כל היום בבית הכנסת, אפילו לקבל על עצמנו באמת לא לשוב ולחטוא – כל זה אפילו לא מתקרב לעוצמת הטהרה שבאמירת ”וַיְכֻלּוּ“.

אמירת ”וַיְכֻלּוּ“ היא חזרה ליסוד היסודות שהכל בנוי עליו, שאין עוד מלבדו. והאמירה עצמה חשובה מאד, כי היא פועלת שינוי במחשבה. הרושם שהאמירה עושה הוא כה גדול, שהוא משנה את כל הטבע של אדם; את כל המבט על העולם. אין דבר כזה טבע, הכל הוא דבר ה‘.

כ“כ גדול ועמוק הוא השינוי, שהרגע הזה נהיה יום-כיפור בשבילו! אדם זה הביא לה' את הקרבן הגדול ביותר שאפשר: את שכלו. לא להיות בהמה שומרת מצוות

הכרה בה‘ בעולם הזה היא ה“תשובה“ האמיתית, כל שאר הדברים הם משניים בלבד. היסוד של ”יש מאין“ הוא כה חשוב, שאדם שאינו יודע אותו רק יבזבז את זמנו אם ינסה לעשות תשובה. ודאי שזה עדיף מכלום, עדיף להיות חרדי בור כבהמה מאשר חרדי חוטא. אבל אסון גדול הוא להישאר כבהמה, בלי תשובה אמיתית ובלי הרעיונות היסודיים הנדרשים להכרת ה‘!

מי שלא משתמש בשכלו, הרי הוא כבהמה. ואם איננו רוצים להישאר בהמות, כדאי שנזדרז ונתחיל לנצל את שבת קודש כדי להפנים שהעולם נברא מרצון ה‘ וממשיך להתקיים ברצונו בלבד.

הדברים בטח נראים לכם מוגזמים, אבל הם אינם כאלה. אפילו מחשבה קצרה על היסוד הזה משנה את האדם, וזהו יום הכיפורים שלו: להכיר מהו הקב“ה באמת, בורא העולם יש מאין ומקיים הכל ברצונו. אנשים אינם מבינים את המשמעות של ”תשובה“, תשובה על עוונות – ככל שהיא חשובה – אינה מתקרבת לחשיבות של תשובה של הכרת במקומו של ה‘ בעולם, היסוד הגדול של בריאה יש מאין.

זהו התנאי הראשון לשבת כהלכתה! יש שומרי ממצוות ששומרים את כל ההלכות, אבל מפסידים את העיקר. מפספסים את  ההזדמנות הגדולה שהשבת מעניקה להם.

ולכן, בואו וננסה מהיום והלאה לשמור את העניין במחשבתנו כמה שניתן במשך השבת, שכל מה שאנו רואים אנו אלא רצון ה‘ שהתממש ונהיה בריות ממשיות. וקיומם נמשך בכל רגע רק בגלל שה‘ ממשיך לחפוץ בהימצאותם. בכל מקום שנלך, בדרך לבית הכנסת או בבית, נזכור שכל מה שעינינו רואות – שולחן השבת, הילדים, הכוס והיין – אינם אלא פרי מחשבתו של ה‘.

זו הסיבה שאף יסוד אחר לא מקבל דגש בתורה כמו היסוד של בריאת העולם יש מאין. המילים ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָֽרֶץ“ הם המילים המשמעותיות ביותר שנהגו אי פעם, ושייהגו אי פעם. לכן ניתן להם מקומם החשוב, המילים הראשונות בתורה.

מלאכת המשכן נעצרה כל שבוע בשבת, וכך למד עם ישראל את הלקח הנצחי שאפילו ההתלהבות -דקדושה של בניית משכן ה‘, צריכה להיכנע בפני שבת קודש.

ומהו הבסיס שעליו בנויה שמירת השבת כהלכתה של היהודי? אמירת ”וַיְכֻלּוּ“  עם מחשבה, הפנמת עניין הבריאה יש-מאין, היסוד לכל מחשבותינו. וחשיבותה היא כ“כ גדולה עד שראויה לגרום למעין יום כיפור בכל שבת ושבת. והחדרת היסוד הזה אל מחשבתנו, היא ההכנה הבסיסית ביותר לשכל התורה שנצטרך כדי לזכות לחלקנו בעולם הבא.

מה כדאי לעשות בשבת? הרב שניר גואטה בעצות נפלאות לכל המתלבטים:

לנוסח הקידוש, לחצו כאן.