דור הפלגה תש"פ: כשהקורונה מחריבה את הגלובליזציה

יש אומרים שמגיפת הקורונה התחילה בגלל מי שאכל מרק עטלפים. יש המציעים הסברים אחרים - המגיפה עברה ממדינה למדינה באופן טבעי בגלל אנשים שטסו, מה שלא היה בעבר. כל ההסברים הללו נועדים לנסות להבין את התופעה המשתקת ומחרידה את העולם כולו.

בשמו של הבבא סאלי אומרים בביאור דברי רבא במסכת מכות (יז), שכל אמא שיולדת תתפלל שבנה יהיה כמו רשב"י, ואם לא - עדיף שלא תלד כלל! יש לבאר שרשב"י מסתכל על המציאות כפי שהיא בעומק. למשל: הוא לא רואה אדם אוכל מרק עטלפים ואחר שטס מעביר את המגיפה למדינות האחרות, אלא שיש כאן יד ה' שהחליטה שבתקופה הזו של ההיסטוריה תהיה מגיפה. רשב"י מתבונן מה הסיבה ומה השורש, ולא אומר שמה שקורה זה חזות הכל. אדרבה! אם קורה משהו בעולם, זה מסר ואיתות משמים. ומי שלא חי כך, אומר רבא, יש להטיל ספק באיכות החיים שלו. זו המשמעות של רבא שיש להתפלל שהילד שייוולד יהיה כמו רשב"י - לזכות להיות כמוהו ביכולת להביט לפנימיות העניין, ולא להגדיר את המציאות החיצונית כחזות הכל.

הרמב"ם כותב בהלכות תעניות (א', ג') שאם אדם אומר שמה שקורה בעולם זה דרך מקרה - זו אכזריות. כי הימנעות מחשבון נפש תגרום שה"מקרה" הזה יבוא שוב, ולכן חובה, לפי כללי החשיבה המצויים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, לבחון ולבדוק את האיתותים משמיים. ומי שיתחמק מאחריות זו ויאמר שאין מקום לעשות חשבונות שמים, זו מידת אדישות שהרמב"ם מכנה אותה אכזריות. כי זו הדרך של האדם לאפשר למאורעות החיים לעבור מעליו ולגלות אדישות וחוסר אחריות.

בספרו "שיעורי דעת" מבאר הגרי"ל בלוך שבדור הפלגה העולם התאחד והתחבר - "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". ומהי סיבת התאחדותם? הם ראו שבדור המבול העולם נחרב ואמרו שמדובר במקרה "טבעי" - לא בגלל חשבונות שמים, אלא משהו שקורה אחת ל-1656 שנה, ולכן אמרו - נעשה תומכים לשמים. הגאון רבי יהונתן אייבשיץ כותב שבני אותו דור ביקשו לעשות ספינות שייסעו לשמים ויצאו מכח המשיכה של כדור הארץ (חלליות). ובמילים אחרות: מחשבתם של בני דור הפלגה היתה, אנחנו נסתדר לבד עם החכמה האנושית המתרבה והמתפתחת בעקבות האחדות בין כל האנשים בעולם. זו המשמעות של "שפה אחת ודברים אחדים", ובמילים אחרות, "תודה לבורא עולם על מה שהיה, מכאן ואילך נסתדר לבד". המטרה היתה לייצר את "דת האנושות", ולנתק את הקשר והתלות בבורא עולם.

חורבן הגלובליזציה

אין ספק שכאשר עוסקים בפיתוח המדע ומגלים עוד רפואה ועוד טכנולוגיות משופרות וחכמות שביכולתן לעזור לחברה לשפר את איכות החיים, זהו דבר מבורך. החסרון אינו במדע המתפתח, אלא באדם, שעם התפתחות המדע, מפתח יותר ויותר גישה של "כוחי ועוצם ידי". ושלא לדבר על כך שאין הודאה לבורא עולם על שהעניק אוצרות טבע שבני האדם רק מגלים אך לא בוראים, ומובן שאין הידיעה שכל שנברא בעולם הינו אך ורק לתכלית של "הכל לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו".

הוי אומר, אין בעיה במדע אלא בהערצה לגאווה האנושית שמשדרת "נסתדר גם ללא מי שעשה, עושה ויעשה לכל המעשים" (עפ"ל).

