222 שנים למפגש: פרק 20 - אומה במשימה

לכל הפרקים הקודמים בספר "222 שנים למפגש" הקליקו כאן

"אז יש לנו שבעים שורשים לכלל המין האנושי, ושורש אחד שהוא המין האנושי בצורתו המתוקנת. במה היית משער שהשינוי ביניהם מתבטא?"

דייב חשב כמה רגעים ואמר "לפי מה שציינת מקודם על ההבדלים שבין שבעים האומות עצמן, נראה ששורש אברהם צריך להיות בעל חוכמה יתרה ותכונות מעודנות בצורה ניכרת יותר מכולם."

"השערה הגיונית, אבל... לא נכונה."

דייב עיקם אף ספונטנית.

"כלומר זה נכון שהאומה הישראלית מאופיינת בחוכמה ובשורשה אף מעוטרת במידות טובות, אבל לא זה העניין המרכזי המבטא את ההבדל שבין ישראל ושאר האומות.

ההבדל העיקרי הוא ביכולת ההשפעה של האדם על מערכת הבריאה הרוחנית.

כפי שכבר למדנו, האדם קובע במעשיו את איכות ההשפעה של שורשי הבריאה ועוצמתה, ולכן אומה שנכנסה לתפקיד תיקון העולם צריכה לקבל 'כלי עבודה' מתאימים.

מהבחינה הזו של יכולת ההשפעה על השורשים, ההבדל בין יהודי לשאר האומות הוא כל כך גדול עד שלא ניתן לסווגם כבני אותו המין. וכאן אנו חוזרים למעשה לעניין המצוות שנאלצתי להפסיק באמצע.

עד עכשיו למדנו מכוח מה מתאפשר העיקרון של מעשה המצוות ומה הוא פועל באדם ובבריאה. אבל מה קובע את עוצמת מעשה המצוות ומה ההבדל בקיום המצוות בין יהודי לשאר יושבי תבל, זה כבר סיפור אחר לגמרי, וההסבר לכך הוא קל להבנה, אבל קשה להכלה."

'הנה זה בא...' בישר לו הקול הקטן מתוכו.

"בוא נניח שיש לך חבל ואתה מחבר אותו לאיזה חפץ כך שברגע שאתה מנענע את החבל החפץ יופעל בהתאם, כמו פעמון מתכת למשל.

כשתרצה להגדיר את יכולת הפעולה שלך, תצטרך לענות על שלושה שאלות: על כמה פעמונים אתה יכול להשפיע מרחוק? והתשובה היא: כמספר החבלים שביד שלך.

עד כמה רחוק אתה יכול להשפיע עליהם? התשובה היא: כאורך החבל.

ובאיזה עוצמה אתה יכול לצלצל בפעמון? התשובה לכך היא: תלוי בעוצמת הנענוע שלך.

כך הוא גם בענייננו: החלק הרוחני שבכל אדם מחובר למערכת הרוחנית שמעלינו. כמות החלקים שהוא מחובר אליהם ועוצמת הפעולה שמעשיו משפיעים תלויים בעוצמת החלק הרוחני שלו ובמיקום החיבור שלו עם המערכת הרוחנית העליונה. וזהו ההבדל השורשי ביותר בין נשמת יהודי ושאיננו יהודי.

אבל כדי להבין את ההבדל הזה קצת יותר לעומק, יש לתת קצת רקע. בשלב שבו נקבעו שורשי הגזע האנושי, הושׂם על כל שורש שכזה מלאך ממונה פרטי, כפי שכבר ציינו בעבר. תפקידו של המלאך הוא להשגיח ולהשפיע דרך כוחות מלאכיים עד למערכת הכוכבים לכל אדם ואדם הנכלל באותו הגזע את כל הנצרך לו מבחינה גשמית ורוחנית, וכן להנהיג את כלל הגזע שהופקד עליו ברמת האומה הכללית.

ההשפעה של המלאך הממונה כפופה לרשות שניתנת לו מהרצון העליון, והיא ניקבעת בהתאמה לערך כלל מעשיהם של בני האדם המתייחסים לאותו הגזע, כלומר האומה קובעת את מצבו ודרגתו של המלאך הממונה עליה.

אנו לא יודעים, או ליתר דיוק, לי לא ידוע איך ההנהגה הזו מתפקדת בחברה שהיא בליל של אומות כמו ארצות הברית לדוגמה, אבל לא מסתבר שזו מציאות שהמערכת השמימית לא יכולה לתמרן בה.

בכל אופן, מכיוון שכל יושבי תבל צריכים לטרוח בקניית שלמות והסרת חיסרון בכוח הבחירה, ניתנו להם שבע מצוות, שעל ידי קיומן הם יקנו לעצמם את שכרם הנצחי."

"שבע מצוות נשמע כמו עבודה קלה מידי..."

