הציבור החרדי יודע להרכין ראש - ולציית

"הציבור החרדי אינו ממושמע" – זעקו הכותרות. "בגללו עוד נחלה כולנו" – המשיכו וסנטו.

אני הבטתי מחלון סלוני אל הרחוב, רחוב בית וגן בירושלים, שעמוס בדרך כלל יום וליל בהולכי רגל, בכלי רכב, באנשים ש"עושים הליכה", באנשים ש"מפטפטים בחבורה", בכאלו שחוזרים מחנות המכולת, ובכאלו שיוצאים וחוזרים מעבודתם.

רחוב שלא שקט לרגע. שלא נח לשנייה.

והנה - שקט ודממה. אין איש יוצא ואין בא. לרגע מגיח אחד האנשים ושק אשפה בידו, אך מיד שב על עקביו ועולה לביתו. לרגע מגיחה אישה ממהרת לחנות המכולת, אבל מיד שבה אל ביתה, מבלי להתעכב ולו שנייה בדרך.

בתי הכנסת סגורים. מניין של אנשים העומדים במרחקים זה מזה ותו לא.

אני מדברת על לפני כמה ימים, לפני שהייתה הוראה ברורה ועקבית שלא לצאת מהבית.

הציבור החרדי ממושמע! ועוד איך ממושמע!

הוא לא סתם ממושמע, הוא יודע להרכין ראש בהכנעה ולקבל מרות.

משרד הבריאות, שמוכיח את עצמו בכל עת, ובתקופה זו יותר מתמיד, הגיש את הנחיותיו הברורות והמדודות – והצליח לעשות דרכו היישר אל אזניהם הכרויות של האנשים החרדים.

המספרים הגבוהים של חולים בציבור החרדי, אינם תמוהים כלל. אם בבית חילוני ישנם חמישה חדרים בממוצע, ושני ילדים. בבית החרדי משרת חדר שירותים אחד את עשרת בני המשפחה, שבקושי מסוגלים למצוא חדר אחד לבידוד אם אחד מבני המשפחה נמצא חייב בידוד.

ובכל זאת, אני שומעת מימין ומשמאל על כאלו שנצטוו בבידוד, שנכנסו ללא עוררין לחדר אחד, והותירו את כל בני המשפחה המורחבת בשני חדרים קטנים.

אלא שמפאת ריבוי האוכלוסין בדירה הקטנה, לא פלא שקצב ההדבקה גדול מבכל מקום אחר.

כל זה לא קשור לציות.

הציבור החרדי מציית!

מהיכן מגיע הציות החד משמעי הזה?

הציבור החרדי רגיל להתכופף. הוא יודע להרכין ראשו לפני רבותיו, יודע לכבד את הוריו.

כבר מאז היותו ילד, יודע החרדי לציית למוריו, וכמובן, להתפלל ולהשתחוות לאלוקיו.

זהו ציבור שיודע לקבל מרות ולא מתחכם.

תמיד אפשר למצוא את החרדי התורן שלא עומד בצפירה, שעובר על חוקי התנועה, שמדבר בצורה מכוערת. אבל אם מציבים את המצלמה במקום המקבץ החרדי הקלאסי, כמו בכניסה לרחוב בית וגן, רואים אנשים ממושמעים, שרק נאמרת להם מילה והם מיד נשמעים.

הציבור החרדי בימים אלו כמעט לא פוצה פה, על אף שהוא חרד הרבה יותר מכל ציבור אחר.

הוא לא מסרב לשום הנחייה, על אף שסגרו אותו בבית עם משפחתו הנרחבת והגדולה בימים לא פשוטים אלו (אני, כמנחת הורים, עסוקה כל הימים הללו בשיחות טלפוניות של אנשים שכורעים תחת הנטל ומבקשים עצה).

הציבור החרדי חרד למאכלים הכשרים, המהודרים לחג, וירא מכך שלא יעלה בידו להחמיר כהרגלו - אבל לא עושה שום צעד פזיז שעלול להזיק לו ולאלו שסביבו.

הוא חרד לכך שיצטרך להכניס את החג ללא אירוח בני משפחתו הנרחבת, אבל הוא לא חולם אפילו לארח מישהו בצל קורתו.

הציבור החרדי חרד מכך שבתי כנסת, שהם משענת חייו - סגורים, שהכותל נשאר בדד, שהתפילה שלו אינה כתפילה של כל יום, שהוא יצטרך להכניס את חג החרות בכלא ובבידוד, אבל הוא יודע לבלוע ושותק.

האם הציבור החרדי אינו ממושמע? – חבל שזה מה ששומע אדם ממוצע שמאזין לתקשורת.

אבל הציבור החרדי, כשמקבל מרות, אינו ירא משום דבר. גם לא מ"מה יאמרו", לכן הוא ימשיך להיות ממושמע לאלוקיו, להוריו, למוריו ולמנהיגיו.

ועל אף שהגזירות החדשות הללו פוגעות בו יותר מבכל ציבור אחר – הוא יעריך את משרד הבריאות על כך שעוזר לו לקיים את המצווה ש: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", וימשיך לציית לדבריו.