סיון רהב מאיר: אנחנו לא תוקפים את החלשים, אנחנו מגנים עליהם

קהילת "ניו ראשל" בניו יורק נמצאת כולה בבידוד. ביום שישי שעבר שוחחנו בשידור חי, ושיתפתי אותם ברעיון ששלח אלי אמיר אייגרמן מישראל: לא מזמן קראנו את פרשת זכור, על עמלק, שעליו נאמר "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹוקים". עמלק תוקף אותנו בבטן הרכה. זו האידיאולוגיה שלו – לתקוף את החלשים, החולים, הזקנים. לעומת זאת, התקופה הנוכחית מאלצת את כולנו להתגייס, לשנות את הרגלי חיינו, לסכן את כספנו, להסתגר בבתינו – וכל זה לא רק למעננו, אלא קודם כל כדי להגן על אותם חלשים. רוב האוכלוסייה אמורה להבריא מקורונה, אבל קבוצת הסיכון עלולה לאבד את חייה. אנחנו עושים את זה קודם כל בשבילם. האם זו לא אנטיתזה לתפיסת העולם העמלקית? כל מי שנכנס לבידוד, כל מי ששוטף ידיים ומקפיד על כל הוראות הבטיחות, כל מי שנשאר הבוקר עם הילדים בבית – מפגין בכך ערבות הדדית, סולידריות ואכפתיות, ובעצם – מנצח קצת את עמלק.
בהצלחה.

הביתה

זה נראה כאילו הישראלים מפיצים כל הזמן שני דברים: תלונות על הצורך להיות עם הילדים בבית, וסרטונים מרגשים של חתונות יוצאות דופן בצל הקורונה. כלומר, בעודנו מקטרים ומתלוננים על המשפחה, אנחנו מתרגשים מכל זוג צעיר שמתחיל להקים משפחה.
השבוע פורסם סרטון של חתונה בישיבת מרכז הרב בירושלים. התלמידים רקדו מרחוק עם הזוג הצעיר, במרפסות של חדרי הישיבה. ראיתי את הסרטון הזה בכל קבוצות הווטסאפ האמריקאיות בשכונה שלנו בניו יורק. השמחה הפשוטה של בית שמוקם בירושלים הובילה תוך דקות לדמעות של התרגשות אצל יהודים בארצות הברית.
אני יודעת שכבר שמענו רעיונות רבים על הקורונה, ובכל זאת מרגישה שבימים אלה מתחדד עוד משהו – בית. הבית שלנו. 7 טיסות מתוכננות שלי לקהילות בארצות הברית בוטלו בימים אלה. אפילו לקניון או למסעדה לא יוצאים. רק בית. אתמול, כשהשעמום של הילדים גבר, ניסיתי להזמין לפה חברה מהגן לשחק עם הבת שלנו, אבל אימא שלה סירבה. קורונה. זהו, זה רק אנחנו. מה שאנחנו בונים בין ארבעת הקירות. מאתגר הרבה יותר מ-7 הרצאות. יש ביטוי של חז"ל שלפיו "קירות ביתו של אדם מעידים עליו". כלומר, יותר מכל מה שהאדם עושה בחוץ – מה שהוא בונה בין קירות ביתו הוא הכי משמעותי. כולנו קיבלנו חתיכת שיעורי בית, תרתי משמע.

זו מצווה

המומחים מסבירים שזוהי התקופה הקריטית, שבה ייקבע האם ישראל תהיה איטליה או סינגפור. האם הקורונה תתפשט, חלילה, ותהפוך לאסון, או תיבלם ותיפסק. ההתנהגות שלנו תשפיע על כך. וכן, זה תלוי בפרטים הכי קטנים ומעצבנים בחיינו.
זה לא דבר תורה, כפי שמתפרסם פה כל שבוע, אבל אולי בעצם זה כן דבר תורה. זו מצווה. צריך פשוט לקרוא את ההוראות האלה של משרד הבריאות, ולקרוא אותן שוב עם כל המשפחה, ואז לקיים אותן היטב כאילו הן מצוות קדושות.
"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם."