מה עושה לי המצב של הסגר / בידוד? התמודדות רוחנית בימי קורונה

במאמר זה אסביר איך לצאת ממצב של הישרדות רגשית. אנחנו מתמודדים ביחד ובונים ביחד תיבת נח בתוך המבול של מגפת הקורונה, מקום פנימי בנפש שנוכל להרגיש בו רוגע ויצבות.

ראשית, המגיפה הגיעה לסין והתפשטה לכל העולם כמעט, וגם הגיעה אלינו לארץ הקודש, כמובן שאנחנו כיהודים מאמינים בהשגחת הבורא שגם המגיפה הזו היא בהשגחתו הפרטית ואנחנו רוצים ללמוד את השיעור הרוחני הטמון בה.

השיעור הראשון שאנחנו רוצים ללמוד על עצמנו - היכן אנו נמצאים במדרגת האמונה וכיצד אנו מגיבים מבחינה רגשית למציאות המשתנה והבלתי צפויה לחלוטין.

ברגע שמגיע ניסיון, פנימיות הלב שלנו מתגלה, וזה מעניין להתבונן כיצד אנו מגיבים מבחינה רגשית כשמגיעה מציאות שמערערת לנו את כל הקרקע החיצונית וה"בטוחה" שנשענו עליה במשך שנים.

אם זה סדר יום, אם זה הילדים שנמצאים במסגרות, אם זה עבודה וכל המערכת המייצרות לנו סדר ויציבות בחיים, והיציבות החיצונית הזו הולכת ומתערערת מיום ליום ומשבוע לשבוע.

אנו מתמודדים עם ניסיון חוסר הוודאות לגבי עתידנו - ואיננו יודעים מה יהיה בהמשך ולכמה זמן תמשיך מציאות בלתי רגילה זו.

 אבל אנו יודעים מראש שלפחות לכמה שבועות נהיה במצב לא שגרתי שבו הרבה מאתנו נמצאים בחופשה ללא תשלום, ובלי מסגרות לילדים.

המצב הזה מאתגר ומעניין מאוד מבחינת השינויים החיצוניים שהוא מחולל בחיינו, ועוד יותר מבחינת השינויים הפנימיים והחיוביים שיכולים להתחולל בתוכנו.

מובן שיש פה גם הדאגה המעשית להישרדות הפיזית שכולנו מצויים בה ולא רגילים אליה: לדאוג לבריאות שלנו ולהקפיד על כל הכללים וההנחיות החדשות. סוג של מלחמה על הבריאות והחיים התקינים.

אז כדי ללמוד מהניסיון על עצמנו. ראשית כל אחד צריכה דבר ראשון לאבחן את עצמו. מה התעורר בי? מה מתעורר בי עם כל שינוי חיצוני חדש? מה הרגשתי, ומה אני מרגיש עכשיו כשאני בתוך המצב של הסגר/בידוד? מה זה עושה לי כשאני צריך להישאר כמה שיותר בבית? איך אני מגיב לכך שהילדים לא במסגרות לימודים/עבודה?

איך אנחנו מגיבים? האם יש לנו מתח, האם יש לנו כעס, האם עולה בנו תסכול?

פשוט לשים לב לרגשות האלה.

האימון הראשוני שארצה ללמד בהתייחסות לרגשות – שלא משנה איזה רגש עולה - אנו נלמד לא להתנגד אליו, להתבונן יותר ולהיות מודעים מה תוכן הרגש, ולזהות אותו.

לשים לב שעכשיו, עם התקנה החדשה, עולה לי פניקה ובהלה, ואז גם עולה התנגדות לפניקה הזאת, בחשיבה מוטעית שאולי אז היא תעלם.

אבל כולנו יודעים שאם אכעס על עצמי שנבהלתי, זה לא יעזור לי, זה לא ירגיע אותי, אלא רק יוסיף אנרגיה שלילית לתגובה.

לכן אנו רוצים ללמוד להיפתח, להבין ולהכיר את עולם הרגשות הפנימי והנסתר שלנו – לזהות ולהבחין: הנה, עכשיו נכנסתי לפניקה, אני ממש ממש בלחץ, אני ממש במתח עכשיו ואני רוצה שהזמן הזה רק יעבור.

