מה ההבדל בין יהודי לגוי? ההסבר שלא שמעתם מעולם

בפרשת צו אנו ממשיכים ללמוד על עבודת הכהנים, אלו שזכו ונבחרו לעמוד ולשרת את ה' בבית המקדש. וההרגשה היא, שאנו מוצפים בתשומת הלב שניתנת לכהנים, לכל פרט ופרט מלבושם, מעשיהם ועבודתם. מצוות ע"ג מצוות, חוקים על גבי חוקים שנאמרו רק לבני אהרן, הכל כדי לעצב את התנהגותם של "בני האצולה" של עם ישראל. אבל ברוב ספר ויקרא נראה כל הזמן יותר ויותר את כבודם ומעלתם של הכהנים.

להיות כהן פירושו: קרבת אלוקים נצחית. "וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם" (במדבר ג יב), ואומר המדרש "כל מקום שנאמר 'לי' – לי לנצח, בעולם הזה ובעולם הבא" (ויק"ר ב ב). להיבחר ע"י ה' "להיות לו" הרי זה הכבוד הגדול ביותר, כבוד נצחי ששאר העם יכול היה רק להביט בו בערגה.

במסענו בספר ויקרא, אנו מרגישים כאילו לוקחים אותנו לסיור במקום קדוש שאין לנו שייכות אליו, ואין לנו רשות להיות בו. בית המקדש ועבודת הקרבנות, קדושת הכהונה ומתנותיה. הפרשיות ויקרא, צו ושמיני נראות לנו מחוץ לתחום.

אמנם אין לי יכולת לגלות לכם סתרי תורה, אבל יש דברים שאפילו לנו נראים פשוטים. אחד לאחד הציוויים לכהנים חוזרים ומצטווים לכל עם ישראל: קרחה, שרטת, הקפת הראש והשחתת הזקן. נראה ברור שהמטרה כאן היא שכל עם ישראל ינהגו כאילו הם כהנים! ואם נשים לב, נראה שהעניין הזה כבר התחיל במתן תורה.

כולנו יודעים שלפני שה' נתן לישראל את התורה, הוא קרא למשה ואמר לו להכריז על כך לעם ישראל. אבל גם מי שמכיר את מילות הפסוקים האלה, הרבה פעמים רואה בהם מליצות יפות ותו לא. אבל אין כאן מליצות בלבד, ועלינו להטות אוזן ולשמוע היטב כל מילה. אומר ה' לישראל: "אני עומד לעשות דבר שישנה לגמרי את טבעו וטיבו של העם הזה. אם תעמדו למרגלות הר סיני ותאמרו "נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע", אז "וִֽהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים".

מה הפירוש "עַם סְגוּלָה"? אין הפירוש רק שיקבלו "סמיכה", או איזו תעודה שתהיה תלויה על הקיר ותכריז לכל מאן דבעי שיש כאן עם סגולה. אלא הכוונה שעם ישראל ישתנה לגמרי ויהפוך למשהו אחר, בטבע ובמציאות. לא רק מצוות קיבלנו בהר סיני, אלא אנו עצמנו השתנינו והפכנו לעם מסוג שלא היינו לפני כן.

"בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל עָם"

פירוש הדבר הוא, שמקומנו בין העמים ותפקידנו בהיסטוריה השתנה. איננו רק יותר טובים, ואפילו לא הכי טובים. אלא איננו נמנים עימם כלל, איננו עם כמותם כלל.

נבחרנו והועלינו לדרגה גבוהה הרבה יותר משאר האנושות. זה דבר עצום: היהודי הוא יותר מאנושי!

ומהו התפקיד של ה"עַם סְגוּלָה"? עכשיו הגענו למילים שעליהם אני רוצה לדבר היום, כי הם התשובה לכל השאלות ששאלנו קודם: "וְאַתֶּם תִּֽהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל" (שמות יט ו). תוודא שעם ישראל יבינו היטב את מה שאני אומר לך, אמר ה' למשה.

חשיבות עצומה טמונה במילים האלה, "מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים". כל דבר בתורה הוא חשוב, אבל כאן ישנה חשיבות מיוחדת. אינני מתיימר לבאר את העניין במלואו, אבל אני רוצה לדבר כאן על בחינה אחת שלו.

