סיון רהב מאיר
המציאות מסובכת מספיק, בואו לא נסבך אותה עוד יותר
המילים של ברכת החודש, עידן הפייק, התוכן התמים שילדים צרכו בשנות ה-80, התיקון העצמי שאנחנו צריכים לעשות, ועצה לחודש החדש
- סיון רהב מאיר
- פורסם א' ניסן התש"פ |עודכן
לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. נדמה לי שבשבת האחרונה, רבים חשבו על המילים האלה באופן מיוחד. ממש התכוונו לכל מילה, תוהים מה יביא עמו החודש הזה ואיפה נהיה בסופו. קוראים למילים האלה "ברכת החודש". נוהגים לומר אותן בשבת שלפני ראש חודש. היום מתחיל חודש ניסן, וכך אמרנו בשבת האחרונה בבוקר בסלון הבית שלנו, שהפך לבית כנסת ביתי, כמו אצל רבים. הנה עוד הזדמנות להיזכר בברכה הזו, מילה במילה:
"יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, וְתִתֶּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם. חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת. חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁיְּמַלֵּא ה' מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה, אָמֵן סֶלָה...
יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה וְנֹאמַר אָמֵן".
עידן הפייק
השבוע מישהו הדביק את השם שלי לטקסט שלא כתבתי. הטקסט היה תסריט אימים על מה שעלול לקרות בישראל בגלל הקורונה. יותר מ-100 פעמים שלחו לי את הטקסט הזה, עם תגובות שנעו בין "חזק!" לבין "את כתבת את זה?".
זו הרגשה מוזרה. את יודעת שזה לא נכון, אבל אין לך שליטה על זה, ואין לך מה לעשות. את רק יודעת שממש כרגע זה משותף בעוד ועוד קבוצות, וכל רגע מקבלת ד"שים.
אומרים שכל האומר דבר בשם אומרו – מביא גאולה לעולם. מה נאמר על מי שעושה בדיוק להיפך?
זה לא היה פייק ניוז רציני, אין פה שום נזק אמיתי, אבל חשבתי על כמות הפייק ניוז הבעייתי יותר שמתרוצצת בימים אלה. כמה המלצות של "רופאים", כמה מכתבים של "מומחים", כמה דיווחים מפחידים ולא מאומתים רצים ברשתות, בלי שאף אחד עוצר לבדוק את אמיתותם. אנשים מעתיקים ומוסיפים "אמאל'ה" או שואלים "זה נכון?". אם אתה לא יודע, למה סתם להלחיץ אחרים?
החפץ חיים אומר שכאשר מדברים לשון הרע - זה כמו כרית עם נוצות שמתפזרת באמצע העיר. ברגע שפיזרת, קשה מאוד לרוץ ולאסוף אחר כך את כל הנוצות. הן כבר התעופפו לכל עבר. הוא כתב את זה עוד לפני עידן הניו-מדיה, שרק מעצים את ההפצה הבלתי אחראית של תכנים.
המציאות מסובכת מספיק. בואו לא נסבך אותה עוד יותר.
תודה, קשת ענן
במה הילדים שלנו צופים בחופשה הארוכה הזו? ובמה ההורים שלהם צפו?
השבוע נפטר השחקן ניקו ניתאי, בגיל 88. ניקו שיחק בשנות ה-80' את אסף, כוכב הסדרה הפופולארית "קשת וענן" ששודרה במשך שנים בטלוויזיה החינוכית. אסף נהג לאסוף פריטים מהמסורת היהודית, ובכל פעם שיצא מהבית שתי הבובות, קשת וענן, היו מתעוררות ומלמדות את הילדים דברים על המורשת שלנו.
בדקתי אתמול במה עסקו פרקי הסדרה, שהייתה אהובה על כלל ילדי ישראל: ראש חודש, סוכה כשרה ואושפיזין, קבלת שבת, החשמונאים, ההגדה של פסח, רחל אמנו, חורבן בית שני, הרמב"ם, רש"י, משה רבנו, הבעל שם טוב, דוד המלך.
