עצב, חרדה ותקווה: אמני ישראל מספקים הצצה מרתקת לחייהם בצל משבר הקורונה

איך אתה מרגיש מבחינה אישית / נפשית בתקופה זו?

יעקב שוואקי: המצב בכל העולם לא פשוט. לא רק בסין ואיטליה, אלא גם פה בניו ג’רזי וניו יורק, וכמובן גם בארץ הקודש. כמו אצל כולם בתעשייה, גם אצלנו בוטלו כל האירועים. בהתחלה רק בתוך ארה״ב, ובהמשך בכל דרום אמריקה ובשאר המקומות. פרויקטים שעבדנו עליהם חודשים ארוכים נדחו למועד לא ידוע. בינתיים אנחנו עובדים באולפן על פרויקטים שצריכים לצאת לקראת הקיץ בעזרת השם, ומתפללים להגיע לימים טובים יותר".

קובי שמעוני (סאבלימינל): "התחושה שלי מחולקת לשניים. מצד אחד התחושה מאוד קשה, כי אני חושש להוריי. שניהם מבוגרים ושניהם מתמודדים באופן יומיומי עם אתגרים רפואיים ששמים אותם בקבוצת סיכון גבוהה. אני חרד להם ומרבה להסביר להם ולסובבים את הנהלים להתגוננות מהנגיף. בנוסף לכך זה מאוד זה לא פשוט כי אבי נאלץ לצאת לטיפולי דיאליזה מספר פעמים בשבוע וזה מקשה.

"מצד שני, אני מאמין ובטוח שהכל מלמעלה ויש לכל דבר סיבה מסוימת. נסתרות הן דרכיו של האל, אך בפועל כולנו מתעסקים פתאום בעיקר ולא בטפל, במשפחה ובבריאות, בקרבה אחד לשני ובחיבור לשכנים ולשכונה. זה מחזיר את תחושת הרעות ושותפות הגורל של העם הזה ובכלל, אני חושב שיש בזה אלמנטים מאוד חיוביים".

רגב הוד: "בהחלט תקופה לא משהו. המצב רוח לא טוב. הגיע אלינו מלאך מוות כלכלי מאוד רציני. אני מסתכל על המשק, העצמאים, המפוטרים, ורואה כמה תסכול יש לאנשים. כנראה הקב"ה רצה לומר לעם הזה: 'הייתם ב 200 קמ"ש, עכשיו תחזרו קצת לפרופורציות. תורידו הילוך. תחיו חיים רגועים יותר'. ובכל זאת, התחושות כרגע מאוד לא טובות, והקושי גדול במיוחד אצל משפחות מרובות ילדים. זו שגרה שלא הכרנו, ומקווים שהיא תחלוף מהר".

רגב הוד (צילום: אלעד מתתיהו)

אבי בניון: "מבחינה אישית יוצא לי לחשוב המון על כך שבימים רגילים אדם לא מבין את ההשלכות של המעשים שלו על האחר. אנשים אומרים לעצמם: 'אני עושה מה שבא לי, וגם אם זה לא טוב, זה לא עניין של אף אחד. אני מזיק רק לעצמי'. והנה, אנחנו רואים שלא כן הדבר - אדם יכול לשאת על עצמו וירוס שאולי לא יפגע בו באופן אישי, אבל עלול לפגוע באחרים".

איתי לוקץ': "אני בחרדה גדולה. אני טיפוס חרדתי, ולצערי גם מוגדר בקבוצת סיכון. החלטתי שלא לצאת מהבית, וכמעט שלא לפגוש אנשים. אני מנסה להיות רגוע, אבל זה לא ממש עובד לי. המחשבות הן בעיקר על כך שאנחנו בפתחו של עולם חדש ומפחיד ואני דואג מאוד לשלומי ולשלום יקיריי".

מתי שריקי: "אני מאמין שכמו אצל כולם זה מבאס ומטלטל, וחוסר הוודאות הוא אולי החלק הכי קשה בעניין. אבל מצד שני, אני באופן אישי מרגיש שאיזה מקום בתוכי גם מלא בתקווה שמדובר בהתחדשות שבורא עולם מביא על העולם. יש פה שבירה של הסדר הקיים, כל מה שמוכר לנו, כל מה שאנחנו רגילים אליו, כל השגרה שלנו - משתנה ברגע. והלוואי שרק השגרה שלנו תיפגע, ולא הבריאות והחיים שלנו".