תחילה עלינו להבין את משמעות המילה "כהן". כמו שאמרנו, כהן הוא זה שזכה להיבחר למקצוע הנחשק והמרומם ביותר שקיים, להיות משרת של ה'. ייתכן שהוא גם  עובד כסנדלר או סוחר, אבל "כהן" – זו המהות שלו. הוא נולד כהן, חי ככהן, וימות כהן. כל השאר טפל. כל חייו הוא עומד הכן לשרת את הקב"ה.

כשהקב"ה הכריז שאנו נהיה "מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים", הוא הטיל על כל עם ישראל את האחריות והזכות של הכהנים. "מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים" הכוונה שכל אחד ואחת הוא כהן, חי חיי קדושה של שרות לה'.

ועכשיו אנו מבינים מדוע דינים ששייכים לכל העם הוכנסו לספר "תורת כהנים". כי זהו מקומם! כשהתורה עוסקת במעמדם המיוחד של הכהנים, ונותנת להם חוקים מיוחדים – התורה פונה לכל יהודי ויהודי ואומרת לו: "גם אתה כהן! גם לך יש מעמד מיוחד שמחייב הנהגות ומצוות מיוחדים. אתה חלק מממלכת הכהנים, ועליך להתנהג בהתאם"!

עתה אנו רואים את ספר ויקרא כולו באור חדש: כל מה שנאמר בספר "תורת כהנים" על הכהנים – הוא רמז לכולנו, ומלמד את כולנו כיצד הקב"ה רוצה שנתנהג. בן לעם ישראל לא צריך לשבת ולהמתין שנגיע לחומש במדבר שם עוסקים בדברים שנוגעים אליו. "וְאַתֶּם תִּֽהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים" – פירושו של דבר הוא שכל ספר ויקרא נוגע לכל חלקי העם!

עלינו להשתמש בהלכות הכהונה כדוגמא ומשל, כשיעור על איך צריך כל אחד מישראל להתנהג. צריך לקחת את הדברים ברצינות, למרות שאיננו רגילים לחשוב כך. כי זו האמת.

אני רוצה שהדברים יחדרו אליכם פנימה, כי זוהי אמת יסודית וחשובה ביותר. אנחנו כוהני ה' בעולם. שאר האומות ממלאים את התפקיד שלהם – להיות "מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה".

אומות שהתכלית שלהם היא העולם הזה. איננו באים אליהם בטענות על כך, זהו תפקידם. אנחנו צריכים שהם יתעסקו בענייני "האדמה", בבנייה, בפינוי אשפה ועוד. אבל אנו עצמנו, כהני ה', חיים את חיינו כמשרתי ה'. גם אצלנו יש נהגי משאיות ואינסטלטורים, אבל הכל נעשה בשרות הקב"ה, כמו כהנים העומדים ומשרתים את ה' בבית המקדש.

וכדי שהדברים לא יישארו בגדר מליצות בעלמא, אלא יהוו מצב אמיתי וממשי, הקב"ה ציווה את כל ישראל במצוות הכהונה. כמו שהכהנים צוו לשמור על כבודם בקנאות, לא לשרוט ולא לקרוח ולא להשחית את זקנם, כך נאסרו כל אלה גם לישראל. כי אנחנו ממלאים בחיינו ובבתינו את אותו התפקיד שהכהן ממלא; לכהן יש תפקיד אחד והגדרה אחת – לשרת את ה', וכך גם אנו בני ממלכת הכהנים, אין לנו תכלית אחרת מלבד להיות עובדי ה'.

וכיון שכך, אומר לנו הקב"ה שבכל פעם שאנו שוחטים בהמה, אנו חייבים להסיר את החֵלב והדם. כי אילו בהמה זו היתה קרבן, היו נוטלים את דמה ומזים אותו על המזבח לכפר; והיו מסירים את חלבה ומקטירים אותו על גבי המזבח. ולמרות שאיננו כהנים ובהמה זו אינה קרבן, אנו רק מכינים ארוחת ערב למשפחה שלנו במטבח הפרטי שלנו, אבל הקב"ה רוצה להזכיר לנו שממלכת הכהנים עומדים תמיד לפני ה' ועובדים אותו. ולכן צריך להתייחס לכל מעשינו כאילו הם נעשים לפני ה' בבית המקדש.

