נעים מאד, אזרח X, משיח בן דוד

כשהייתי קטנה רציתי תמיד להיות גדולה. כלומר, גדולה במובן של כזו שכבר יכולה לקבל החלטות, לנהוג, ולפגוש את המשיח.

המשיח תמיד היה נראה לי דבר כה עצום, מופשט ובעיקר משהו שהוא בלתי נתפס למוח של ילדה קטנה, ועל כן יש לגדול, תרתי משמע, כדי לפגוש.

והנה, יום אחד זה קרה. ויחד ״קרו״ גם כאבי הגדילה. ומי כעמך ישראל יודע שזה כואב. כמו כל הריון, הטומן בחובו צירים שתוצאתם לידה, גם כאן, כך נראה, שאנחנו חווים צירים מדומים, ולבסוף יגיעו כאלה מדויקים, שיולידו גאולה.

ומאז אני בתהייה מתמדת. מגששת באפלה לעצמי, "איך זה יקרה כשהוא יבוא?!...". ועכשיו רגע, ברצינות, זה מה שעשיתי בתת הכרה שלי שנים. פשוט מפהקת לי חלום על איך זה יקרה באמת?! תחשבו על זה רגע, מה, יום בהיר אחד הוא פשוט יופיע? פשוט ידפוק בדלת בטוקסידו או חבוש גלביה ויגיד: "נעים מאד כולם, זה אני, אזרח X - משיח בן דוד. בואו, אחרי המבול!", סוף סיפור? באמת? מה, יהיה לו אינסטוש עם מלא עוקבים? הוא יצליח להשיג את תשומת ליבכם עם פאפראצי מרשים? אולי הוא בכלל מועמד בבחירות הבאות ח״ו? מה פתאום! אחרי השואה, דמיינתי שסוף העולם יהיה קשור במפלצות אימתניות או השתלטות חייזרים ועינויים סיניים, לא פחות (טוב, אולי בקשר לעינוי מסין לא הייתי רחוקה כל כך...).

אני מזמינה אתכם, קוראים יקרים, להתבונן בסלפי המרנין מהחיים שלכם, טרום עידן ה"כתר" המיקרוסקופי. ממש לפני חודש ככה. לפני שבאופק נראו צניחת מדדים חדים, פאניקה על נייר טואלט, ורצון בלתי יאומן לחברה אנושית ולא וירטואלית.

מי היה מאמין שנפחד...

מי היה מאמין שאנחנו, דור ה"מה למעלה" עם המצח כל היום למטה, אל עבר המסכים, טרודים בגיוס לייקים - נחפש חברה. מבקשים לברוח מהבידוד שהפך לבדידות, בעל כורחנו. רוצים לצאת פתאום, סתם לשאוף אוויר לא מזוהם מהנטפליקס ודומיו. פשוט להיות. להיות נוכחים נגיד... (בניגוד לעולם כמנהגו נוהג על 140 קמ״ש וחטאיו).

מדהים. יום אחד וזה קרה. כן, זה אכן היה יום בהיר, אך חורפי. העולם שם את עצמו על מוֹד רטט, ופשוט חדל. פשוט קיבל ״פּאוז״ אחד ענק. והרי נקמה מתוקה מגישים קר, גם אצל מי שאמר והיה עולם, ו"לא תיקום ולא תיטור". כי יש חיים מאחורי הכתר, והמלך כאן כדי לדרוש את שלו!

נלחמו על תחבורה ציבורית ומשחקי כדורגל בשבת? בעולמו? שום בעיה, השבת תקבל את שלה השבת, כשהכל יושבת. לעזו על שמירת נגיעה? חטפו פנדל ו-2 מטר! הגאווה עלתה לראש עם שירת נשים בתחרות אירופאית כשישראל בכלל באסיה, קיבלו ביטול! ועוד פלא עצום? ההתקהלות המותרת הכי גדולה היא בדיוק מניין לעבודתו יתברך... ותהיו בטוחים, זו רק ההתחלה של הסרת ההסתרה!