(צילום: נתי גולד)

ליאור אלמליח: "תקופה מבלבלת ולא פשוטה, אך יחד עם זאת היא גם מביאה איתה הרבה זמן למחשבה, יצירה, ארגון מחדש, והבנה עמוקה שהכל לטובה. מצד אחד תחושות קשות וחוסר ודאות, ומצד שני אמונה עמוקה לגבי כך שאין דבר שלא ניתן להתמודד איתו".

דניאל זמיר: "מבחינה אישית אני מרגיש אחלה, אך מקצועית המצב מאוד מאתגר מכיוון שבעצם נהייתי מובטל לחלוטין".

אדיר גץ: "המצב הזה הוא מצב חדש, ממש כמו לטעום טעם חדש בפעם הראשונה. לכן ההתמודדות היא מגוונת, מוזרה ומאוד דינמית. ובתוך כך, בתור אדם מאמין אני יודע שכמו שמברכים על הטובה צריך לברך גם על הדברים הפחות טובים. 

"מעבר לכך, אני חושב שאנשים ילמדו הרבה בתקופה הזאת, על עצמם בעיקר. אני חושב שהאנושות קצת הגזימה בשנים האחרונות, אבל הטבע שה' ברא הוא יותר חזק וחכם מהכל. גם אם נראה לפעמים שהטבע הוא רק דומם או צומח, אני מאמין שהוא הרגיש באינטנסיביות המוגזמת של החיים, והוא היה חייב לייצר לעצמו מנוחה. אני רק מקווה שבעזרת השם מבחינה בריאותית ימצאו בהקדם פתרון לנגיף הזה, שתהיה האטה בהתפשטות, ושהשגרה והשפיות יחזרו לחיינו".

דוד דאור: "זה לא יאומן איך בשבריר שניה התהפך עולמנו, וכל מה שהיה מוכר לנו השתנה. התקופה הקשה והמלחיצה שאנו עוברים מהווה גם מבחן אמונה אמתי - האם הפחד אינו בעצם סדק באמונה? ידוע לכולנו שכל מה שעושה הקב"ה נועד להיטיב, ואם כך הרי שאין ממה לפחד כי הכל לטובה. ובכל זאת, השינוי הדרמטי באורח החיים, ההידבקות המהירה בנגיף המוזר הזה, ההנחיות החמורות שאינן מאפשרות לעבוד ולהתפרנס, הבידוד, כל אלה מאיימים ומפחידים - אך האם עליו להיכנע לפחד? וגם אם כן, מה זה יעזור לנו בעצם?

"אתמול יצאתי לסטודיו כדי לצייר, הרחובות היו ריקים ממכוניות, אפילו שוק הפשפשים ההומה אדם בדרך כלל היה ריק, וזה היה מחזה קשה ויפה כאחד. השקט איפשר לשמוע את ציוץ הציפורים שבדרך כלל נבלע ברעש אדם ומכוניות, אך הסיבה לשקט החרידה את המנוחה. כאדם אופטימי ניסיתי למצוא את החיובי שבתקופה הזו, והאמת שמצאתי לא מעט. יד האלוקים נראית היום גלויה מתמיד. היום כולנו שווים, עשירים ועניים, שחורים ולבנים, נשים וגברים, דתיים וחילונים, ממש חזון אחרית הימים.

"לאף אחד אין לאן לברוח, כסף לא יעזור לאף אדם מול הקורונה, שגם לא מבדילה בין צבע, דת גזע או מין. מעבר לכך, יש הרבה פחות זיהום אויר, אז אולי העולם יתחיל להבריא מהנזקים שגרמנו לו. יש פנאי, השיחות עמוקות יותר, אין לאן למהר, שום דבר לא דחוף, קצת כמו שהיה פעם, כשהיינו מבקרים בבית סבתי עליה השלום והיא הייתה מבשלת לנו  מטעמים על אש קטנה, בפתיליה, ותוך כדי מספרת לנו סיפור ארוך על טיטוס הרשע שהרס את בית המקדש.

"אני מאמין שבכל רע יש גם טוב, ובימים האחרונים פשוט מתחשק לי לנשום אויר הרים צלול, להתבודד קצת בטבע, לקבל פרופורציות, והכי חשוב זה לנצל את הזמן הזה לדברים טובים, להיפגש באחד על אחד עם אלוקים".