"זה לא מדויק מכיוון שהן מצוות כלליות המתפרטות לפרטים רבים, אולם אתה צודק, המצוות הללו רובן קלות לקיום. אין בכלל ספק שאדם שאינו משורש ישראל יכול לקנות את שלמותו בקלות יחסית.

אם נמשיך בדוגמה של חבלים ופעמונים, נוכל לומר שאדם שאינו יהודי מחזיק חבל אחד שאורכו נקבע לפי דירוג הגזע שהוא משתייך אליו, ועוצמת הנענוע שלו, התלויה ברמת צדקותו או רשעותו, משפיעה על פעמון אחד שהוא שורשו העליון האישי.

על ידי קיום המצוות שהוטלו עליו והימנעות מפעולות שאסרן הבורא, וכן בקניית מידות טובות והסרת מידות רעות, הוא גורם לשורשו העליון להיות מואר בשפע ברכה והצלחה המשתלשל עד לחייו הגשמיים. וגם קונה את זכותו ודרגתו בעולם השכר הנצחי.

ובנוסף לכך הוא וכל המשתייכים לאותו הגזע מגביהים או משפילים בכוח מעשיהם את מעמדו של המלאך הממונה על הגזע, ובכך מרבים או ממעיטים את השפע לכלל האומה.

יהודי לעומת זאת,  הוא ישות שונה לגמרי. כל יהודי, לפי עוצמתו הרוחנית, מקושר לרשת מסועפת של חבלים המשפיעים בעוצמה מרבית על מגוון עצום של פעמונים. למעשה, יהודי משפיע בכל מעשה קטן או גדול שלו על כלל הבריאה כולה. דומם, צומח, חי, מדבר – הכול מושפע לטובה או לרעה מהבחירה של כל יהודי ויהודי בכל רגע מחייו."

הקול הקטן צדק, הקול הקטן תמיד צודק. דייב הרגיש שראשו הפך להיות בעצמו פעמון, והרב שארפ חובט בו עם קורנס.

"ההשלכה של מה שהסברתי לך הרגע היא מרחיקת לכת, כמעט בלתי נתפשת בדעת אנוש, אבל אמיתית, מדהימה, ומזעזעת כאחד."

שארפ הצטייד ב'קורנס' אימתני יותר בדמות דוגמה להמחשה.

"העולם מתקדם לאורך ההיסטוריה ומתפתח ללא הרף, ובדורנו המגמה הזו הגיעה לשיא השיאים. חברות ענק, עסקאות בהיקף של מיליארדים ופיתוחי היי-טק מתקדמים, מעצבים את חיינו כל פעם מחדש בקצב מסחרר. מנהיגים מתחומים שונים מחוללים שינויים בעולם כולו במהלכים מדיניים, צבאיים וכלכליים, ולמעשה זו חממה עולמית של עשייה ופיתוח המשפיעה על האנושות כולה, מרמת הפרט ועד רמת הכלל.

כנגד כל העולם הזה, מגיעה היהדות ואומרת לך כשהיא מסתכלת לך בעיניים ומבלי להתבייש: 'קח את כל התוצרת העולמית הזו לצד אחד, וכנגדה תציב ילד יהודי בן 13 שמניח תפילין, או אפילו מברך על כוס שוקו חם. התוצאה היא שהוא פעל פעולה בעוצמה גדולה הרבה יותר המשפיעה על כלל הבריאה ועל המין האנושי הרבה יותר.'

נתפס בשכל? לא! הגיוני? לא! אמין? גם לא!

אבל למזלנו, יש לנו מקבילה לרעיון הזה בעולם המושגים שלנו כדי שנוכל לנסות ולהכיל את הרעיון בדעתנו. ניקח לדוגמה קבוצה של חמש מאות פועלים, כולם גברתנים חסונים העובדים במרץ באתר בנייה סגור. אתה שואל אותם 'מה אתם עושים?', 'מקימים בנין' הם עונים לך.

אין ספק שכל אחד מהם מייצר ערך באתר הבניה ותורם משהו להקמת הבניין, אבל בריכוז כל המאמצים המשותפים שלהם, קיבלת לא יותר מאשר בניין.

מצד שני יושב לו מול מחשב בחור צנום, חיוור, ממושקף עם מספר עדשה דו ספרתי, שרק אצבעותיו זזות. מה כבר אחד כמוהו יכול לייצר ולחולל בפעולות האלה?

אתה שואל אותו 'מה אתה עושה?', והחנון הזה מחייך אליך ואומר 'שיגרתי הרגע שלושה לוויינים לחלל.' הוא גם היה יכול לענות לך 'הרגע מחקתי את אירופה מהמפה העולמית.' אבל אנחנו ננסה להישאר בדוגמה שלנו עם אלמנטים פוזיטיביים.

בכל אופן, מה גרם לפער העצום ביניהם? פשוט, היסוד הוא שעוצמת המעשים לא תלויה בכמות כוח האדם או באנרגיה המושקעת על ידם, אלא לאיזה מערכת הם מחוברים ומה הם מפעילים. בהתאם לכך גם התוצרת של המעשים לא נקבעת בהכרח על פי החיצוניות הנראית לעין של הפעולות עצמן, אלא על פי התגובה והתוצאה שהן מחוללות. וזה בדיוק מה שקרה לעם ישראל במעמד הר סיני.

עד עכשיו הזכרנו את המעמד הזה מהאספקט של התגלות נבואית של הרצון העליון אל אומה שלמה, שזה כשלעצמו עניין ייחודי ועוצמתי. אבל כל התובנות שהשיגה האומה בנבואה למרגלות הר סיני הם פרטים נלווים לנושא העיקרי של אותו מעמד – נתינת התורה, ספר ההפעלה של הבריאה, ועימו יצירת הקישורים הרוחניים בין כלל נשמות ישראל למערכת הבריאה."

דייב בהה בשארפ במבט קפוא, כמו אסקימוסי בטראומה, מה שהבהיר לשארפ שהוא חייב להסביר יותר את דבריו.

"אם תדייק בפסוקי התורה" החל שארפ בפעולת ההפשרה, "תמצא שמזמן בחירת אברהם כשורש המתוקן של המין האנושי ועד מעמד הר סיני עברו למעלה מארבע מאות ושלושים שנה. זו הייתה תקופת ההכשרה של האומה הנבחרת, והכנתם להיות ראויים למעמד הר סיני. תקופה זו כוללת את השעבוד הקשה שעברו במצרים.

בסיומה של ההכשרה נערך טקס 'ברית עולם' בין השורש האנושי הנבחר ובורא העולם. במהלך הטקס נשמותיהם חוברו חיבור רוחני לכלל מערכות הבריאה השונות כדי שיוכלו לפעול בעוצמה הראויה לתיקון העולם, ונמסר להם ספר החוקים המכיל את כלל הפעולות שחקק הבורא. בקיומו על ידי ישראל, הבריאה תתוקן בצורה המהירה, הטובה והחלקה ביותר.

זהו עול התורה והמצוות שקיבלו עליהם בני ישראל במעמד הר סיני, והוא נושא בתוכו אחריות קולקטיבית על כל מה שנעשה בבריאה."

שארפ שתק כמה רגעים, ולבסוף אמר.

"אני אומר לך משפט שהלוואי שיכולתי להימלט מלומר אותו, אבל מצב הבריאה נראה כפי שהוא נראה בראש ובראשונה בגללנו, ולאור המצב כיום, זה רחוק מלהיות מחמאה עצמית.

לא מדובר כאן במגלומניה תרבותית, ולא בהשערות מעורפלות. זה חלק מעסקת החבילה שנחתמה במעמד הר סיני, והיא תקפה מאז ועד אחרית הימים."

שוב שתיקה, הפעם כדי לבחון את השפעת הדברים על דייב. דייב מצידו כבר היה מזמן במצב שלא אפשר לו לדבר יותר מדי.

"בכל אופן, האחריות הזו היא אחת הסיבות לכך שעם ישראל מעולם לא פעל אקטיבית לספח עמים לאמונתו, לא על ידי מיסיון וכל שכן שלא בכוח הזרוע.

אפילו בימי המלך שלמה, שכל ממלכות הארץ רעדו ממנו וקיבלו עליהם את מרותו ללא תנאים, לא נעשתה פעילות אקטיבית לגיור.

יתרה מזאת, אפילו אם מגיע אדם מאומות העולם ומבקש מיוזמתו להתגייר, דוחים אותו שוב ושוב. רק אחרי שהוא מגלה רצינות עקבית ונחישות כנה, מתחילים איתו תהליך ממושך ומייגע שבסופו הוא נעשה 'גר צדק', כלומר נשמתו מתחלפת לנשמת יהודי.

למעשה, ישנן שלוש סיבות לכך. האחת היא זו שציינו הרגע, האחריות. ברגע שאדם נעשה גר צדק הוא מקבל את יכולת הפעולה במצוות התורה, ומשפיע מכוחם לעולם כולו. זה לא כלי שמפקידים בידיים של כל אחד.

הסיבה השנייה היא הקושי. זה לא תמיד תענוג גדול לשאת את העול הזה של קיום החוזה עם בורא העולם. עם כל הייחודיות שבמעמד והשכר הנצחי הנכבד, עדיין המאמץ וההקרבה היום יומיים לא קלים, ובפרט בדורות האחרונים שעם ישראל בכללותו מושפל ונאמני הברית עם הבורא אפילו עוד יותר. אדם הרוצה להתגייר צריך להיות עם נחישות של ברזל, רצון של פלדה ומערכת עצבים מנירוסטה כדי להצליח במשימה הזו עד סופה.

תוכל לבדוק את עם ישראל לדורותיו בכל מקור היסטורי מהימן שתמצא, ותגלה שבכל הזדמנות שיש הם בורחים מהאחריות כילדים שובבים, ופורקים מעליהם את עול התורה והמצוות שמונח עליהם מאז מעמד הר סיני.

והסיבה השלישית היא שהתהליך הוא ללא דרך חזור."

"מה זאת אומרת?" השתומם דייב "כשגר נעשה יהודי הוא תקוע עם הנשמה הזו עד מוות?"

"בדיוק, הגדרת את זה הכי טוב שאפשר! כלומר, הוא יכול טכנית להתאסלם, להתנצר, להיות נזיר בודהיסטי או סתם אתאיסט, אבל שורה תחתונה הוא נשאר יהודי. מזיק לעולם ולעצמו כיהודי, ונותן את הדין לפני בוראו כיהודי."

"למה הקשיחות הזו?"

"לא אנחנו קבענו את הכללים, אבל ככה זה. לחוזה של האומה הזו עם הבורא יש זכויות גדולות אבל גם החיובים בהתאם."

דייב שתק. הוא הרגיש כמי שהושלך לזירת האגרוף במקום אלי שברח, וכעת שארפ מכלה בו את התסכול, ומנחית עליו מהלומות בקצב מלחיץ.

הצצה מהירה אל השעון גילתה לו שנותרו עוד כשעתיים עד שהרב שארפ יצא לתפילה. הוא רצה יותר מכול לקפל ציוד ולעכל את הדברים לאט וברוגע, אבל החליט להישאר, ולו רק בשל העובדה שלאתר מונית בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר נשמע כמו הרפתקה מיותרת.

שארפ כנראה חווה את הדברים אחרת "יש לנו עוד שעה וחמישים. אפשר להספיק לסיים את הנושא הזה ואולי נצליח לדחוס עוד נושא, תלוי בהיקף השאלות שלך." אמר בעליצות.

'אל תצפה ליותר מידי' חשב דייב בזמן שחייך חזרה.

"להבדל בין האומה הישראלית לשאר האומות יש עוד שני היבטים נוספים, אני אסכם  את כל ההבדלים בקצרה.

הראשון הוא מה שעסקנו בו עד עתה. כל אדם מאומות העולם יכול על ידי בחירתו לקבוע את מצבו בעולם הזה מבחינה גשמית ואת מצבו בעולם הבא מבחינה רוחנית, וכן להגביה או להשפיל את הכוח המלאכי הממונה על אומתו.

אך במעשיהם של ישראל קשר הרצון העליון את הנהגת הבריאה הכללית, ואת הדרך שבה יתוקן המין האנושי כולו ויגיע למפגש עם בוראו.

למעשה, אם כלל האומה הייתה מקיימת את חלקה בהסכם עם הרצון העליון וחיה על פי הוראות התורה, העולם כבר מזמן היה מגיע לתיקונו.

ההבדל השני הוא שבעוד שההשגחה הפרטית על אנשי אומות העולם מבוצעת על ידי הכוח המלאכי הממונה על האומה, כל אדם מישראל מושגח באופן פרטי על ידי הרצון העליון ללא גורם מתווך. וזה נותן קרבה ישירה לבורא ויכולת פעולה ברמה 'אישית' יותר עם הרצון העליון, עד כדי כך שהתורה מצהירה בספר דברים י"ד פסוק א' "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקיכֶם". הפסוק בא ללמד על יחס של קרבה ישירה מדרגה ראשונה בדומה לקרבת בנים לאביהם.

ההבדל השלישי הוא שלאומות העולם  הציב הרצון העליון כללים ברורים ודי קשוחים מי יזכה להיכנס לשלב השכר ומי לא. אבל לישראל, מכוח הברית שבינם לבין הרצון העליון, הובטח להם שהנידחים לגמרי משלב השכר יהיו מעטים ביותר, אם בכלל. כלומר הרצון העליון ימצא תקנה כלשהי גם לאותם מישראל שלא זכו להגיע לעולם השכר מכוח מעשיהם. והאמצעים לכך רבים ומגוונים, אך לא נוכל להתעסק בנושא הזה במסגרת הלימוד שלנו. מספיק שנציין שכל האופנים של ייסורי הנשמה הם לצורך כך, וכן עניין גלגול הנשמות שלמדנו, גם הוא אמצעי להצלת הנשמות מאובדן.

את ההשגחה הפלאית שהרצון העליון מנהיג בה את האומה שבחר לו, תוכל לראות בבירור בראי ההיסטוריה.

ניקח לדוגמה את מלחמות ישראל, השגחתו של הרצון העליון בולטת לכל מי שיעיין בהן. ואני לא מדבר רק על מלחמות ישראל המוזכרות בתנ"ך, בתקופה ההיא הם זכו להנהגה ניסית גלויה ושידוד מובהק של מערכות טבעיות, אלא אפילו על מלחמות ישראל בדורות שלנו. גם בתקופה שבה צבא ישראל מבוסס על מתכונת של כפירה ו'כוחי ועוצם ידי', והוא למעשה הזרוע הצבאית של מדינה המושתתת על כפירה בתורה ופריקת עול ממוסדת, מתוקף היותו העם הנבחר, עם ישראל זוכה להנהגה ניסית המלובשת ומוסתרת בהנהגת הטבע. אבל כל מי שיתבונן בדברים ויש בו לחלוחית של צלילות הדעת, יהיה חייב להודות שאין בדברים שום היגיון טבעי."

"אני לא כל כך בקיא בהיסטוריה המלחמתית שלכם, איפה למשל זה בא לידי ביטוי?"

"איפה לא? תתחיל מהמלחמה שפרצה ביום שאחרי ההכרזה באו"ם על הקמת המדינה היהודית. שבעה צבאות משבע מדינות שונות יצאו למחוק אומה בת פחות מיממה עם צבא מאולתר, דל אמצעים וכמעט נטול ניסיון, כשלצבאות התוקפים חברו לסייע מיליציות מתוך שטח ישראל עצמה. בקיצור, מצב ביש ממדרגה ראשונה. אבל בשטח, צבא הרפאים הזה הביס את כל הצבאות הקמים עליו.

אותו רעיון חזר על עצמו בצורה הרבה יותר עוצמתית כעשרים שנה לאחר מכן. הצבת הנתונים של שני צדדי המלחמה הזאת זה מול זה, יוצרת תמונת מצב מגוחכת בכל פרמטר, ולא רק בעיני מצביאים ואסטרטגים, אלא גם בעיני ילד בן תשע. וגם כאן התוצאה הסופית פועלת ההיפך מכל נתוני הסטטיסטיקה וההסתברות.

והתהליך חוזר על עצמו שוב ושוב, פעמים בהיקף גדול ופעמים בהיקף מצומצם, עד לעת האחרונה ממש. למשל, במלחמת המפרץ הראשונה 39 טילי סקאד שכל אחד מהם מכיל ראש נפץ של 250 ק"ג, נחתו באזור מיושב בצפיפות. כל טיל בליסטי כזה יכול למחוק בניין ובאמת היו פגיעות ישירות שהחריבו בניינים מהיסוד. ההרוגים ישירות מהטילים – שלושה.

במתקפה אחרת, למעלה מ-3,000 רקטות שוגרו לפני כמה שנים לעבר כמה ערים. לך ותשאל כל קצין זוטר מה צפי ההרוגים ממתקפה כזו, ואף אחד לא יגיד לך את התוצאה שהתקבלה בשטח – עשרים.

אין צורה טבעית להסביר את התופעות האלה מלבד ההנחה שהנחנו. עם ישראל נבחר לתפקיד מרכזי בבריאה, ושחקן עם תפקיד מרכזי אי אפשר למחוק מהמשחק. זו תמצית סוד הקיום הנצחי של עם ישראל.

ולכן, היות שיש ברית בלתי ניתנת לניתוק בין הרצון העליון לעם הנבחר, הם זוכים פעמים רבות להשגחה מיוחדת, גם בזמן שעל פי מעשיהם הם ראויים לסטירת לחי מצלצלת."

"אבל יש גם סטירות לחי..." ציין דייב.

"או-הו, ועוד איך! והאמת שגם מהסטירות עצמן אפשר לראות את ההשגחה המובהקת עליהם, כי גם הן לא מוסברות בדרך טבעית.

המטרה הכללית של כוס הייסורים שהאומה הזו שותה לאורך ההיסטוריה שלה, היא לגרום להם להתעורר לשוב לדרך הישר ולקיים את חלקם בחוזה שנכרת עם בורא העולם מבלי להתכחש לחיובים הנובעים ממנו. כלומר הייסורים נובעים בשורשם מתוך דאגה ואהבה, כמעין אקט של 'חינוך' ולא כמכת אויב ושונא. וכך כתוב במפורש בספר 'דברים' פרק ח' פסוקים ה'–ו' "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶר יְיַסֵר אִיש אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקיךָ מְיַסְרֶךָ וְשָמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ". ובנוסף שזור בכך עומק ההנהגה וההשגחה של הרצון העליון כדי לתקן את האומה הנבחרת ולהביאה לחיי העולם הבא, וזה כלול בסגולת הייסורים כפי שכבר שלמדנו.

אתן לך דוגמה לגילוי ההשגחה מתוך סטירות הלחי. בתקופת יציאת מצרים והליכת עם ישראל במדבר, נעשה חטא המרגלים המתואר בהרחבה בספר 'במדבר' פרקים י"ג וי"ד. כבר מאז נקבע אותו התאריך כיום מועד לפורענות לישראל, והובטח להם שבעבור מה שבכו בני ישראל בחטא המרגלים לחינם, יבכו כעת מסיבה מוצדקת למשך דורות. הדבר כתוב בכתבי חכמינו הקדומים ביותר. ומה התוצאה מאז בראי ההיסטוריה?

באותו התאריך של חטא המרגלים נחרב בית המקדש הראשון, ולאחר 490 שנה, באותו תאריך בדיוק, נחרב גם בית המקדש השני. באותו התאריך נלכדה עיר גדולה בישראל במרד נגד הרומאים וכל תושביה הומתו. בתקופה אחרת באותו תאריך נהרגה קהילה ענקית באלכסנדריה של מצרים. באותו התאריך גורשו יהודי אנגליה בשנת 1290, ושש-עשרה שנה אחרי זה יהודי צרפת. באותו תאריך בשנת 1492 גורשו יהודי ספרד וחמש שנים אחרי זה יהודי פורטוגל. מלבד האירועים הגרנדיוזיים האלה שאירעו כולם באותו התאריך, כמעט בכל שנה ושנה מתרחשים בתאריך הזה ובימים הסמוכים לו צרות ואסונות. רק שוטה עם דיפלומה לא יבחין שההשגחה העליונה דואגת שההבטחה תקוים!

אם תרצה דוגמה מאפיזודה יותר עדכנית ומפורסמת מבחינה היסטורית, תוכל להתבונן על המהלך שבו עלתה לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה. זה תהליך שיש בו דוגמה בולטת להשגחה הפלאית לצורך ענישת עם ישראל.

כדי להבליט את הדבר, בוא ננסה לראות את ההיסטוריה הידועה לנו דרך העיניים של תסריטאי המנסה לכתוב תסריט שכזה. זה יבהיר לך בצורה חדה יותר עד כמה כל הסיפור מופקע לחלוטין מההיגיון." ושארפ נכנס מיד לתפקיד כפול של צמד תסריטאים.

'תקשיב לי טוב ג'ורג', יש לי רעיון עצום לתסריט!'

'עוד פעם תסריט עצום הנרי...?'

'אני אומר לך בשיא הרצינות ג'ורג', תשכח כל מה ששמעת ממני עד עכשיו, הפעם זה משהו ברמה אחרת לגמרי... כנס לראש שלי... אירופה... בן אדם לא יוצלח לגמרי בשנות העשרים, ללא השכלה גבוהה, ללא מקצוע וללא כסף. מציג את עצמו כלפי חוץ כאמן, אבל למעשה לא עושה עם עצמו כלום, ומתגורר כחסר כול בבית מחסה ציבורי. בקיצור, בטלן מקצועי.

הבטלן הזה מתגייס לצבא, אבל לאורך ארבע שנים לא מצליח להתקדם בקריירה הצבאית מאחר שאובחן כאדם שאין לו יכולת פיקודית. ואז הוא מחליט לעבור לפוליטיקה, ובעקבות תקרית פוליטית הוא נזרק לכלא. ומתוך הכלא עצמו הוא מחבר ספר אידאולוגי שמייסד שיטה של מיפוי הגזעים של המין האנושי.

עד פה אתה איתי, ג'ורג'? עכשיו מתחיל החלק המדהים של התסריט.

על פי המיפוי שהבטלן שלנו מייסד בספר, חלקים מהמין האנושי צריכים להיות מושמדים, חלקם משועבדים וחלקם שולטים בעולם בסוג של היררכיה גזענית מטורפת.

בקיצור, הספר והרעיונות החולניים שבו מודפס ומתחיל להימכר בחנויות, והרעיונות ההזויים שהוא מציע מתקבלים באהדה אצל ציבור הקוראים. ואחרי שמחבר הספר משתחרר מהכלא, אז הבטלן נטול ההשכלה הגבוהה, הלא יוצלח האולטימטיבי, שהוא אסיר לשעבר וחסר יכולת פיקוד, הופך להיות מנהיג של מדינה שמיישמת את הרעיון המטורף שבספר. ואז הוא מתחיל להשמיד בצורה שיטתית ומסודרת גזעים ובמקביל משתלט על העולם ומנהיג מיליוני אנשים... וכל זה קורה... תחזיק חזק ג'ורג'... במדינה נאורה ומתורבתת, באו נאמר... גרמניה למשל... מה אתה אומר ג'ורג' לא חזק?'

'הנרי, תקשיב טוב טוב למה שאני אומר לך. לא משנה מה לקחת אל תיקח את זה שוב... זה עושה לך לא טוב... לא טוב הנרי...'"

דייב לא הצליח לצחוק למרות שזה היה מצחיק. שארפ מצידו לא נעלב מחוסר שיתוף הפעולה של הקהל.

"אבל עם ישראל לא לומד את הלקח, לא מהליטופים ולא מסטירות הלחי. השיבוש המרכזי שהעם הזה לוקה בו הוא עקשנות ועזות מצח אובססיבית. זה כמו שיש להם איזושהי אטימה הרמטית על המוח שבגללה הם לא מתבוננים, לא חושבים ולא נותנים לעצמם אפשרות להכיר באמת שסובבת אותם. "בָּנִים גִידַלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָשְעוּ בִי יָדַע שוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִי לֹא הִתְבּוֹנָן" כתב ישעיה הנביא בנבואתו בפרק א'. משפט שמאפיין היטב את האומה הישראלית למן היווסדה לעם ועד ימינו. כל דור והמרד שלו, כל דור והשיבושים שלו. אם יש לך הזדמנות, בדוק אתרי סטטיסטיקה לגבי התנהלות של ישראלי ממוצע עם התורה וחוקיה, ותגלה את השיבוש במיטבו."

דייב הוסיף בזריזות את המטלה החדשה למחברת.

"אך אחרי הכול" המשיך שארפ "שום דבר לא נברא לבטלה בעולם, לא גדול ולא קטן, לא טוב ולא רע, ולכן גם השיבוש הזה נמצא בהם מסיבה כלשהי ולצורך מסוים. ומיד אני אנסה להסביר את ההיגיון שמאחורי הדבר. אבל לפני זה כדאי להפנים עד כמה האלמנט המרדני והעקשני מושרש חזק במי שאמור להנהיג פה את כל העסק אל התכלית. 

מתוך הדוגמה שהבאנו ממלחמות ישראל מתקבלת תמונה הזויה ומשעשעת כאחד.

מצד אחד יש לך את ארה"ב, החזקה שבמעצמות תבל בדורנו. אין בגבולותיה שום מדינה עוינת, אבל על כל יציאה לקרב או פעילות צבאית מעבר לים שהיא נוקטת, הנשיא עומד קבל עם ועדה ומבקש מבורא העולם שיסייע לאומה האמריקאית להצליח במלחמה.

כלומר, המסר הוא כזה. למרות שיש בידה יכולת מבצעית אדירה, אמצעי לחימה מתקדמים, כוח אדם בהיקף עצום וכיסוי כספי כמעט ללא הגבלה, עדיין, עם כל זה, ההבנה הבסיסית היא שאם הבורא לא יסייע במערכה, האימפריה כולה תחזור עם הזנב בין הרגלים.

מנגד עומדת אומה מיניאטורית שמספר כל תושביה פחות מתושבי ניו יורק, ואני מדבר על העיר נטו, לא כולל המטרופולין.

האומה הזאת, מוקפת מכל גבולותיה היבשתיים במדינות עוינות, ובכלל היא תקועה בתוך סבך של לפחות עשרים מדינות שהיו שמחות לראות אותה נמחקת מהמפה. למעשה, עצם המציאות שלה כישות ריבונית באזור היא לא רציונלית.

בנוסף לכך היא מוגבלת באמצעי לחימה, מוגבלת בכוח אדם ועם חור תמידי בכיס.

וכשהאומה הזאת יוצאת למלחמות, אפילו שעל הנייר הן נטולות סיכוי, לא רק ששום גורם מדיני או צבאי לא מעלה בדעתו לבקש סיוע מבורא עולם לפני המערכה או להודות לו אחרי הניצחון המזהיר, אלא כל גורם צבאי או מדיני שיעז לעשות זאת, מסכן את כל הקריירה הציבורית שלו."

דייב אפילו לא חייך, למרות שגם זה היה מצחיק.

"למה השיבוש הזה כל כך חזק אצלם?" לקח שארפ פיקוד גם על החלק של השאלות "או שאלה חזקה יותר: למה הבורא מפקיד את תיקון העולם בידיים של אומה כל כך משובשת? טוב ששאלתי!

ראשית, גם כאן מופיע יסוד חופש הבחירה. האיזון בין הטוב והרע בבחירת האדם צריך להישמר ויהי מה.

האומה שבמעמד הר סיני זכתה לנבואה כללית ולכלי עבודה עצומים בכוח הבחירה, צריכה לקבל איזון גם מהצד השלילי על מנת להקנות ערך לבחירה שלה.

ובאמת, בכל הבריאה כולה, מערכת הטוב והרע בנויות זו כנגד זו, שקולות בקומתן וכוחן. גם באדם הפרטי קיים אותו עיקרון, ככל שיש באדם יותר עוצמות ואיכויות חיוביות, כך הוא גם מועד לפורענות לצד השלילי. ומהאינטראקציה שביניהם נולדת מעלת הבחירה.

בקרב האומה הישראלית הקיצוניות הקוטבית הזו בולטת מאוד. תמצא בהם אצילי נפש וגסי רוח, מקימי ארגוני חסד וראשי מאפיה אכזריים, גדולי המאמינים וגדולי הכופרים, הישרים והמוסריים שבאנשים לצד נוכלים גדולים.

לפיכך העקשנות להתכחש לאמת ולתפקיד שלהם בבריאה ולברוח מהאחריות המונחת עליהם, היא חלק מאיזון הכוחות בין טוב לרע לצורך שמירת חופש הבחירה שלהם.

