אולי הקב"ה הביא עלינו מגפה, כדי שנזכה לעשות את תפקידנו נאמנה

לתועלת עם ישראל, בגאולה שלימה והסרת המגיפה, ובהערצה והוקרה עצומה לכל הרופאים, האחיות והמטפלים המסורים בחולים במחלקות כתר בבתי החולים בכל הארץ, אשר מוצבים בשדה הקרב, בקו האש ממש. השם יברך אתכם תחילה ויתן לכם כוחות במסע! מתפללים עליכם.

קורונה רוחנית - לא בביתנו, אמן

נאמר כבר הכל, אך אולי לא נאמר כלום, עד שנתבקשנו לסדר, לסגר. צריכים תזכורת לשם מה התכנסנו כאן הערב, תש״פ, קבל עם וקורונה.

בזמנים של שלום כל אחד כרצונו חופשי, ואין קרב. אבל הנה, לא איחרנו לבוא, וכולנו הלומים בן לילה - להלן: עתות מלחמה.

אני מודה, ביתי הוא מעין מבצר. עד לתחילת תוכנית הבוקר שלי בהידברות לפני כחודש, ביומי כסדרו, נמנעתי ככל שניתן מקריאת עיתונות, עדכון באקשן/ברייטינג השעתי, וגם לא בקטשופ של השכן על מסך כזה או אחר.

מבודדת, אם תרצו, מהקורונה הרוחנית. המגפה האמיתית שנגועים בה כל חלוצי הדור, מאז קום ה-דוט.קום.

פשוט נראה היה לי מיותר לחזור בתשובה ולהישאר בפייק ובניוז.

יהודי הוא קודם כל מעל לזמן

רב חכם אחד בסמינר ״נווה חיים ירושלים״ בו למדתי לפני כעשור אמר לי בזמנו, "יהודי, הדבר הכי יקר לו - זה הזמן. אז חלילה מלבזבז אותו בלקרוא/לראות משהו שהרי ממילא עוד שניה כבר יהיה פאסה ויפנה את מקומו למשהו עדכני יותר, לפחות בדקה. יתרה מזאת - כך או אחרת, כשזה יבוא, כל מה שידעת, או יותר נכון שלא ידעת, עד לאותו רגע, לא באמת יכין אותך לרגע האמת, ותמיד יתפוס אותך לא מוכנה...".

ואיך שהוא צדק! מומשקים 24/7 לחדרי חדשות אוויריים, לגרפים מתפצלים בזמן אמת, לסימולטורים וירטואליים ומה לא, ועדיין, הייתם ״מוכנים״?!

איפה זה תפס אתכם, הקורונה, כששמעתם על זה לראשונה? פיזרתם בנונשלנטיות מופרזת כמו רובנו: ״שטויות, כמו הסארס, יחלוף כשם שבא..."?

אולי בדיוק קמתם לבוקר שבו המוביל מבריז לכם, וכל הציוד כבר בקרטונים מחכה לעבור דירה? אולי הייתם בעיצומו של הדיון המי יודע כמה ברבנות, מבכים מבוי סתום? אולי בכלל ניגבתם דמעה מהתרגשות כשקראתם מאמר? או אחרי לידה בהריון שחיכיתם לו שנים? אולי יצאתם מויכוח עכור מדם עם השכנים, שחודשים משפצים, ואתם קורבנות של דרך ארץ (לא) קדמה לתורה? אולי הפסדתם הרבה כסף במניה שהתרסקה? אולי ואולי ואולי. כל אחד והסטורי שלו. מה שבטוח - זה לא בא טוב, מלחמה.

ומה שעוד יותר בטוח - הייתם בטוחים שאתם חיים. שאתם בדיוק באמצע החיים! עסוקים. בטירוף! לא חשוב במה, העיקר לא בעיקר. כי בימינו הרי אין זמן לבזבז על החיים עצמם! דברים זניחים, כמו להסתכל לילדים שלנו בעיניים ולהקשיב להם באמת, בלי הסחות דעת!? הצחקתם.

לכבד ולדאוג לשלום ההורים המבוגרים שלנו, ולא רק ״להפיל״ עליהם משימות עם הנכדים? לא חפים מאינטרסים.