איציק אורלב: "זו תקופה לא קלה, מבלבלת, ומאוד מצערת אותי אישית. אתה רוצה לשמח חתן וכלה, זה זורם לך בדם, ופתאום עוצרים לך משהו שאתה כל כך אוהב וזה מאוד קשה. לגבי המחשבות, מצד אחד זה אמונה שמדובר בחבלי משיח ואתה יודע שניגאל במהרה, ומצד שני המחשבה של היצר הרע שואלת אותך מה יהיה? מה יהיה עם הזוגות שביטלו? איך זה מרגיש כשמתכוננים שנה שלמה מראש והכל מתפוצץ בפנים? אני חושב על הזוגות הרבה.

"מבחינה אישית, העניין הוא להכניס את האמונה ולהגיד תודה על מה שעשיתי עד עכשיו. השירים, הקליפים, השמחות בארץ ובעולם, ולהאמין שבורא עולם ייתן לי את הזכות להיות שליח עוד ועוד. ושלוחי מצווה אינם ניזוקים. עם זאת, כשאף אחד לא יודע מה יהיה – זה מאוד קשה. רק נשאר להאמין שהכל לטובה".

יצחק מאיר: "יש את השיר הנפלא של שולי רנד ואמיר דדון: 'בין קודש לחול אני חי... לגדול מזה ודי'. אז כיום בין דאגה להקלה אני חי, לגדול מזה ודי. הדאגה היא מכיוון שאין לי שום מקור הכנסה כרגע. מצד שני, אני בהקלה כי אני חי לאחרונה ממש בשמחה פשוטה, לא רק כזו של חוסר דאגה, אלא עם תחושה של הכל יהיה בסדר. זה משהו מעבר לזה, משהו שמפגיש אותי עם הפשטות בעוצמה רבה. אני מרגיש חזק שאמנם בעולם הזה צריך כסף, והוא מאוד חשוב, אבל הוא לא הסיפור. הסיפור זה החיים, הפשטות שלהם. נכנסו בי המון תעצומות לחיים פשוטים. מתפלל לגדול מזה ודי".

יוסף נטיב: "אני כמו כולם חש תחושות מעורבות, ונמצא בעבודה פנימית מתמדת כדי להגביר את האמונה והביטחון שלי. אני יודע שיש בורא שרק משפר את העולם בדרכו שלו, שהכל לטובה, ושהכל חלק ממהלך אמתי לתיקון העולם. ברגעים שממש מצליח לי אני אפילו מתמלא תקווה שאנחנו בדרך למקום הרבה יותר טוב מהמקום בו היינו קודם.

"אני שומע אנשים שמייחלים לחזור לשגרה, אבל האם השגרה הקודמת הייתה מתוקנת? בהלה לממון, מחלוקות, חולי, איום המלחמות המרחף, לחץ מתמיד וחוסר שקט, ועוד כל מיני חסרונות שלנו ושל העולם הזה. לאור כל זה - כל דבר חריג שמוציא אותנו מארבע האמות הנוחות שלנו יכול להיות מבורך, אם נביט עליו במבט אמוני יהודי".

עידן יניב: "התקופה האחרונה גורמת לכולנו להתכנס במחשבות - למה באנו לעולם הזה? מה התפקיד שלנו כאן? ואיך אנחנו יכולים לעזור ולהיות יותר טובים אחד כלפי השני? אני מאמין שהאנושות כולה עוברת בחודשים האחרונים מבחן גדול, ובעזרת ה' עם הרבה כוחות נפשיים ואמונה נצלח את התקופה הקרובה. כל אחד מאתנו צריך ללמוד על עצמו כיצד הוא יכול להשתפר כאדם".

דודי לוי: "אני מרגיש בסדר גמור, ההיבטים הרפואיים של מה שעובר עלינו לא ממש מדאיגים אותי. אני נזהר כמובן, ממלא אחר ההוראות ושותה בשקיקה מוגזמת את  החדשות, אבל בטוח שזה יעבור ואפילו די משוכנע שמשהו טוב יצא מכל זה. איכשהו, תמיד הבריאה מאזנת את עצמה בדרכים נסתרות וגדולות מאתנו שלעולם לא נבין. כבר עכשיו אני מרגיש קצת פרופורציות משתנות, יותר אהבת אדם, יותר סבלנות. זאת תקופה של התכנסות פנימית ומשפחתית.