אפילו הכנה פשוטה של מזון מזכירה לנו שאיננו משפחות האדמה! השחיטה שלנו איננה רק "שחיטת חולין", אלא היא הד של "שחיטת קדשים". את הדם שופכים על הארץ, ואת החלב מסירים; בדיוק כמו בבית המקדש.

שולחן דומה למזבח

מטעם זה עם ישראל מבין, שכשהוא יושב לשולחן לאכול זה לא סתם שולחן, אלא "זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'". "שולחן דומה למזבח" אומרת הגמ' בחגיגה (כז.). זה אולי נשמע משונה, אבל זו אמת לאמיתה; לא סתם מילים. בבית יהודי כשהילדים משתובבים ואחד מהם עולה ויושב על השולחן, אמו מורידה אותו משם ואומרת לו: "לא יושבים על המזבח"! כך היו עושים בכל הדורות. שולחנו של היהודי הוא קדוש.

ולא רק בגלל שאוכלים אוכל כשר, ומארחים גם עניים. ולא רק בגלל שאומרים דברי תורה על השולחן. כל זה חשוב מאד, אבל לא בגלל זה השולחן שלנו דומה למזבח; אלא בגלל שכל מה שאנו עושים בבית הוא חלק מעבודת ה'. חושבים על ה' כל העת. בישיבתנו לשולחן, פינו מלא בשירות ותשבחות לה', לתורתו, וגם לכל בניו ועובדיו. לא רק משלמים "מס שפתיים" ואומרים "ברוך אתה ה'". ממלכת הכהנים מכניסה את הקב"ה בכל מקום שאפשר, גם במחשבה בעת האכילה, כמו הכהן שוודאי חושב על ה' בעת שמקריב את הקרבנות על המזבח.

אם כן, מי שמכיר את מקומו כאן בעולם מבין, שכל חייו הוא צריך להתנהג כמו הכהנים. כמה שאפשר, מבוקר עד ערב, צריך לזכור שאנו כהנים המשרתים את ה'. וזו הסיבה שבבוקר, מיד כשקמים  מהמיטה, נוטלים ידיים. מה העניין בנטילת ידיים שחרית? הרשב"א (שו"ת ח"א סי' קצ"א) אומר שהעניין הוא כדי להראות שאנו כהני ה'. לכן נוטלים ידיים מכלי דווקא, כמו שעשו הכהנים כשהכינו את עצמם לשרת בביהמ"ק. "ככהן המקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו", כך אומר הרשב"א!

(צילום: shutterstock)

אצל הכהנים כתוב "וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם", לפני העבודה הגדולה והקדושה בבית המקדש הם צריכים לטהר את עצמם. אבל מה זה קשור אלינו? הרי אנו לא בבית המקדש! אלא העניין הוא שאנו גם כן כהנים. גם אנחנו משרתי ה', זה העסק שלנו בעולם! קמים בבוקר ודבר ראשון נוטלים ידיים כמו כהן בבית המקדש! ומחדירים לעצמנו את הידיעה הזו, שקמתי בבוקר כדי לשרת את ה'. לא כדי ללכת לעבוד, ולא כדי ללכת ללמוד. אני קמתי עכשיו כדי לשרת את ה' כל היום כולו!

לפיכך, כשניטול ידיים בבוקר לא נעשה זאת ללא מחשבה. איזה בזבוז! אלא נחשוב, אולי אפילו נאמר בפה: "אני נוטל ידיים כי אני כהן. ה' מינה אותי להיות חלק מממלכת הכהנים והגוי הקדוש שלו". כל חיינו מוקדשים לעבודת ה', בין אם אנו עובדים במשרד או מכינים אוכל במטבח. מלבד התפילות והלימוד, עלינו לדעת שכל מה שאנו עושים בחיינו הוא עבודת ה'. אנחנו עבדים נאמנים, כהנים. ונטילת הידיים בבוקר צריכה להזכיר לנו את המעמד האמיתי שלנו. כל כך חבל שרוב האנשים מפסידים את ההזדמנות היקרה הזו, המעשה הראשון של היום שיכול לקבוע את היחס שלנו לכל מעשינו כל היום.

הכיפה והמגבעת

ואפשר להתקדם צעד נוסף בדרך זו. לפני כמה שבועות קראנו על בגדי הכהונה. הבגד שכתוב עליו בצורה המפורשת ביותר שנעשה לכבוד ולתפארת הוא המגבעת: "וּמִגְבָּעוֹת תַּֽעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח מ). המילה "מגבעת" באה מלשון "גבעה", כי הכהן נראה גבוה יותר בגלל המגבעת. המגבעת הוסיפה לו גובה, כדי לסמל את הרוממות והעליונות שלו כמשרת ה'. הכהנים חבשו את המגבעות לכבוד ולתפארת, כדי להראות קבל עם ועולם את החשיבות הגדולה של מעשיהם, ואת גאוותם על שזכו להיות משרתי ה'.

כידוע, בעבר לא כל כלל ישראל חבשו כובעים, אבל כולם ידעו שהכהן לובש מגבעת. והיתה להם איזו דקירה קטנה של קנאה כשרה בלב, ואנשים אמרו לעצמם: אם הכהנים חובשים מגבעת, למה שאני לא אחבוש גם כן? ולכן לאט לאט ממלכת הכהנים התחילו לכסות את ראשם, כי הם הבינו שכדאי לחקות את הכהנים בכל מה שאפשר.

אם כן, כשאנו מכסים את ראשנו כיום אנו הולכים בעקבותיהם של היהודים הקדמונים, שידעו שגם הם כהנים. גם אשה החובשת מטפחת או פאה יכולה להוסיף את המחשבה הזו, ואם אף אחד לא שומע אז לומר בפה, שאני חלק ממלכת הכהנים של ה' ולכן אני מכסה את ראשי. כי גם אם איננו משרתים את ה' בבית המקדש, אנו עובדים אותו באותה מידה בבתינו, במטבח, במשרד או ברחוב. אנו חלק מממלכת הכהנים, ובכל מקום שנהיה וכל מה שנעשה הרי אנו עומדים לפניו ומשרתים אותו. זה הפשט האמיתי ב"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד", לא לדמיין את אותיות השם אלא לדמיין שעומדים לפניו בפועל ממש!

כשלומדים שהכהנים לבשו בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת, מבינים שהיהודי צריך להתלבש אחרת משאר העולם. אני לא אומר לכם מה צריך ללבוש, אם אתם משתייכים לקהילה שנוהגים בה ללבוש בגדים מסוימים – מה טוב. מאד כדאי ללבוש את הבגדים המקובלים בקהילות הקודש, ולו רק בשביל להזדהות עימם ולהכריז שאני חלק מהם. אבל לא זהו הנושא עכשיו. אני בא לומר עכשיו שהיהודי חייב להתלבש בצורה מכובדת. הוא צריך להיות "בכבוד ובתפארת", כיאה לעובד ה', לממלכת הכהנים.

ואם תאמרו, מה העבירה הגדולה בלבישת מלבושי גויים? אענה לכם – העבירה היא חוסר הבנה מה תפקידנו בעולם! ה' רוצה שניראה אחרת מאומות העולם, כי אנחנו ממלכת הכהנים, עם קדוש ושונה.

התורה מצווה להתייחס לכהנים בצורה מיוחדת:

"וְקִדַּשְׁתּֽוֹ" (ויקרא כא ח). צריך להתייחס אליהם ביחס מיוחד של כבוד הנובע ממעמדם כמשרתי ה'. יושבים בסעודה והמלצר בא להגיש את האוכל, אסור לו לחלק את המנות בצורה אקראית לפי סדר הישיבה. הוא חייב הגיש לכהן לפני כולם: "כהן נוטל חלק בראש". לא רק בעלייה לתורה הכהן ראשון, אלא גם באכילה. "כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹקֶיךָ הוּא מַקְרִיב".

ואנו שומעים במילה "וְקִדַּשְׁתּֽוֹ", הד למילים "קְדשִׁים תִּֽהְיוּ" (שם יט ב). לא רק הכהן קדוש, אלא כל יהודי שומר תורה ומצוות הוא קדוש, דהיינו מובדל ושונה, מחובר לבורא העולם.

וכיון שמפורש בתורה שכל יהודי הוא קדוש, עלינו לזכור זאת בכל עסקינו עם אחינו היהודי.  שמדברים עם יהודי, צריך להיזהר במה שאומרים. כמובן, גם כשמדברים עם גוי צריך להיזהר, אבל יש הבדל עצום ביניהם. אי אפשר להטיח סתם מילים באדם קדוש בלי חשבון. חכמים היזהרו בדבריכם! דעו עם מי אתם מדברים. הייתם מדברים כך לכהן בבית המקדש, לבוש בבגדי הכהונה?! צריך לכבד את הכהנים, וצריך לכבד את בני ממלכת הכהנים! כמו שלכהן מתייחסים ביחס מיוחד של כבוד, כך צריך להתייחס גם לכל יהודי ויהודי.

צריך להתחיל להתרגל לאמיתות האלה. כשהולכים ברחוב ומולך מגיע יהודי, נאמר לעצמנו בשקט: הנה הולך איש קדוש, מה"גוי קדוש" של ה'. זה מה שצריך לחשוב כשנתקלים ביהודי ברחוב! חשוב להכניס את זה היטב לראש; וזה לא יקרה, אם לא נרגיל את עצמנו במחשבות כאלו. "האיש הזה הוא קדוש, מממלכת הכהנים".

אבל לא רק לזולתנו צריך להתייחס כקדושים, אלא גם לעצמנו. כמו שהכהנים מצווים להיזהר בקדושתם, והם צריכים להזכיר לעצמם כל העת מי הם, כך גם אנו צריכים כל הזמן להזכיר לעצמנו: "אני משתייך לגוי הקדוש; אני מיועד לעבודת ה'".

וכיון שאנו עומדים תמיד במחיתו של הקב"ה, נרגיל את עצמנו לאט לאט לעשות את מעשינו היום-יומיים לשם שמים. אט אט נתחיל לחשוב על הקב"ה. כשאשה מגישה ארוחה לבעלה ולילדיה, היא חושבת: "בוודאי שאני מגישה אוכל למשפחה שלי, הרי כל אשה נאמנה עושה כך". אבל זה לא מספיק. היא צריכה לזכור גם כשהיא עושה מעשים "רגילים" כאלה, שהיא עושה אותם בגלל שהיא חלק מן ה"מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים" של הקב"ה.

להפוך חביתות

זה מה שה' רוצה מאיתנו, שנהיה יותר ויותר קדושים, יותר ויותר קשורים אליו ומיועדים אליו במחשבותינו. ולכן עלינו להשתדל לעשות דברים כמה שאפשר לשם שמיים, דהיינו בהכרה שאנו עובדים אותו במעשים האלה. האשה עומדת ליד הכיריים, בדיוק כמו שהכהן עמד על המזבח, והיא מניחה את החביתה על האש; וכמו שהכהן "מהפך בצינורא" כדי שהאברים יתאכלו כראוי, כך גם היא מהפכת בחביתה כדי שתיטגן כראוי, וזו עבודת ה' באותה מידה!

(צילום: shutterstock)

וכשהאשה חושבת את המחשבות האלה תוך כדי טיגון החביתות, היא מעלה את ביתה לדרגה גבוהה של מקום שמיועד לעבודת ה'.

יש אנשים שחושבים: "כן, כן, בודאי שאני עובד ה'. אבל זה לא הדבר היחיד שאני עושה בחיים, אני צריך גם לעבוד, ולטפל במשפחתי". והתשובה להם היא, שהמושג "מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים" פירושו שכל מה שעושים בחיים עושים בתור כהני ה'. הרי הכהן בבית המקדש היה יכול להיות בעל מקצוע, ועדיין הוא היה מטפל בענייני משפחתו. אבל הוא עדיין כהן!

ואת כל מה שהוא עושה הוא עושה בתור כהן. אתה יכול ללכת למשרד או חנות, לטפל בילדים ולרחוץ אותם, אבל כל זה אינו משנה את ההגדרה שלך במאום. אתה עובד ה', חלק מממלכת הכהנים, ועליך לזכור זאת תמיד. הקב"ה הוציא אותך ממצרים כדי שתהיה עבד שלו, ושום דבר לא יכול לשנות את האמת הפשוטה שזהו ייעודך בחיים. בן ישראל לעולם לא יוכל לשנות את תכליתו.

