"במיוחד בערב פסח, לא מוותרת על האוכל של הבית": השבת של מינדי רפלוביץ

נעים להכיר

מינדי רפלוביץ, אמא לתשעה, סבתא לנכדים. מלמדת אחמהות עסוקות להתנהל נכון במטבח ולהכין ארוחות מזינות לכל המשפחה, בטעם שילדים אוהבים. עוסקת בהמצאת מתכונים, העברת סדנאות בתחום, וכותבת הספר רב המכר 'מתבשל פה משהו!'

זיכרון ילדות משבת 

"הזיכרון החזק ביותר שמלווה אותי עד היום, הוא איך אני עומדת כילדה קטנה ליד אמא שלי בזמן הדלקת הנרות. התגוררנו אז בארצות הברית, אמא הייתה אחרי המלחמה האיומה, ותפילה מול הנרות לא הייתה עבורה משהו ברור מאליו, שהיא יכלה ללמוד באיזשהו מקום בכל אותן שנים קשות. בכל זאת, היא הייתה עומדת שם, שופכת את ליבה בתחינות, נוסכת בי תחושת רוגע וביטחון, ומעבירה אליי אור כזה, שיכול לעבור רק באותו זמן מיוחד. היא נהגה לומר לי בפשטות 'זה זמן לתפילות, גם את יכולה להתפלל ולבקש מה' כל מה שאת רוצה'. העמידה הפשוטה והעוצמתית הזו נכנסה ללב שלי חזק מאוד, ואני זכיתי להעביר את האור הזה גם לבנותיי". 

כיצד את מתכוננת לשבת?

"אני מתחילה בחמישי אחר הצהריים עם אפיית חלות ובישול דגים וארבעס, וביום שישי ממשיכה עם השאר - מרק, חמין, תוספות וסלטים. בימי שישי קצרים אנחנו מכינים פחות סלטים ומוותרים על מנה אחרונה, אבל תמיד יוצא שבסוף יש שפע, כי הילדים הנשואים באים להתארח ומביאים מעצמם סלט, קינוח או פשטידה. כך אנחנו מסיימים את הכל עד חצות, הכי מאוחר עד שתיים בצהריים, ומשם הולכים לנוח וזוכים לקבל את השבת בצורה רגועה.

"כבר בערב שבת אנחנו נוהגים לעשות 'טועמיה חיים זכו', וכולם אוכלים מהמרק של שבת. לפעמים אני מכינה מרק עוף בלי עוף, זאת אומרת פרווה, בשביל אחד הזוגות שלנו, שרוצה ליהנות מכוס קפה לפני שבת, ואז רק סמוך לשבת אני מכניסה אליו את העוף. בכל מקרה, את המרק הזה שנאכל בשקיקה לפני השבת ובמהלכה, הילדים כבר לא מסכימים לאכול ביום ראשון. הם תמיד התלוננו שאבד לו הטעם המיוחד, עד שהבנו שחסר לו התבלין של שבת".

תארי את התפריט השבתי שלכם

"אנחנו פותחים את הסעודה עם חלות כוסמין, שמכינה בתי הצעירה כבר מאז שהיא בת 15, ואיתן יש דג וסלטים. אחר כך מגיע מרק עם קניידלך, ולמנה עיקרית הילדים שלי הכי אוהבים שאני מכינה את המתכון המיוחד שלנו – 'עוף בלי כלום'. אני שמה אותו בתנור בלי תיבול בכלל, אפילו לא שמן ומלח, והוא יוצא שחום וטעים, ממש מעדן. יחד איתו אנחנו מגישים לשולחן קוגל אטריות או קוגל תפוחי אדמה, ולמנה אחרונה יש לפעמים פירות העונה, שמגיעים הישר מהעצים שגדלים אצלנו בגינה. יש לנו 15 סוגי עצים - הדרים, רימונים, פסיפלורה ועוד, ובכל פעם אנחנו חוגגים עם פרי אחר שקטפנו, עישרנו ושמרנו לשבת. לבוקר שוב יש דגים ואחר כך חמין,  ולפעמים גם רגל קרושה. כן, אנחנו פולנים, אם לא הצלחתם לנחש".

איך נראה שולחן השבת שלכם?

"אנחנו נותנים מקום מרכזי וחשוב לאוכל, ומשקיעים בו שיהיה טעים ומיוחד, כי אם בעבר חשבתי שהעיסוק סביבו הוא לא לעניין, ראיתי עם הזמן איך האוכל תמיד מחזיר את הילדים הביתה, והם נהנים להתרפק על הטעמים והניחוחות של הבית. כמובן, יש דברי תורה וזמירות, ולפעמים הבנים והחתנים שרים בקול שני, ובשבילי זה מעין עולם הבא ממש. 