"כשכל ההיצע והשפע שאנחנו חיים בתוכו מצטמצם, הדברים החשובים באמת צפים מעלה, וזה עובד - אין מה לעשות. אמנם הפוליטיקה ממשיכה לסעור, אבל זזה קצת הצידה ופחות מסעירה אותי לפחות. מבחינתי הם צריכים לפתור את העניינים שלהם ולייצר ממשלה. זהו, מספיק ודי. הגיע הזמן שהם יתנהגו כמו מבוגרים. מעבר לכך, החשש האמתי שלי הוא כמובן כלכלי, כי כבר ברור שהולכת להיות תקופה לא קלה. ההופעות בוטלו והכסף הולך להיות שווה פחות. בכלל, באופן כללי זה נראה רע, מצטלם כמו סוף העולם, ואפשר בקלות רבה לבנות תסריטים אפוקליפטיים. לי באופן אישי, זה לא עושה את זה". 

אילן דמרי: "אני בסך הכל מרגיש טוב, משתדל להיות בביטחון בה' ובנחת, למרות המצב המורכב. מבין שזה זמן להתקרב לעצמי ולהמתין בשמחה. עם זאת, זה לא פשוט, כי כמובן יש חששות מהלא נודע. הרבה מחשבות על איך אני כאומן אצליח להתפרנס, כי כרגע הכל נעצר. אין שום הכנסה וזה די מאתגר".

אילן דמרי (צילום: אלה אורגד)

לא עוצרים את החלומות

מה התוכניות שלכם מבחינה מקצועית לגבי החודשים הקרובים ומה אתם מצפים שהרשויות יעשו?

קובי שמעוני (סאבלימינל): "כל הרשת הביטחונית של אנשים וחברות שמתפרנסים מהופעות נעלמו ביום אחד. מעבר לכך, יש לי גם אחריות אישית אחריות על אנשים ומשפחות של עובדי החברה שלי שאנחנו הגב והביטחון שלהם.

"התבטלו לנו עשרות הופעות, וגם קמפיינים מסחריים שתוכננו, ואיתם גם ירדו לטמיון כל ההכנסות. זה ממש מבאס, אבל יחד עם זאת אני מאמין שזו עת להסתכלות פנימה, לניקיון וסדר פנימי שאולי היה כבר צריך לעשות מזמן, להפריד את הטפל מהעיקר ולהתרכז במה שחשוב. ברוך השם אני אמן יוצר, וזמנים מאתגרים כאלו הם קרקע פורייה ליצירה. אם רק לא הייתי כל כך חרד לבריאות הוריי, אני מאמין שהציבור כבר היה שומע ממני יותר".

רגב הוד: "יש לי כמה שירים בקנה, אמור לצאת בקרוב אלבום שלי, עשירי במספר, היה מתוכנן סיבוב הופעות שילווה את יציאת האלבום, וגם תוכנית חדשה בהשתתפותי הייתה אמורה לעלות בקרוב. יש לאחרונה המון ביטולים של הופעות, תוכניות ודברים נוספים שהייתי אמור להשתתף בהם. המצב הוא מאוד גרוע, אבל כל עוד אנחנו קמים בבוקר ומרגישים טוב - צריך רק להודות ולהיות בשמחה".

איתי לוקץ': "אני לא מצפה מהרשויות לכלום, מעבר להסכמה על ממשלת אחדות. אני מבין שכולם נפגעים מהמשבר העולמי הזה ושכרגע כולם מפסידים כסף. כל ההופעות שלי בוטלו, ויציאת האלבום החדש שלי נדחתה, אבל אני לא חושב שהממשלה אחראית לפצות אותי. אם הממשלה תצטרך לפצות את כל מי שנפגע היא תפשוט רגל. אנשים שוכחים שאנחנו במשבר עולמי ושבמשברים כאלה כולם נפגעים. זה עצוב וקשה אבל אין באמת מה לעשות באופן פרקטי".