ואכן, בתקופה הזו של ההיסטוריה הגענו למצב בו העולם גאה בגלובליזציה שהפכה את העולם לכפר קטן שבו מתגוררים מיליארדי בני אדם. העולם כולו שפה אחת ודברים אחדים, וכולם מעבירים טכנולוגיה, רפואה, מידע, חכמה, חפצים ועוד ממקום למקום. כל היבשות הן כפר אחד גדול, וביסודו, זהו עניין נהדר. אלא שבמקום שתתווסף הבנה כמה גדול הוא העולם, וממילא כמה גדול הוא הבורא, הגיעו הברואים לקנאה, שנאה, תחרות, תאווה עין רעה, מידות רעות ורצון להשמיד ולהרוג, לצד התחושה שאנחנו העולם כולו - תמיד נוכל להתמודד עם בעיות שיצוצו.

וכאן הזמן לחזור לפרשת האזינו (דברים לב ועל פי רש"י שם): "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וגו' בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים". וכלומר שבעת שהקב"ה הפריד את בני האדם בדור הפלגה, כאשר בלבל את שפתם והפיצם בעולם, ואו אז "יצב גבולות עמים" - שם גבול בין עם לעם. והיינו שהקב"ה כבר גילה בתורתו שבגלל התאגדות העמים (גלובליזציה) וההרגשה של "כוחי ועוצם ידי", הוא מתערב בבריאה ומפריד בין האומות. זהו הציווי בשירת האזינו – "זכור ימות עולם!".

כי כל הגלובליזציה צריכה להיות שימושית לעבודת ה', ותו לא. וכדרך שמבאר הרב הירש את הפסוק "ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ" (בראשית א', כ"ו), שהאדם נברא לכבוש ולגלות את מסתורי הטבע למען עבודת השם.

חזקיהו המלך (ברכות י') נוכח לראות שבמקום לנצל את המחלה לחזרה בתשובה ואת ספר הרפואות לרפואה, הסיק הציבור שאין צורך לחזור בתשובה, כי אפשר להסתדר עם ספר הרפואות לבד. לכן גנז חזקיהו המלך את ספר הרפואות, לפי שאין ערך לריפוי ללא המשמעות.

וכך, כאשר האנושות הגיעה, כביכול, לאחת מנקודות השיא – הגלובליזציה, אך התברר שזו אינה מנוצלת לטובה, או אז נקודת החוזק הזו - במקום להיות מקור ישועה ותקווה, הופכת בשלב הזה של ההיסטוריה להיות מקור הבהלה, הפחד והחרדה, והמדינות אצות רצות להתבודד ולהפריד ביניהן ככל האפשר, וכלשון הפסוק: "בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים".

צמיחה מתוך החורבן

כאן המקום לצטט את דברי הגרא"א דסלר ("מכתב מאליהו" ג', 205): "מלכות משיח צומחת ומתגלה מתוך מלכות אדום, שעל ידי חורבנה של מלכות אדום עולה ומתגלה מלכות משיח. וחורבנה של אדום יבוא רק על ידי חורבן העולם הזה. כאשר מביא הקב”ה את העולם למצב שיסודות חיי העולם הזה יתמוטטו כשהאדם יראה שכל התרברבותו אודות כיבוש העולם רק תביא אותו לאבדון".

וכידוע, הגלות האחרונה זו גלות אדום, ומשיח יושב על פתחה של רומי (סנהדרין צח). ומדוע? מה יש בפתחה של רומי?

התשובה היא: חורבן! לקראת ביאת משיח התרבות של אדום, של רומי, של חומריות, תתבטל. אנשים שחרדים על הקיום, לא חושבים על תאוות, קנאה וכבוד, אלא על החיים עצמם. ומתוך ההעדר הזה יגיע משיח, כי רק מתוך ההעדר של העולם הזה אפשר לקבל מושגים על עולם רוחני, עולם של מלכות משיח.

כאשר יבוא חורבנן של רומי ואדום, כאשר תתרסק גלות האושר, עשירות, תאווה וכבוד, בשעה שכולם חרדים לחייהם, או אז נוכל לפתוח חומש ולשיר את שירת האזינו: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וגו' בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו'".

כי אז נזכה לראות שהקב"ה בחר ביעקב חבל נחלתו, ולחזות בהתקיימות הנבואה "והיתה לה' המלוכה. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".