אשתי היקרה, אני מחכה ליום בו הקב"ה יפגיש בינינו

לאשתי היקרה!

וואו. אני חושב עליך המון, מחפש אותך המון, ולא מפסיק להתפלל. כמעט כל תפילה אני מבקש מאבא שיזווג בינינו. כמה אני מזכיר לעצמי שמ"ה' אישה לאיש", ולא יעזור שום דבר, ברגע שהקב"ה יחליט שהגיע הזמן, אז אפילו הבצק לא יספיק להחמיץ.

כבר מגיל צעיר יחסית אני חושב עליך, על הבית המדהים שנבנה, בית שיהיה מלא באהבה ושמחה ואמון אחד בשני. ונכון, יהיו פערים וקשיים, אבל דווקא בזכותם אנחנו בע"ה נזכה להתקרב יותר אחד אל השני, ודווקא הם יגרמו לכך שהשכינה תשרה בינינו. ואנחנו בע"ה נזכה להקים בית של תורה, עם ילדים שמחים ובריאים.

את יודעת, אני מחכה דווקא לרגעים הקטנים. לארוחות ערב ביחד, לפתק שאני אכתוב לך ואחביא לך בתוך הארנק. מחכה לומר לך כמה אני אוהב אותך, וכמה את האישה כי נפלאה וטובה שיכולתי לקוות לה. אני כ"כ מתפלל שתשמחי בי, שתאהבי אותי ושתהיה מאושרת מכך שאני בעלך.

אז נכון... היו רגעים לא קלים בלעדייך. היתה מישהי אחרת, מישהי שחשבתי שהיא האחת, והתברר לי שטעיתי טעות מרה. אני לא יודע אם אי פעם תביני את מה שעבר עלי בכל התקופה הזאת, בחודש הזה שהייתי נשוי. לא יודע אם תצליחי אי פעם להבין את המשמעות של כל הצרחות והאשמות, את הלב השבור של חתן בתוך השבע-ברכות, שאשתו אומרת לו שהיא רוצה גט, ושהיא לא יכולה לסבול כבר. היא האשימה אותי כמעט בכל דבר שעשיתי או שלא עשיתי. בהתחלה אפילו האמנתי לה, האמנתי שאני אדם בעייתי שלא בשל לנישואים, לא בשל לקשר. האמנתי לה שאני כאן הבעיה. אמרתי לה שאני אעשה הכל בשביל להשתפר, בשביל לנסות לראות איך אפשר כן לשנות.

ככה עברו להם השבע-ברכות. התקופה שאמורה להיות הכי מאושרת בחיים שלי, הייתה התקופה הכי קשה. התחלנו ללכת להיפגש עם יועץ נישואים, ולאט לאט התחלתי להבין שכנראה לא אני הבעיה. היועץ היה מתקשר אלי במיוחד אחרי הפגישות והיה מסביר לי שאני ממש לא אדם בעייתי כמו שהיא אומרת, ואם יש כאן מישהו שלא בשל לקשר זאת היא. ובאמת, ככל שעבר הזמן - התגובות שלה נהיו קשות והזויות יותר ויותר. התחלתי להבין שכנראה אם היא מורידה את כיסוי הראש באמצע הרחוב בגלל מריבה, אז היא זו שצריכה טיפול. שאם היא משווה אותי לאדם שראינו באוטובוס, או לאח שלי, אז כנראה משהו אצלה פחות עובד ישר.

שלא תביני לא נכון. למרות כל הקושי העצום בו היית נתון, בכל התקופה הזאת ממש ממש הרגשתי איך הקשר שלי עם ה' מתחזק. איך ה' הוא "כבודי ומרים ראשי", ואיך אני תלוי בו כ"כ. איך כל הייסורים הם באמת מקדמים וטובים כ"כ, איך ה' כ"כ אתנו ועוזר לנו וכואב אתנו את כל הקשיים. רק לראות את כל הכוחות שהוא שולח - שאני בכלל מצליח להזיז את עצמי מהמיטה בבוקר, שאני מצליח לחייך. פתאום גם התחלתי להעריך את המשפחה שלי, את אבא ואמא והאחים והאחיות, שעודדו אותי ותמכו בי כל כך. את כל החברים, שאמרו לי כמה הם מאמינים בי, בכך שה' בחר בי, כי הוא מאמין שיש לי הכוחות שלא להישבר. פשוט ראיתי איך הפסוק "בצר הרחבת לי" מתקיים, איך בתוך התחושה של הצר והצער, ה' מרחיב ופותח.

אז אחרי קצת יותר מחודש היה הגט. חזרתי ללמוד בישיבה כרגיל. דווקא אז ממש הרגשתי את הבחינה של "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי". ה' ממש זיכה אותי להרגיש איך התורה משמחת אותי, ופתאום הרגשתי איך אני מתחזק עוד יותר בהתמדה בתורה ובשמחה בתורה.

אז באמת הייתי צריך לעשות הרבה עבודה עם עצמי, למוסס את כל הפחדים והטראומות שהיו לי מזוגיות. לחזק בעצמי הרבה את האמון באהבה, את האמון שתהיה לי אישה שתאהב אותי. ב"ה אני מרגיש שממש התקדמתי. באמת אני חייב ממש להדגיש, שה' כ"כ עזר ועוזר לי בכל רגע ורגע. באמת שאחת התקופות הכי מדהימות והכי טובות שהיו לי בחיים, זו התקופה הזאת. תקופה שאתה לומד להתמודד עם כאב, לא להדחיק אותי לגמרי וגם לא לשקוע בו. תקופה שאתה לומד להסתכל על כל האין סוף טוב שה' שולח לך. אתה לומד לשמוח ולהודות על כל דבר, וגם על הדברים הקשים. נכון זה לא קל, אף פעם לא דמיינתי את עצמי בגיל 19 כגרוש, אבל אתה לומד שהחיים לא באמת נהפכים לאפרוריים ודיכאוניים, אלא זו בחירה שלך במה לצבוע אותם.

אז עכשיו, אחרי יותר מחצי שנה מאז הסיפור, אני מוצא את עצמי שוב מחפש אותך, חזרתי שוב לצאת לפגישות. וכן... זה לא הולך בקלות, מסתבר ש"גרוש" זה לא כזה להיט, גם אם הוא היה נשוי רק חודש, וגם אם הוא באמת לא אשם בשום דבר. וכן... כל פעם שחותכים כבר בבירורים - הפצע נפתח מחדש, כל הכאב על כל מה שעברתי עולה שוב. ואני שוב מוצא את עצמי מתחנן לה' שיזכה אותי להתחתן, עם בחורה טובה וצדיקה, בעלת מידות טובות, ושתהיה לנו זוגיות מדהימה. שלא תביני לא נכון, אני באמת מבין את כל הבנות שלא רוצות, שזה מלחיץ אותן, הסיפור שלי, ולא חסרות להן הצעות אחרות. אני לא יודע אם אני בתור רווק הייתי מוכן לצאת עם גרושה, אפילו אם היא באמת לא אשמה. אבל אני מאמין בך, שאת תהיי טובה יותר ממני, ואת תסכימי להיפגש איתי. כנראה את צריכה להיות בחורה ממש מיוחדת.

אז אני כאן, מחכה לך, ממתין ליום בו נפגש. ליום בו נעמוד מתחת לחופה לבנה, ונביט אחד לשני בעיניים, ונכרות ברית אמתית בינינו, ברית לנצח נצחים.

שלך, בעלך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.