מתי שריקי: "אני מצפה מהרשויות שיפעלו למען יצירת הזדמנויות ופורמטים להפצת התרבות גם במגבלות הקורונה - הופעות ללא קהל בשידור לייב, מצעדי שירים, ובכלל - לתת במה לאמנים דווקא בתקופה הזאת. אני מאמין שנבנה כאן סדר חדש, הרבה יותר טוב ונכון. אין ספק שזה חלק מהותי בגאולה"

אבי בניון: "כרגע באופן אישי אני נמצא בבית עם הילדים, ומנסה ליצור להם שיגרה בתוך כל הבלאגן. חוץ מזה, כמחנך, אני מנסה לעזור גם לתלמידים ולחניכים שלי לשמור על שגרה שבתוכה יש גם למידה וצמיחה. את עניין המוזיקה שמתי בצד בינתיים וכמובן שמשליך יהבי על הקב"ה וסומך על כך שכל מה שהוא עושה לטובה, לעשות אותנו טובים יותר".

ליאור אלמליח: "מבחינה מקצועית אנצל את הזמן לקדם את פרויקט 'פיוט ישראלי', יחד עם שותפיי לדרך - הפייטנים מיכאל פרץ ואוריאל שי. מדובר בפרויקט שמביא את הפיוט לקדמת הבמה בסגנון עיבודי מודרני. נכון לעכשיו דחינו את מופע ההשקה לתאריך לא ידוע עד אשר יעבור זעם".

דניאל זמיר: "תכניותיי לחודשים הקרובים הן להיאבק עד כמה שאפשר בשביל לקבל מהמדינה פיצוי ותמיכה על כך שאנו בעצם מובטלים עכשיו. אנחנו לא מקבלים דמי אבטלה או הבטחת הכנסה, או שום דבר דומה, ובעצם מי שאין לו חסכונות ממש אכל אותה. לכן מאוד חשוב לי שיהיה מאבק מול הביטוח הלאומי ומול חברות הביטוח בשביל שנוציא מהם כסף בעזרת השם".

דניאל זמיר

אדיר גץ: "אני חושב שהמילה 'תכניות' היא קצת גדולה על התקופה הזו, כי כולנו מתמודדים עם דבר שאנחנו לא יודעים לאן הוא יתפתח, איך יסתיים ומתי. אני עובד באחד מסוגי המקצועות שירדו ממאה לאפס תוך כמה שניות. אז נכון, אנחנו יכולים לשבת באולפן, ליצור ולעשות דברים חדשים, אך להיות זמר זו שרשרת. כשאתה כותב שיר באולפן אתה חייב להיאחז בתחושה הזאת שבקרוב הוא יצא לעולם, ושאנשים ישירו אותו בהופעות שלך. ואין את זה כרגע. נכון לעכשיו זה לכתוב ולהקליט מתוך מקום מעורפל של - לאן יגיעו השירים? וכמה קיבולת וסבלנות יש לאנשים בכלל כרגע להקשיב לשירים חדשים? לגבי הרשויות, אני מאמין ומקווה שישמרו עלינו האמנים כמו שאנחנו שומרים על מצב הרוח של האנשים במצבי שגרה. אני מאמין שהן אכן יעשו זאת וימצאו פתרונות".

דוד דאור: "כמובן שיש מחשבות רבות בנוגע לעתיד, האיסור להתאסף במקומות ציבוריים מונע מאתנו האומנים את פרנסתינו, וזה לא שאפשר למצוא לזה עכשיו פתרון. כשאין מה לעשות פשוט צריך להרפות, לזרום עם הזרם בתקוה שיגיעו ימים טובים יותר. כאדם מאמין ברור לי שהפרנסה היא בידי שמיים, אז אני עושה השתדלות, ומנסה לנצל את התקופה הזו כדי לכתוב שירים, לצייר ציורים, ובעיקר מתפלל לישועה. עם ישראל זקוק לישועה, אנחנו עם קשה עורף, ואנשים רבים סביבי, למרות הסימנים הברורים והחזקים שנשלחים, מסרבים לפקוח את עיניהם ומתבצרים בעמדתם. מעבר לכך, אני מקווה שמדינתי האהובה תדע גם להחזיר לנו את הביטחון הכלכלי. במשך כל חיי אני אזרח שומר חוק, משלם מיסים וממלא את חלקי כמו אזרחים רבים. עכשיו בעיני זה הזמן של המדינה להחזיר ולו במעט לאזרחיה הנאמנים".