"כחסידים, יש אצלנו שבתות בהן הגברים נוסעים לרבי, מה שיכול לקרות בין פעם בחודש לפעמיים בשנה, תלוי במשפחה ובמה שמתאים לה. באותן שבתות אני נהנית להיות יחד עם בנותיי שמתאספות כולן לבית של אמא. אנחנו שרות בעצמנו את זמירות השבת יחד עם הנכדים הקטנים, ונהנות מהזמן המיוחד הזה, שהוא רק שלנו".

החלק הכי אהוב עליך בשבת

"זמן הדלקת הנרות, שלאחריו אני מקדישה זמן לתפילות תוך כדי ישיבה על הכורסא שלי, זו שאין לי זמן להגיע אליה באמצע השבוע. מסביב מרגישים כבר את אור השבת המיוחד, ואט אט מגיעים הנכדים עם הבנות והכלה. במשך השבוע יש פחות זמן לדבר עם כולם, אבל אחרי הדלקת נרות זה הזמן שאני לחלוטין איתם, אמא וסבתא של שבת".

מהו האתגר שלך בשבת?

"האתגר שלי הוא לא להגיע לדברי רכילות ולשון הרע, ויחד עם זה לשמור על אווירה טובה סביב השולחן. לא תמיד קל לעצור את הסקרנות ולעבור לנושא אחר, ואני מוצאת שפתרון טוב הוא לדבר על הנושא שאני עובדת איתו - האוכל, כי הוא נושא בטוח ומעניין את כולם. עם הזמן השדר הזה נוכח יותר בבית, הילדים יודעים שליד 'מאמי' הם צריכים להיזהר עם הדיבורים במיוחד. הם כבר למדו לספר מה עבר עליהם בלי לומר שמות של אנשים, ויש לי הרבה נחת מהתוצאות, ובוודאי גם לה'". 

איך אתם משקיעים במשפחה בשבת?

"באופן כללי, כמעט תמיד מגיעים אלינו חלק מהילדים הנשואים. אחרי הסעודה, אני מוצאת את עצמי 'תקועה' בכיסא, ועל הגשת המנה האחרונה וסידור השולחן, הם אלה שאחראים. כאשר הכל כבר מסודר, כולם חוזרים לשולחן הנקי, ואפילו שאין עליו תקרובת, כי אף אחד לא מסוגל לאכול עוד אחרי סעודה כזו, הלבבות מתקרבים ונפתחים. אנחנו משוחחים יחד, הילדים הנשואים שגרים קרוב מגיעים גם הם, ואם יש יום הולדת לאחד הנכדים, זה הזמן לחגוג לו עם כולם. הזמן הזה נותן תחושת ערך גבוהה למשפחה, לשבת ולחיים בכלל".

מאורע לא צפוי שקרה לכם בשבת 

"לפני עשר שנים, בליל שבת חורפי ומושלג, החשמל נפל אצלנו ובעוד מקומות רבים בארץ. אור הנרות ריצד בבית, והבן הקטן שלי, שהיה אז בן 4, קצת נבהל מהצללים שהצטיירו על הקירות. הבת הבכורה, שראתה את הפחד שלו, החלה לדקלם איתו את הדקלום שלו מהגן: 'אשכולית ישבה על עץ, בא ציפור לה וצייץ, אשכולית חמודה, בואי נטייל קצת בגינה…'. אט אט הפך הדקלום להצגה של ממש - הבת עלתה על אדן החלון הגדול של הסלון, כשהוא משמש כבמה והווילון שלו כמסך. שאר הילדים הצטרפו להצגה, ומצאנו את עצמנו כל המשפחה נשאבים לצחוקים ולשמחה הזו, שהאירה לנו את החושך ששרר מסביב.

"חוויה לא צפויה נוספת שמתרחשת בביתנו, היא כאשר מגיעים אלינו אורחים לא שגרתיים. בעלי עובד כמשגיח כשרות ברחבי העולם, ומידי פעם מזמין לשבת אנשים שהוא פוגש במסעות שלו. פעם הגיע גר צדק סיני, פעם אחרת יהודי תורכי חוזר בתשובה, ועוד אנשים מקצוות העולם. זה לא קורה הרבה, כי כאשר הילדים הנשואים נמצאים אנחנו אוהבים לתת להם את מלוא תשומת הלב, ובאותן שבתות מארחים רק אותם, אבל נחמד לקבל מידי פעם גם אורחים שונים".

שבת בלתי נשכחת

"פעם בכמה זמן אנחנו מארגנים 'שבת התאחדות' שבה אנחנו והילדים הנשואים - כולם או חלקם, יוצאים לנופש ביחד, ואני נהנית להכין לשם כך תכניות משפחתיות, ולהביא לכולם מתנות ופינוקים. בפעם האחרונה, בה היינו בצפת עם כל הילדים והנכדים, הכנתי תכנית בשם 'אח טוב וחסד', שעוסקת בכמה שטוב לנו יחד כמשפחה. כמי שגדלה עם מעט אחים, תמיד היה לי החלום הזה להקים משפחה גדולה בה כולם בקשר קרוב אחד עם השני. כיום, אני זוכה להודות לה' על החלום שהתגשם, ואוהבת להשקיע בו.

"שבת נוספת שאני לא שוכחת, הייתה בחודש אלול האחרון. החלטנו, בעלי ואני, לצאת להתאווררות בבית מלון, ומשמיים הגענו בדיוק למלון בו התקיימה שבת של 'הידברות'. חשבנו רק לנוח ולנפוש, אבל הרווחנו שבת מיוחדת במינה, עם אווירה רוחנית מדהימה וחיזוקים לקראת ראש השנה". 

מתכון אהוב

"את המתכונים שלי, שגידלתי עליהם את ילדיי, אני נוהגת להדפיס ולכרוך לחוברת, כמתנה לכל אחד מהם שמתחתן. הבנות שלי גם ככה יודעות לבשל הכל עוד לפני החתונה, אבל זה טוב שהדברים כתובים בצורה מסודרת, וכיף לקבל מהבית את כל החמימות והאהבה שבאים עם האוכל. מתוך אותה חוברת, עלה אצלי הרצון לשלוח את המתכונים לנשים נוספות, וכהמשך טבעי לכך גם בניתי תוכנית בשם 'מה נאכל בניסן'. דווקא בערב פסח, בתקופה הכי עמוסה בשנה, היה לי חשוב במשך השנים להמשיך ולבשל לילדים אוכל טעים ומזין, והם מצידם היו אחראים על חלק גדול מהנקיונות. מה שיצא הוא, שהתקופה העמוסה הזו נשארה חקוקה בזיכרונם כחוויה כיפית ומשמחת, ודרך האוכל הם היו לא רק שבעים אלא בעיקר הרגישו את החמימות והלב של אמא. עד היום הילדים הנשואים נזכרים בחוויות של ערב פסח אצלנו, ובארוחות הטובות שהיו מושא לקנאה בין החברים שלהם".

קוגל ירושלמי מתפו"א

קשה להאמין שקוגל זה עשוי מתפוחי אדמה ולא מאטריות. הטעם והמראה זהים ממש!

רכיבים: (לתבנית מאורכת כגון אינגליש קייק) 

500  גרם תפו"א מקולפים

4-5 כפות ועוד כוס סוכר (אפשר פחות)

4  ביצים

¼ כוס שמן

מלח – לפי הטעם

פלפל – לפי הטעם

אופן ההכנה:

"מגרדים את תפוחי האדמה במגרדת גסה או בקוצץ ירקות בדיסקית המתאימה ליצירת 'אטריות', סוחטים אותם היטב. שמים בסיר 4-5 כפות סוכר ומביאים לרתיחה בערבוב תמידי. שימו לב: לא מוסיפים שמן לסוכר בסיר, הסוכר הופך לקרמל גם ללא שמן. בשיטה זו השמן אינו עובר תהליך חימום מיותר ולא בריא. הסוכר עובר שלבים שונים עד שהוא הופך ל"קרמל": בשלב הראשון הוא הופך לגושים ואחר כך לנוזל שקוף. לאחר מכן, הוא מתחיל להשחים, וכאשר הסוכר מבעבע ונהפך לחום כהה, סימן שהוא מוכן ויש לכבות את האש מיד.

מכיוון שהסוכר הרותח ממשיך לבעבע ולהשחים, חשוב מיד לשפוך אותו מעל תפוחי האדמה כדי לקררו. ייווצרו מין 'סוכריות' שנמסות בעת הוספת שאר החומרים.

מוסיפים את הביצים השלמות והשמן ומערבבים היטב. מוסיפים כוס סוכר, מלח ופלפל לפי הצורך, מערבבים, טועמים ומתקנים את התיבול. מרפדים תבנית מאורכת בנייר אפיה ויוצקים את העיסה לתוכה. אופים בחום בינוני גבוה עד להשחמה.

וטיפ קטן: אם אין ברשותכם קוצץ ירקות עבור תפוחי האדמה, אפשר להשתמש במעבד מזון לתוצאות טובות לא פחות".