גם אם אתה אינסטלטור או נגר, ואתה עסוק במלאכתך כל היום – דע לך שחשוב מאד לשמור את המחשבות האלה כל היום בראש. בכל פעם שאתה דופק עוד מסמר – כמובן שצריך להתרכז ולדפוק אותו וכמו שצריך, אחרת יש כאן גזל – אבל אפשר להוסיף מחשבה: "אני עושה זאת כי זהו רצון ה'. ה' רוצה שאעבוד, שאביא פרנסה לאשתי שהוא רצה שאשא, שאביא אוכל לילדים שנתן לי". כמובן שאם יש לך חותן עשיר שמוכן לפרנס אותך, אז תוכל לשבת בכולל וללמוד תורה כל היום. אבל גם לאברך כולל צריך להזכיר לא להסיח דעת מה'.

לא משנה מה המקצוע שלכם, רופא שיניים, סנדלר או נער שליחויות. כל אלה הם פרטים שוליים, כי המקצוע האמיתי שלנו הוא להיות חלק מממלכת הכהנים. ושלא תחשבו שכל זה הוא מליצה נאה ודרשה נחמדה; הקב"ה מצפה מאיתנו לקחת את הרמזים שהשאיר לנו בספר ויקרא ולהכניסם אל תוך חיינו, ולהרחיבם מדעתנו לעוד כיוונים. עלינו להכניס את הקב"ה לכל מעשינו במשך היום. אין כוונתי שאם לא עושים זאת אז עדיף לא לעשות אותם כלל; אנו בני אדם, וכל שנדרש מאיתנו הוא לעשות את מה שביכולתנו לעשות. עלינו לנסות כל יכולתנו להיות כהני ה', ולהכניס כוונות לשם ה' במעשינו, ואם אפשר אז גם להוציא את המחשבה בפה. וכך נתקדש יותר ויותר, ונתקרב למילוי תפקידנו בעולם כמשרתי ה'.

כשנותנים למחשבה הזו להיכנס לראש, ומתלמדים בה במשך זמן, אזי היא מתחילה לקחת חלק מעצמה בכל מעשינו. ואחרי תקופה תגלו שחלק ממחשבתכם בכל מה שאתם עושים הוא לשם שמיים. מתחילים עם מחשבות על כך שאנו גוי קדוש וממלכת כהנים, למרות שבתחילה זה לא מורגש אצלך כדבר אמיתי; אבל במשך הזמן הדברים חודרים אל הלב ונהיים אמיתיים יותר ויותר, לא פחות משאר הכוונות שהאדם מכוון בעשותו את מעשיו.

הרעיון הנשגב הזה, שאנו ממלכת כהנים לה' ועלינו לחיות את חיינו בדומה לכהנים, צריך להיות כגרעין שנזרע בשכלנו, רעיון שעלינו להשקותו ולשמור עליו כל הזמן. וככל שנשקיע יותר זמן ומאמץ בעבודה זו, כך הזרע של "מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים" יגדל ויעשה פירות מתוקים. ככל שנשקה את הזרע הזה ע"י מחשבות מן הסוג שתיארנו כאן היום, כך נפנים יותר שה' רואה את כל מעשינו שאנו עושים כמו עבודת הכהנים בבית המקדש.

ועם השנים, הרעיון גדל עוד ועוד בדעתנו, והופך להיות חלק מאישיותנו, עד שיום אחד נגלה שהוא תופס מקום גדול מאד בין כוונותינו. ואז מתחילים לחיות באמת כמו אחד מממלכת הכהנים. וכמו שכתוב בבחירת הלויים "והיו לי", והכוונה שאין לזה הפסק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא כדברי המדרש, כך גם בחירת ה' בכל ישראל, "ואתם תהיו לי" – אין לה הפסק לעולם, זו בחירה והפרשה נצחית שעלינו לשאוף לקיים. ובעולם הזה ובעולם הבא נזכה תמיד להיות בחירי ה' ומשרתיו.