איציק אורלב: "מבחינה מקצועית אני ממשיך לעבוד על שירים. בקרוב יצא שיר חופה חדש עם הקינדרלך, ויש שירים נוספים שאני עובד עליהם. אני ממשיך ליצור כל הזמן. מעבר לכך יש לי גם תכנית חדשה בערוץ הידברות, 'אור בלב', שמשודרת כל יום שני בשידור חי. לגבי הרשויות, יש לי לא מעט ציפיות מהם. כעצמאים שילמנו המון מיסים כל השנים, לפעמים מעל 50% מההכנסה. עכשיו אנחנו מצפים שיקלו עלינו. למשל שלא יקחו מיסים, וגם שיאפשרו לנו לחתום אבטלה".

איציק אורלב. (צילום: ניר לביא)

יצחק מאיר: "לגבי העתיד הרחוק אין לי שום יכולת לתכנן. אף אחד לא יודע מתי זה יגמר, אז כרגע אין לי תכניות. זה המצב, ובינתיים משתדלים לחיות בקרבת ה'. זה הדבר היחיד שאני מוצא כרגע".

יוסף נטיב: "אני מתכנן בתקופה הזו לחזק את האמונה שלי, להתחזק בלימוד תורה, תפילה, יצירה וכתיבה. כל מה שניתן לעשות לבד על מנת לצמוח מכל המצב הזה. אמן שאזכה".

עידן יניב: "עקב דחיית ההופעות, אני משתדל לנצל את הזמן בכדי ליצור חומרים חדשים באולפן".

דודי לוי: "תקופות כאלו יכולות להיות מאוד יצירתיות. אני  מתכוון ליצור כמה שיותר חומרים, ולקדם כאלה שכבר כתובים. כרגע אני בסופו של תהליך כתיבת אלבום קונספט חדש יחד עם מאיר גולדברג. אלבום שהוא סיפור אשר חלקו נטוע במציאות וחלקו פנטזיה. שני שירים מתוכו כבר יצאו לאוויר העולם, ובקרוב מאוד יצא השיר השלישי 'אין שקט'. אני מניח שאנצל את הזמן לסיים את הכתיבה ולהיכנס להקלטות של הפרויקט כולו.

"הדבר הכי מלחיץ בכל הסיפור הזה היא הקריסה הכלכלית שכולנו אולי ניפול אליה. כאן אני מודאג כי אין לאף אחד מושג איך נצא מזה ומתי נחזור לשגרה. אני מצפה מהרשויות לתת פתרונות חריגים למציאות חריגה. מארנונה ומים, דרך מע"מ ומס הכנסה. אנחנו נכניס הרבה פחות כסף בחודשים הקרובים, וייקח זמן עד שנתאזן איכשהו, והרשויות חייבות לקחת את זה בחשבון, אחרת נקרוס כולנו, בלי קשר לעיסוק שלנו".

אילן דמרי: "אני משתדל כעת ליצור דברים חדשים. לצלם, לצייר, לפסל בחוטי ברזל, וכמובן לנסות לכתוב שירים חדשים. פשוט להיות בעשייה שעושה לי טוב בנשמה. להיות יותר בעולם העשייה ופחות בעולם המחשבה על מה יקרה בעקבות המצב. לזכור כל פעם לא להיות כקורבן בפני המציאות. אולי גם 'המדרגות' יספיקו להוציא שיר חדש לאוויר. התחלנו לעבוד על חומרים חדשים ממש לפני שנקלענו למצב הזה".

עידן יניב (צילום: רונן אקרמן)

שומרים על אופטימיות

מה אתה מתכנן לעשות באופן אישי בזמן הקרוב כדי להתפרנס?

יעקב שוואקי: "הכל מאיתו יתברך. מה שמעניין אותי זה המצב של העולם ושל עם ישראל. הקב"ה שלח לנו משהו שאנחנו לא יודעים לאן הוא יתפתח, אבל מה שבטוח זה שמכל מה שקורה אנחנו צריכים לנסות להבין מה ה' רוצה מאתנו. במקרה הזה אני מאמין שאנחנו צריכים להתחזק באחדות, להרבות באהבה בין אחד לשני, גם אם מבחינה פיזית כרגע אסור להתכנס יחד. אפשר להתחבר בלבבות, להתפלל לקב"ה ביחד, גם אם כל אחד נמצא בבית שלו. אני מאמין שכך יקרה, ושבזכות מה שקורה עכשיו תרבה הקדושה והאהבה".