שנית, השיבוש הזה נצרך לצורך הצלחת התפקיד, וזה מה שאמרתי לך מקודם, שיש גם צד חיובי לעקשנות הזו. אותה עקשנות משרתת אותם גם בזמן שהם רוצים להישאר נאמנים לברית ולקיים את חוקי התורה למרות הקשיים הרדיפות והגליות. רק בסיוע עקשנות ברמה חולנית כזו יכולה האומה לעבור שבעה מדורי גיהינום עלי אדמות, רדיפות וצרות, לעג ובוז בכמות מסחרית, ולהישאר נאמנה למקור. כל מידת אופי רכה יותר, לכאורה לא הייתה משאירה מהם זכר ושארית."

שארפ הביט לכמה רגעים אל החלון הפתוח. גוונים כחולים כהים של עלות השחר נשקפו דרכו, החרוצות שבציפורים כבר החלו להשמיע ציוצים ראשונים של בוקר חדש שבפתח.

"ועם כל ההשגחה המיוחדת, והעקשנות המשמרת" נאנח בכאב, "בשלהי הגלות האחרונה עם ישראל נמצא בשפל המדרגה. רובו מנותק מהווייתו המפוארת האמיתית, חי חיי חומר דלוחים, וממיר את כל האנרגיות הכבירות שלו ברדיפה אחרי הצלחה חומרית, עד ש..." שארפ השתתק למספר רגעים "עד שיקויים בו מה שעתיד להיות מקוים בו." אמר ולא פירש.

דייב התעורר מהקוֹמָה שהיה שרוי בה בזכות שאלה שעלתה בדעתו.

"אבל למעשה, לאור העובדה שהאומה הישראלית זוכה להצלחה מסחררת בעולם העסקים לאורך כל הדורות, זה לא מלמד אותנו שזה עוד ייעוד שהרצון העליון העניק לאומה הזו?"

"את הטענה הזו כבר שמעתי בעבר" ציין שארפ בחיוך, "היה זה בכנס מיוחד שערך ארגון מכובד בארה"ב העוסק בפיתוח הזהות היהודית בקרב החברה היהודית שאינה שומרת תורה ומצוות.

ייחודו של הכנס הזה היה שכל המשתתפים בו היו מיליונרים כבדים. הארגון הצליח לרכז ליום שלם של הרצאות וּוְעָדים 70 יהודים שכל אחד מהם חולש על אימפריה שלמה. לא ברור לי איך הם הצליחו, אבל למעשה הם היו שם.

בכל אופן,  הוזמנתי להרצות בכנס הזה יחד עם סגל של מרצים מארה"ב ומישראל. כל דקה חושבה שם בדקדוק מקסימלי, אני קיבלתי חמישים דקות להרצאה ועוד חמש עשרה דקות לשאלות ותשובות בסיום ההרצאה.

הנושא שבחרתי היה "יהדות כתפקיד", ועניינו תפקידה וייעודה של האומה הישראלית בעולם. בסוף ההרצאה, כשכמעט תמו השאלות, שאל אחד המשתתפים שאלה מבריקה: 'אם אנו רואים בעיניים שלנו שיהודים הם מצליחנים בצורה בלתי נתפסת בתחום הכלכלי, מדוע שלא נסיק שזה ייעודנו בבריאה? הרי ההצלחה משקפת שאלו הכלים והיכולות החזקות ביותר שניתנו לנו.' לכאורה באמת שאלה חזקה, שהמציאות נותנת לה משנה תוקף.

נשארה לי דקה לתת תשובה, והמנחה של האירוע סימן לי מהצד בצורה שלא משתמעת לשני פנים, שאין לי זמן לענות לו. לעומת זאת, אם השאלה הזו תישאר פתוחה היא יכולה להוציא את האוויר מכל ההרצאה, כך שאסור היה לי לתת לזה לקרות.

אמרתי לו "אענה לך בדרך משל. במרוץ מכוניות יוקרתי השתתפו מיטב הרכבים והנהגים. את קו הגמר חצתה בפער ענק משאר המתחרים מכונית אנונימית. כל צוותי הקרקע, הנהגים, העיתונאים והקהל המסוקרן התגודדו סביב למכונית הפלאית והנהג עטור הילת הניצחון. כשנתבקש הנהג לפתוח את מכסה המנוע ולהציג את המנוע האדיר שסיפק לו פער גדול כל כך על מתחריו, החליפה ההתפעלות וההערצה של הסובבים אותו בנימה של אכזבה ואפילו זלזול... הם נוכחו לראות שברכב מותקן לא פחות ולא יותר מאשר... מנוע של מטוס סילון.

'מה אתה עושה עם המכונה הזו על הקרקע?' שאלו אותו בפליאה, 'עם מנוע כזה אתה אמור בכלל לעוף...!'"

המשך בשבוע הבא...