השבוע מתחילים לקרוא בתורה את ספר ויקרא. על פי המסורת, הלימוד של ילדים קטנים מתחיל דווקא בספר הזה, שעוסק בענייני טומאה וטהרה. חז"ל מסבירים לנו למה, וקובעים: "יבואו טהורים – ויתעסקו בטהורים". ילדים צריכים להתחיל את חייהם עם תוכן תמים, טהור, עדין, קדוש.
תודה, קשת ענן.
לעורר רחמים
אתמול הוכרז ברחבי העולם היהודי יום של צום, תשובה ותפילה, בעקבות מגפת הקורונה. כבר בתורה אנחנו מוזהרים שלא להתייחס לצרות כאל מקרה סתמי, אלא לחפש תמיד משמעות, ולנסות לתקן ולהשתפר. הנה דברים יפים על תיקון עצמי שאמר בימים אלה האדמו"ר מצאנז: "ודאי שאסור לומר על דבר שמקרה הוא, וצריכים להתבונן על מה עשה ה' ככה. יש כאלה שתולים זאת בסיבות כאלה ואחרות, אבל אחד מעיקרי היסודות בחסידות הוא שלא לחפש את החסרונות אצל אחרים. ובוודאי שלא לומר כך במצבים שבהם צריכים לעורר רחמים.
בזמן כזה על כל אחד לחפש אצלו: מה אני יכול לתקן אצלי? איך אני יכול להוסיף זכויות? כל אחד יבדוק את עצמו מהן חולשותיו. אנשים כעת מפוחדים ולחוצים, ומטבע הדברים נכנסים למתח ומאבדים את הסבלנות. במצב כזה, כאשר הילדים בבית וכולם בבית, ועוד כעת לפני פסח, הדבר הראשון שצריך לקבל על עצמנו זה להיות בשמחה, להיות רגועים עם עצמנו, להכניס רוגע לבית, להיות רגועים עם הילדים, להקדיש להם זמן, להרבות חסד".
בשורות טובות.
עצה לחודש החדש
היום ראש חודש ניסן. הנה עצה לחודש החדש, שכותב ד"ר יהודה יפרח: "התקשורת עושה עבודה נפלאה בהזרמת המידע. מרופאים מתרוצצים במסכות, דרך ההדרכות של ראש הממשלה, ועד לוויכוחים על עגלות בכניסה למרכולים. אבל דבר אחד התקשורת לא נותנת: הפחתת חרדה ועומס רגשי. אני מאמין גדול ביחסי גוף-נפש. ברור לי שאחוז לא קטן מהתחלואים שאנחנו פוגשים במהלך החיים קשורים במישרין או בעקיפין למצב הנפשי והרוחני שלנו.
גם בלי להאמין בגוף-נפש, כמעט כל רופא עם יושרה מקצועית יגיד לכם שיש קשר הדוק בין המצב הנפשי של חולה, לבין יעילותה של המערכת החיסונית שלו. חרדה ודיכאון מפחיתים את הכוח של הגוף להתמודד עם איומים ולרפא את עצמו. כל אדם עם טיפת מודעות גופנית ורגשית יודע את זה. אז חשוב להקפיד למלא אחר כל ההוראות של משרד הבריאות, בלי לחפף ובלי לעגל פינות. אבל אחרי שסימנתם 'וי' על כל שעורי הבית שראש הממשלה נתן, ההצעה הכי טובה היא לצמצם את צריכת חדשות הקורונה. לא חייבים לקרוא את כל כתבות האימה על מה שקורה באיטליה ובספרד. אז מה לעשות בזמן שיתפנה? הכלה. נשימה. ויסות פנימי. ספרים. תורה. תפילה. מוזיקה".
חודש טוב!