נבואות על ימות המשיח – איך הן יכולות להתקיים במציאות?!

רק לפני חודש הכל היה כל-כך שונה.

רק לפני חודש עוד התלבטו אנשים האם השנה הם יטוסו בפסח לנופש בהרים הקריפטיים או ללאס ווגאס . האם עדיף להחליף את המטבח או לרכוש מערכת ישיבה חדשה לסלון.

כעת הכל נגנז בתהום הנשייה. כולנו מרותקים, מוגבלים, והצריכה היחידה הרלוונטית היא מוצרי מזון והיגיינה.

רק לפני חודש העולם שקק רוחות מלחמה. מלחמות פוליטיות, צבאיות, כלכליות ואישיות.

וכעת כל אומה ואומה וכל אדם ואדם מכונס בעצמו, מלקק את פצעיו ומחשב את צעדיו הבאים אל מול מציאות חדשה וקודרת (למעט הזירה הפוליטית בישראל, שם העסקים כרגיל, אבל זו מוטציה יוצאת דופן...).

ניתן לכתוב על משבר הקורונה העולמי מהרבה זווית, כולם נכונות, כולם מחכימות.

אולם החלטתי להתמקד בנקודה אחת, שלעניות דעתי לא רבים תפסו את עניינה ועמדו על עוצמתה.

העניין הולך כך: ישנן לא מעט נבואות כתובות בכתבי הקודש, המתארות את המציאות שתשרור בעולם באחרית הימים. את חלקן, איך נאמר בלשון עדינה, קשה מאוד לבלוע ולקבל. ואלמלא מדובר בנביאי האמת ובכתבי הקודש, אזי הם היו מתקבלות אצל הקורא הממוצע כהלצה גרועה ותו לא.

במה דברים אמורים? אני מדבר על נבואות כמו נבואתו של הנביא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹֽא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹֽא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס פרק ח' פסוק י"א).

בן אדם בכל מקום בגלובוס שיקרא את המסר שעמוס הנביא מבטיח שיתרחש בעולם, רואה לפניו עולם שמציף את עצמו כל יום מחדש באין ספור תחומי עניין, ומטרגט את עצמו אחרי מטרות גשמיות ללא הרף. אותו בן אדם עושה חשבון מהיר ואומר לעצמו "איך, עמוס...? איך...? איך יתכן שעולם שדוהר בבולמוס רעבתני חסר מעצורים שכזה אחרי תאווה חומרית יזנח את הכל וירעב לדבר ה'? הרי האנושות  רודפת אחרי הנאות העולם עוד מתחילת דרכה וכעת כשהכול נמצא בנגישות מקסימאלית ברמת פרמיום אתה מבטיח לנו שכולם יזנחו את כל מה שמעניין אותם ויתמקדו על מעין 'דף היומי' אוניברסלי?".

או נבואות מסוג הנבואה של הנביא זכריה: "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵֽלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקִים עִמָּכֶם" (זכריה פרק ח', כ"ג).

"נו, באמת...", יאמר הקורא. "אומה קטנה, דחויה ורדופה שלא נאמר שנואה לאורך כל ההיסטוריה של המין האנושי, תהפוך בן רגע להיות 'סלברטי' נחשקת עולמית שכל אומות העולם יחזרו אחריהם כדי להתקרב אליהם? 'סורי', נשמע בלתי אמין בעליל".

הבעיה עם כל ז'אנר הנבואות הזה, היא שהן מתארות מציאות הפוכה ב-180 מעלות מהמציאות המוכרת לנו. שינוי חד כל כך מהווי חיים המושרש  עמוק מאוד בתרבות העולמית שהולך ומתפתח בעקביות במשך דורות רבים כל כך, לא נתפס כמהלך שיכול להתרחש מבחינה פרקטית או רעיונית.

והנה מגיע שליח ההנהגה העליונה, קטן ברמה מיקרוסקופית ונאמן ומסור לשליחותו באדיקות, ומראה לנו בצורה ברורה ומוחשית איך שינויים כבירים כלל עולמיים יכולים להתחולל במהירות הבזק. איך בנייני הבל ודמיון מתפוגגים כהרף עין כלא היו, איך תפיסת מציאות משתנה בבת אחת, ואיך אנושות שלמה יכולה לחשב את המסלול של עצמה מחדש ברגע אחד.

מהזווית האפוקליפטית, נגיף הקורונה לא מספק את הסחורה. אין מה לעשות, כשמשווים נגיף שלרוב האוכלוסייה לא מהווה סיכון כלל, וגם אוכלוסיית הסיכון ברובה שורדת אותו, אל מול המגפות המתוארות בנבואות הזעם של נביאנו, נגיף הקורונה מצטייר כילד טוב ירושלים עם זינגלא'ך מחוזקות בג'ל ותיק אוכל ביד. כך שחובבי הקטסטרופות הסופניות שביננו יצטרכו לחכות עוד קצת.

מבחינת המהלך של הנהגת ה' בעולם, הקורונה היא עוד מתג שהופעל בדרך אל תיקון העולם. מתג עם הרבה מאוד השפעות והשלכות, אבל בסופו של יום - עוד מתג.

אבל מהבחינה שאותה הצגתי במאמר זה, הקורונה היא בהחלט סוג של "בניין אב" וחומר למחשבה. היא דוגמא מיניאטורית מובהקת של שינוי שכולנו צועדים לקראתו, שינוי שהובטחנו עליו מהמקורות הנאמנים ביותר שלנו.

אבל עם כל הכבוד לשליחי ההנהגה העליונה מהמחלקה המיקרו-ביולוגית, עדיין, גם הנגיף הכי קשוח בשכונה לא יוכל לחולל את השינוי הכלל עולמי שהבטיח הקב"ה לחולל בעצמו בעולם ונמסר לנו בנבואתו של הנביא צפניה: "כִּֽי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".

נבואה שבהכרח מובילה לקיומה של נבואה נוספת, האמורה בדברי הנביא ישעיה: "לֹֽא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".