יעקב שמעוני (סאבלימינל): "לנשום. לשמור על שפיות. לנסות להדק ולדייק את המיקוד בעסק שלי. לשמור על העובדים שלי שהם משפחה מבחינתי. ובעזרת השם כשהנשמה תתפנה לכך – ליצור, ליצור וליצור בשבילי ובשביל אחרים כדי שנוכל להתפרנס מזה כולנו בקרוב.

"מעבר לכך, אני רוצה לנצל את הבימה הזו גם כדי להעביר מסר אישי ממני: עם יקר שלי - בבקשה תשמרו על ההנחיות, תגדילו ראש ותחמירו מאוד עם השמירה מפני הווירוס. אנחנו כאן רק חוליה בשרשרת מפוארת של דורות יהודיים. החוליה שלפנינו חוותה חיים קשים וזוועות עולם ובכל זאת לא נשברה. החוליה הזו הצליחה במשמרתה לקבץ אותנו כאן, לבנות לנו בית איתן, להקים לתחייה שפה אחת שתהיה משותפת לכולנו, ולשמור על הערכים והלקחים של חכמי וזקני עמנו, המסורת והדת שלנו. אבוי לנו אם נקל ראש ונזלזל באויב שמאיים להרוג בהורינו ובשורש קיומנו. אל תעשו מזה צחוק. זה ממש לא מצחיק. כל החיים עשו בשבילנו – עכשיו תורנו לעשות עבורם. זו ממש מלחמה על החיים של ההורים שלנו".

רגב הוד: "לגבי הפרנסה, ברוב חיי הבוגרים לא התבססתי רק על הכנסות מתחום המוזיקה. יש דברים נוספים שאני מתפרנס מהם. המוזיקה היא אהבת חיי, אבל תודה לה' שעוזר לי תמיד, והודות לאבא שלי שידע לנווט אותי ולהוליך אותי בדרך טובה, אני מצליח להתפרנס מכמה כיוונים".

אבי בניון: "עדיין לא נתתי דעתי על עניין הפרנסה שלי באופן אישי. מוזיקה היא כבר מזמן לא הפרנסה העיקרית שלי, אלא החינוך. בכל מקרה, אני בהחלט מוטרד עבור חבריי שמתפרנסים רק ממוזיקה, ומתפלל שהמגפה הזאת תעבור כמה שיותר מהר ושכולם יוכלו לצאת מההתכנסות ולחזור ולעשות טוב גם כלפי חוץ".

אבי בניון (צילומים: ענת לוי ויוסי בר)

מתי שריקי: "ההופעות המוזמנות שבוטלו לי מהוות חלק מרכזי בפרנסה שלי, וזה מכה לא קלה בכנף, אבל אני מאמין שנתגבר על זה. ב"ה אני שותף לתעשיית המוסיקה גם מכיוון נוסף - עיצוב והנפשת קליפים לשירים, אז יוצא שאני לא מובטל לחלוטין. אני מתכוון להמשיך וליצור במרחב הדיגיטלי, לפרסם שיר חדש, ובעזרת השם להוציא סוף סוף את האלבום החדש".

ליאור אלמליח: "לגבי פרנסה אין הרבה מה לעשות במצב הזה, ומה שנשאר זה להמתין ולקוות לטוב. מעבר לכך, אני רוצה לתת מעצמי ולתרום לחברה במופע חינמי של פיוט דרך הרשתות החברתיות וערוצי המדיה. לתת ליקום כפי שהוא תמיד מעניק לנו. בעזרת ה' הכל יעבור, ואז נזכה לשוב לבמות ולקהלים באהבה גדולה ועם תשוקה ענקית".

דניאל זמיר: "יש לי הרבה מאוד מחשבות ורעיונות לגבי מה לעשות בזמן הקרוב כדי להתפרנס מבחינה מקצועית, אבל זה עניין שלי ושל המנהל שלי. בכל מקרה, המדינה חייבת לדאוג לתמיכה ועזרה לאנשים שהיא בעצם הפכה במו ידיה למובטלים בין לילה".