להתמודד עם הפחדים והקולות שמושתקים כבר שנים בתוכנו? מה פתאום!

עסוקים/טרודים מידי. המרוץ קורא, חביבי, אז מתייצבים. למי יש פנאי לעצור כדי לחיות פה איזה חיים, נגיד.

או! אז בדיוק בשביל זה הוא יתברך כאן... וחבל שזה גובה כל כך הרבה קורבנות, רחמנא לצלן. אבל ככה זה. כמו להסביר לילד בן 6... ש... אבא יכול לבקש, להתחנן, להעיר ולהאיר לדרך הישר שוב ושוב. אבל, כשכלו כל הקיצים, וכבר אין ברירה, וה״מתוקי״ לא מתפקח, הקב״ה ישים גם את בנו, אהובו - בהסגר, ולו רק כדי שלא יעשה תאונת שרשרת קטלנית ויזיק לעצמו, נגיד.

כן, כן! גם, ובעיקר מפני עצמנו, שומר נפשו הוא אבינו שבשמיים.

אני רוצה לדייק עוד קצת, אם יורשה, ולהרחיב על המשפט שכולם נקראים אליו היום לסדר:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ד', ט"ו).

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם" (יהושע כ"ג, י"א).

ובול בסדר הזה: לא להסתכל על כל תמונה, כי כשהשם ידבר זה יהיה מתוך אש, אחרי הכל, תמונות יסיחו את הדעת (בין ריצות, בין סטילז). אז כדי באמת לאהוב את השם אלוקינו, צריך להתפנות למשימה הראשית: תפקיד חיינו, להיות הורים, לא צרכנים ובטח לא ספקים של מסכים.

ילדינו הם ציפור נפשנו, וכך גם אנו ליוצרנו!

בשבת ויקרא ביקש ממני בני בכורי, ציפור נפשי, שאתקדם איתו בחומש בראשית. היה זה משפט בפרשה שעורר אותי למחשבה עמוקה, קצת מעבר למשמעות הפשט.

כתוב בפרשת לך-לך (בהשגחה גם הפרשה בה הוא נולד) ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״ (בראשית י"ב ה').

בכורים, עליהם נאמר שעושים איתם את כל הטעויות. "מתגלחים" עליהם, מה שנקרא, אבל יחד עם זאת, גם זוכים לטעום לראשונה את מתיקות התורה דרך תשב״ר. וזה, אני מניחה, עבור כל חוזר בתשובה, הגירסא דינקותא שלא זכה לה מעולם, מה שלכשלעצמו מרגש עד דמעות ממש!

מתחילת השנה הילדים לומדים חומש. מקריאים כמה מילים מהפסוק בניגון שלמדו, והרבי חוזר ומפרש. ובמשפט הזה בני התמהמהה.

"מאמי, מה זה אומר ׳לעשות נפש׳ בחרן?".

אברהם אבינו, בכור היהודים, פותח תקופה חדשה. תקופת התורה בתולדות ימי עולם, "אלפיים שנות תוהו", תמים כאשר "נגמל איתן זה" (לשון הרמב"ם בריש הלכות עבודת כוכבים). וממנו ואילך, מן היום שהוא עשה נפשות להשם ולתורתו בחרן, נפתחה תקופת התורה ואלפיים שנותיה באים לעולם.

אברהם אבינו עושה את הנפש אוהבת תורה. מגייר אותה או עושה חיל בתשובתם של אחרים, לקונו. שנקרא ״מאיר להשם את הדרך״ (מקור ופירוש בהמשך המאמר).

וחשבתי על התפקיד שלי בעולמו. הראשוני שלי, הגנרי, זה שהוכתב לי שבעצב ובצער אקיים. שלעולמים ישוב לתחייה ברגעים של מצוקה, כשהבעל אל השדה יצא...

הסתכלתי סביב. הכל מדמם. מבעית. אוקיינוס של אי וודאות. כמו שירם של ישי ריבו ונתן גושן: ״עם עייף חובש פצעיו, יושב סופר ימיו״, ח״ו. 

ידיים באוויר ואין איש יורה. אויב שהוא שקוף.