חשוב שיתעורר בנו רצון ללמוד מתקופת הקורונה הזו - כיצד להרגיע את עצמנו? ולרצות בכנות ללמוד להיות אי של יציבות, גם למען עצמנו ומשפחתנו וגם למען עוד מיקירינו הסובבים אותנו.

את המלאכה הזו של הרגעת עצמנו אני מלמדת במהלך 18 שנים שבהן אני גם מעבירה קורסים בפסיכולוגיה יהודית והרפיות שמחברות מאוד למקום רגוע ושלוו בתוכנו.

חשוב להשקיע זמן, לבנות כמו חדר ממ"ד פנימי. מקום שבו אפשר להירגע, לנוח מכל העולם החיצוני

ולהתחבר לבורא, להתחבר לנשמה - שהיא מקור הכוח הפנימי של כל יהודי.

המצב החיצוני המעורער מזמין כל אחד מאתנו לבנות בתוך נפשו תיבת נח פנימית שתציל אותו מהמבול הפרטי שהוא מתמודד איתו.

בתחילת השנה קיבלנו ציווי לבנות תיבת נוח, וכך להינצל מהמבול הרוחני שיורד כל שנה.

מי שעדיין לא בנה לעצמו תיבה חזקה, מוגנת ובטוחה, חייב לעשות זאת בהקדם.

המציאות דורשת מאתנו, אם נרצה או לא נרצה, לבנות חדר פנימי בלב, חדר שהוא מוגן מכל הסערות.

איך אנחנו בונים את החדר הזה?

לצורך בניית המקום המוגן הזה בנפש ניתן להיעזר בספרים שלי, כמו "אור התפילה", שהוא ספר של תפילות שכתבתי במשך 12 שנים, המבוסס על ספרי קודש רבים ומטרתו לרפא ולהרגיע את הלב ע"י הזנת הלב באמונה ובטחון, ובחיזוק הקשר הלבבי עם הבורא.

בספר זה כתבתי תפילות שמטהרות ומנקות את הלב מרגשות שליליים, פותחות את הלב מחדש לאהבת השם, אמונה ובטחון בטובו ובחסדו.

הלב שלנו זקוק לשמירה והגנה אקטיבית. אם לא נשמור עליו מכל משמר - הוא בהחלט יפגע. יש לנו אחריות גדולה כיצד להנהיג את הלב שלנו, מאחר שהוא כנגד בית קודש קודשים (נפש החיים פרק א'). ומתוך ההנהגה הרגשית העצמית, מובן שיש גם אחריות מרובה בימים אלו, כיצד אנו מנהיגים את המשפחה כולה.

כיצד אנו מנהיגים את הילדים שלנו, ומהווים עבורם מודל שיהווה עבורם השראה להתמודדויות במצבים קשים בהמשך חייהם. חשוב לקחת אחריות להנהגת האנרגיה שאנו מוציאים מתוכנו.

אבל ראשית, כדי שכל זה יצליח, אנו מחויבים לבנות בתוכנו מרחב מוגן.

מהו המרחב המוגן הפנימי?

זה מרחב שמור ומוגן מפני חדשות ועדכונים, מרחב פרטי ושקט, שבו אנו רוצים להתחבר לקב"ה, ונזכרים שהוא זה שממציא את כל המציאות הזו.

אין עוד מלבדו, אין בלתו והוא זה שהמציא את העולם הזה, הוא מנהל את העולם הזה בהשגחה מלאת חסד.

הנוכחות שלו איתנו. אנו לא לבד במגפת הקורונה העולמית.

המגיפה הזו לא קרתה סתם, אלא יש פה השגחה פרטית מדויקת. במרחב הזה אנו מפנימים את האמונה שבהמשך נבין יותר מה שהיה טמון פה מבחינה רוחנית.

כדי ליצור את המרחב המוגן הפרטי הזה, אנחנו רוצים לקחת לעצמנו פסק זמן שבו אנחנו מרגיעים את הלב. להרגיע את הלב מזעף המיית גלי דאגותיו, ואז הלב שלנו יפתח להרגיש ולחוות ממש את נוכחות הבורא. זה נקרא "עבודה שבלב", זאת התפילה באמת בעומקה לפי הרמח"ל הקדוש, לקרב את הלב המרוחק מהבורא למצב של קרבה גדולה אליו, להכניס ולהחדיר את המשמעות של נוכחות ה' לתוכנו.