אדיר גץ: "ברוך השם בגלל הזמן הרב שאני במקצוע, והעובדה שאני יוצר את כל השירים שלי בעצמי, הגעתי למצב שבו אני לא תלוי רק בהופעות, ושקשת ההכנסה שלי מהמוזיקה היא רחבה מאוד. יחד עם זאת, הכל גם תלוי במשך הזמן שנצטרך לשבת בבית ללא הופעות. בודדים האומנים בארץ שהחוסן הכלכלי שלהם יוכל להחזיק אותם לתקופה של שנה או יותר - כי גם שגרת החיים שלנו היא לא זולה וההתחייבויות הכלכליות שלנו אדירות. נקווה שבעזרת השם בזמן הקרוב המצב יחזור לקדמותו, ונוכל לחזור להופיע, לשמח ולשמוח".

דוד דאור: "עם ביטול כל ההופעות ברגע אחד, נוצרה מציאות חדשה עבורי. כאדם שעוסק ביצירה כמעט בכל רגע פנוי – ההפסקה הזו נכפתה עלי. עם זאת, אני מוקף כעת ביצירה האמיתית של חיי. במשפחה שלי. ואין ספק שהבריאות חשובה יותר מהכל. הרבה זמן לא ישבתי ככה סתם, בלי שום מטלה כזו או אחרת. אני לא מסוגל שלא לעשות כלום, חייב ליצור, לכתוב לצייר, לשיר, לסדר, לעצב בפעם המיליון את הבית, אז אני מעסיק את עצמי בצורה טובה. אנחנו אנשי אמונה, וככאלה מבינים שיש המון דברים שאנחנו לא מבינים".

איציק אורלב: "לגבי הפרנסה, האמת הפשוטה היא שאין לי כל כך מה לעשות. כל חיי הייתי על המיקרופון. שימחתי חתנים וכלות. לכן מה שנשאר לי זה להתפלל. להתפלל שנחזור לשמח חתנים וכלות, ושנזכה לעלות לבית המקדש ולשמח גם שם, אלא אם בורא עולם יתן לי מקור פרנסה אחר. אני לא יודע איך ומה, אבל הוא יכול הכל. אני מאוד מאמין בו, כמו תמיד".  

יצחק מאיר: "אין לי רעיון ממשי בעניין הפרנסה. אני ועוד רבים, גם ממקצועות נוספים, לא יודעים איך נתפרנס. אבל אני חוזר לשמחה הפשוטה בכך שאני חי, שיש לי בית, משפחה, ילדים, חברים".

יוסף נטיב: "לגבי פרנסה אני ממש לא יודע, אבל יש לי אולפן ואני עובד על כמה פרויקטים כעת, אז מקווה לסיים אותם בעזרת השם. פרנסה תהיה בשפע, הקדוש ברוך הוא לא יעזוב אותנו לעולם".

עידן יניב: "אני חושב שזה בדיוק הזמן שבו כל הרשויות במדינה צריכות להוכיח את עצמן בכל מה שנוגע לעזרת הציבור כולו. זה הזמן להפעיל את המוחות היצירתיים ולמצוא פתרונות למשבר. אני סבור ובטוח שלמדינת ישראל יש את כל הכלים הנדרשים על מנת לתת פתרון בדרך הטובה ביותר".

דודי לוי: "לצד היצירה המוזיקלית שלי, אני מפיק מוזיקה לאומנים ויוצרים נוספים. זה משהו שעשיתי עוד לפני שהתחלתי לשיר בעצמי, ואני מאוד אוהב את זה. כרגע אני מסיים אלבום ללהקת 'בית הבובות', וישנם כמה אומנים נוספים שנמצאים בהליך הפקה. אני מקווה שהפעילות הזאת תוכל להימשך למרות שלאנשים יהיה פחות כסף לעבוד איתו. אני מניח שהחיים יביאו איתם פתרונות כמו תמיד". 

אילן דמרי: "זה באמת לא ברור. אני מצפה שהרשויות יתמכו באופן עקרוני וסדיר באומנים, ולא רק בימי מצוקה. למשל, השלמת הכנסה לפחות למשכורת בסיסית. המון שנים אני חושב שצריך לקדם חוק שיגן על אומנים יוצרים שעשו למען הכלל ויצרו, וזה עיקר עיסוקם ופרנסתם. כרגע נראה שזה רחוק מלהיות, כל אומן עסוק במלחמת ההישרדות הפרטית שלו, ואין גוף שבאמת דואג למוסיקאים בעניין הזה מול גוף ממשלתי. כרגע אין לי מושג איך אתפרנס בתקופה הנוכחית. אולי אעביר שיעורים פרטיים בתחום הזמרה".