ובאותה העת, באותה השעה, מה אני בעצם מעבירה להם, לגוזלים שלי? מה אני, שומרת נפשם, הענקתי להם עד כה כהגנה מפני המגפה שהפתיעה את כל העולם? במה אני רוצה ״לצייד״ את הנפשות שאני עושה בעולם? בסרטונים וסיפורים של אנשים אחרים?

יפוזר לאלתר השמרטף (יוטיוב) לחל״ת

היום, כשיש רק קול אחד מן המרחקים, זה ששם אזיקים דמיוניים לרגלינו, זה שקושר אותנו חזק חזק לקרקע, לבית, ולוחש: ״תמתינו. פשוט תמתינו.״ הוא מחזיר אותנו חזרה לבסיס. לשורשים. נקיים, וחפים מיומרות ופינוקים.

מבקש שפשוט נהיה אנחנו. הורים לילדנו. ובזמן שאנחנו ממתינים - שנחיה! ושכל אחד יעשה את תפקידו!

ומהו התפקיד שלנו אתם תוהים? או! אז טוב שאתם שואלים: הנפש שעשינו לו בעולמו, הנפשות שמקיפות אותנו כרגע, במשכננו, הם ה"ונשמרתם מאד לנפשותיכם!". קיבלנו משימה: הזדמנות לתקן. כן, דווקא עכשיו, כשלהימנע מן הטכנולוגיה נראה כמו הדבר הכי לא שפוי בימינו אנו כקלקולם, דווקא עכשיו אסור להיכנע לה, כי הנזקים שלה יהיו בלתי הפיכים. רגעית, הם אולי משתיקים, אבל הזעקה מבפנים גועשת...

אותן נפשות זעקו חרישית: "די לשים אותנו עם שמרטף ה'יוטיוב' לילות כימים. די לסדרות חסרות התכלית. די לשים אותנו ב'הולד' בעודכם במרדף ה'לייקים'. די לבחוץ המפואר כשבינינו מדבר... ואגב, סבא וסבתא גידלו אותנו מספיק, אנחנו רוצים אבא ואמא - בבית!".

אז גבירותי ורבותי, הם קיבלו. או-הו, איך שהם קיבלו אותנו בבית. במלוא הדרנו!

אז אולי, רק אולי, הקב״ה הרחום עד אין קץ, הביא עלינו מגפה, כדי שסוף-סוף בעל כורחנו, נזכה להזדמנות אחרונה לעשות תפקידנו נאמנה.

ר' נחמיה אמר משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה. ״הציץ המלך, וראה אותו. אמר ליה: ״עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי״.

אברהם אבינו דומה לאוהבו של מלך, שראה את המלך מהלך במבואות האפלים. הציץ אוהבו של המלך, והתחיל מאיר על המלך דרך החלון. הציץ המלך וראה אותו. אמר לו, עד שאתה מאיר לי דרך חלון, בוא והאיר לפני...״.

וכמה לשון מדרש רבה מתוקה מדבש פה: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: ״עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה, בוא והאיר לפני בארץ ישראל״ (בראשית רבה ל׳, י׳, בראשית י"ז א').

אברהם אבינו התחיל את הכל, והוא קיים בכל אחד ואחת מאיתנו. שולח כוחות מאחורינו, בקרב מול הקדמה, בדיוק עכשיו. כי ״עשינו״ נפשות לבורא עולם, כדי שיפיצו מעיניו הקדושים חוצה. נפשות, לשמור ולהעצים, שיאדירו תורה ואורה, ובע״ה, שיאירו איזו בשורה!

מוקדש באהבה עצומה לכל האימהות באשר הן, ובפרט לאמי מורתי דינה בת יוליה ולילדי האהובים בנימין-דוד ולֵוִיָה-רחל נ״י.

שנזכה.

‎לעילוי נשמת ר' דוּוִיד בן שלמה יעקב ותמריל שווארץ זצ"ל (י' תמוז ה'תשע"ג)

המייל של אוריין-יסכה שבת – ‪hashemonly@gmail.com(לנשים בלבד!)

רוצים להזמין את אוריין-יסכה שבת לערב הודיה נשי מרגש בביתכן (ללא תשלום)? חייגו לטל' 073-2221290 או כתבו למייל ‪aviva@htv.co.il