הכתר של המלך - חותמו בכל מקום

איזה מלך אתה אבא! הכתר שלך בכל מקום! והנה, לכל מבקשי הבשורה בעניין השעון טיקטוק וה"א-קליפציה" החשוכה, הקב"ה מאפיל את העולם עם "שעה חצופה" במיוחד (שעה חצופה - הרב עופר גיסין לפי דברי חז״ל בילקוט שמעוני מספר שמות), ולו רק כדי ש...מה?! ניחשתם נכון: נתבודד. ונשתגע. בתוך הבית. בתוך עצמנו. שנתיידד מחדש עם השדים שבתוכנו. עם דאגות וערימות של כביסות ובישולים וחיתולים וילדים, והתוספת שתופסת בדמות כתר פצפון ומחניק... שקצת נדאג, "איך ננקה את החמץ ככה?!", ואז... שנשאג! שנזעק מעומק הנשמה, מן המיצר... מתוך המיצר המצער המדברי והמיצרי הזה, שכולו היה זהב מזויף ונוכרי! כי הדור הזה התייבש. התייבש, וייבש את הלב הרוחני הפועם פה - טיפה אחר טיפה יותר מידי!

גבירותי ורבותי - ככה מקבלים פני משיח. מרוב שהמצב מבעית, לא נעים להודות, אבל כולנו קצת אובר דרמטיים כשזה נוגע לכוס הקפה שלנו (כשמישהו מעז להתעסק איתה), אז מי אם לא אין סוף החכמה כדי לבשר לנו על הציר האחרון בסדרה, בע״ה, ככה, יום בהיר אחד, משום מקום המקום יעשה פוּוּוּ, וכולם יתרטבו.

אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה

הנרות בשבת ״כי תשא״ ירדו, ואיתן עלו לי אותם כאבי גדילה. אותה ילדות יהודית רחוקה, במינכן שבגרמניה, ואיתן מחשבות על השואה. וכידוע מ׳שעה חצופה׳, אף אחד לא חסין, אז צריך פשוט לתת לה מקום עד שתעבור.

בשואה, לדאבוננו העצום, גם אדמו"רים, צדיקים נסתרים, חסידים ויראי שמיים אמיתיים נשלחו למשרפות, רחמנא לצלן. הם ידעו. זו גזיר(ע)ה, והדמוניזציה עלינו - היהודים, היתה מגיפה על ראש כולנו. אומנם גם אז השם יתברך קיים בריתו ולא מחק אותנו בחסדיו הרבים, ב״ה, אבל גם אז, לא היה הבדל בין חובש כיפה, שטריימל או סתם ג׳ינס. כל מה שהיה באמתחתם שקישר בין גיבורי אותה השעה, היה הכותרת "שותפות גורל".

גם היום, כולנו באותה סירת גומי מתנפחת, רק שהפעם, כל אחד לעצמו... ספק מבינים את גודל השעה. ההתרגשות לבואו גדולה, שכן בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.

אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?! שבכל הפסחים חגגנו במלונות, והשנה בנים לאבות, ואבות לבתים. אולי הכי קרוב ליציאת מצרים המקורית. רק אנא, בורא עולם! אנא, ברחמים. ברחמים. שנזכה לעזור לעצמנו, ולראות, ולדעת, ולהיות כולם אחד ושמו אחד, אמן!

לעילוי נשמת ר' דוּוִיד בן שלמה יעקב ותמריל שווארץ זצ"ל (י' תמוז ה'תשע"ג)

המייל של אוריין-יסכה שבת - hashemonly@gmail.com (לנשים בלבד!)

רוצים להזמין את אוריין-יסכה שבת לערב הודיה נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום). חייגו לטל' 073-2221290, או כתבו למיילaviva@htv.co.il