ברגע שאני שנחדיר את נוכחות השם לתוכנו, וניזכר שהוא זה שהמציא את כל הנמצאים, שהוא זה שמסובב את כל הסיבות, שהוא זה שנמצא מאחורי הקלעים ושהוא אוהב אותנו, שהוא אב רחמן ונאמן ומסור לנו, שהוא דואג לנו, ודואג לכל הבריאה להגיע לתיקונה הרבה הרבה יותר מאתנו, והוא זה שמנהל את כל המצב הזה - אז בהחלט הלב שלנו יוכל לאט לאט להירגע.

מובן שיש עוד אמתויות רוחניות שניתן להפנים ולתרגל, שנמצאות בספרי "מפתח החכמה", ספר תרגול ומקורות שמפתח אמונה ובטחון ברובד החושי.

ישנן חמש דרגות של אמונה, שכל דרגה מרפאת את הלב שלנו יותר ויותר, ואכתוב עליהן במאמרים הבאים.

בתיבת נח זו כדאי להחדיר לתוכנו אמונה בגדולת הבורא ובאהבתו, ולהחדיר לתוכנו את השגחתו. וזו בעצם המצווה הראשונה מדאורייתא, המצווה הראשונה בעשרת הדיברות: "אנוכי ה' אלוקיך", מצוות עשה להאמין שיש לעולם אלוק אחד, שהמציא את כל הנמצאים, מכוחו וחפצו, היה כל מה שהווה והיה ויהיה לעד. הוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה, והעניין הזה של האמונה, שיקבע אדם בנפשו שאמת כן, שאי אפשר שיהיה חילוף זה בשום פנים. שזה יהיה לו ברור ברובד השכלי והרגשי כאחד, ויהיה ברור לכולנו שיש נוכחות של בורא לעולם, שהכל כאן מושגח בהשגחה פרטי פרטית.

זה לא דבר שהוא קל ופשוט כל כך. כולנו בהחלט אומרים: "כן, אנחנו מאמינים בהשגחה", אבל אנחנו צריכים לדעת שהאמונה בהשגחה באמת נקראת "אמונה חושית", שהאמונה חודרת לתוך הלב שלנו, לתוך הגוף שלנו, עד שאנחנו מרגישים אמונה, והיא מרפאה אותנו מכל רגש שלילי.

עד שאנחנו מרגישים ברובד החושי כגמול עלי אמו, תחושה שאנו עטופים, מוגנים, ה' שומר עלינו, ולא משנה מה שיקרה, אני בידיים המרחמות והאוהבות שלו ואני חוסה בו.

מובן שזו דרגה יותר גבוהה של אמונה, אבל אנחנו מתחילים בזה שנחדיר את הנוכחות שלו לכל האתגרים בתקופה זו. ואנו לא נמצאים לבד אף פעם, בשום בהתמודדות.

בואו נתחיל להתאמן בזה.

בואו נסכם שאנחנו עושים לעצמנו בכל יום תיבת נח.

אפשר להשתמש בספר "אור התפילה", אפשר להשתמש בהרפיות ששלחתי.

יש הרפיות חינמיות, יש גם סדנה של הרפיות למכירה. ניתן לתרגל ע"י הרפיות אלו את נוכחות הבורא, אפשר להתאמן בקריאה של פסוקים או דברי תורה שיחדירו לעומק הלב: את/ה לא לבד, הקב"ה נוכח איתך ואוהב אותך.

ברגע שאנחנו מחדירים את זה שאנחנו לא נמצאים לבד, זה כבר מרגיע אותנו מהפחד.

בואו ניקח לנו כמה דקות ביום, שאותן נקדיש לבנות בתוכנו תיבת נח פנימית, שתעזור לנו להיות רגועים, לצאת מההישרדות הרגשית, ואז נוכל להיות פנויים להתבונן ולגלות עוד תובנות, וללמוד עוד הרבה מהמצב, וגם להוות אי של יציבות עבור כל מי שמסביבנו.

נמשיך לתת את הכלים המעשיים במאמר הבא.

לתגובות ושאלות: havaor20@gmail.com