אנחנו עוברים משבר. אך הקורונה הביאה גם דברים אחרים, חשובים

קורונה. מי חשב שהמילה הזאת, שמעולם לא שמענו, תיאמר כ"כ הרבה? תפורסם כ"כ הרבה? תעסיק את כל האוכלוסייה על פני כדור הארץ באותו הזמן?

בורא עולם הביא לעולם דבר שלא הכרנו לפני כן. מעולם לא התמודדנו עם מציאות כזאת! נגיף אחד מיקרוסקופי בצורת כתר וכל העולם משותק.

לפני זמן לא רב, זה היה נראה רחוק מאיתנו, גם כששמענו על זה, לא ראינו את זה כחלק מהמציאות שלנו, זה קרה בארץ רחוקה, "מה לנו ולהם..?". והנה, היא הגיעה גם הנה, שינתה את כל המציאות, את כל תפיסת העולם, ניצחה ניצחון מוחץ כל שיגרה, כל תחביב, כל בילוי, כל מה שאנחנו מכירים – השתנה. הפרנסה בסכנה, לכאורה, המדינה בגירעון עצום ולא רואים את הסוף...

עברנו משבר. משבר גדול בעם ישראל. העם שכוחו באחדותו הפך מפולג לאינסוף זרמים ודעות, השלום כמעט ואינו נמצא באף בית, אומרים שאנחנו מאמינים שפרנסה משמיים אך לא מפסיקים לעבוד שעות נוספות כדי להרוויח יותר כסף ולא יישנים בלילה מהפחד שמא לא יהיה לנו ממה לחיות. מאמינים שה' הוא הרופא כל חולים, אך מחליפים תרופה אחר תרופה בתקווה למצוא פתרון למחלה. מאמינים שזיווג משמיים ולא מפסיקים לבכות על מר גורלנו על כך שעוד לא התחתנו. אם היינו מכירים את בורא עולם באמת, כל העולם היה רועש וגועש ואנחנו היינו שלווים ושמחים, כי היינו זוכרים שאנחנו בידיים הכי טובות בעולם! שבורא עולם מפרנס אותי ולא העבודה! שבורא עולם מרפא אותי ולא התרופה! שבורא עולם מחליט עם מי אתחתן ומתי וזה יהיה בזמן המושלם ביותר בעבורי! רק בורא עולם.  

הקורונה נכנסה אל חיינו והביאה איתה חרדות, פחד, אימה, דאגה, חוסר שינה, אכילה רגשית, חולי, ניתוק חברתי, בעיות כלכליות, בדידות... על כל אלו אתן לבטל שומעות לא מעט בחדשות, בדיווחים, בשיחות הטלפון, לא מפסיקות להתעדכן בנעשה בעולם וכולם תחת לחץ מאסיבי, רגשי, כלכלי, נשימתי.

אך הקורונה הזאת, הביאה אותה עוד כמה דברים שאולי לא השכלנו להביט נכון כדי לראות אותם...

העולם שלנו הוא עולם של טכנולוגיה וקדמה. כל העולם הגשמי הזה מושתת על מדע, דו"ח רווח והפסד, ניסויים, מומחים, רפואה... אנחנו מאמינים להם כל כך, מאמינים בזה כל כך, לעיתים אפילו עד כדי אמונה דתית ממש... והנה הגיע לו וירוס קטנטן בצורת כתר, ששום מדען ושום קדמה לא הצליחו לפצח. נותרנו חסרי אונים, נלחמים במלחמה נגד משהו שאינו נראה כלל בעין האנושית, לא יודעים כיצד להתמודד עם זה, כיצד להעלים את זה, כיצד להשתלט על זה... וכאן בדיוק נכנס הדבר הזה שפספסנו. כל הכאוס הזה הוא תזכורת לכך שאולי כבשנו אדמה, כבשנו את הרפואה, לכאורה, כבשנו את המדע, את הכוח הצבאי, את ההתנהלות הכלכלית, את הזוגיות, כבשנו ואנחנו שולטים, ושוב לכאורה, ממש בכל. אבל את הטבע לא כבשנו.

אנחנו מחפשים פתרון אצל כל המומחים, כמו כמעט בכל דבר שקורה לנו ולא עוצרים לרגע כדי לנסות לראות את יד ה', את ההנהגה שלו, מפספסים את העיקר! שום דבר לא יכול לקרות בעולם הזה מבלי התערבות של ריבונו של עולם! כל דבר שקורה איתנו – יש סיבה אלוקית לקיומו, אחרת זה לא היה יכול לקרות ואם רוצים להגדיר את זה בשפת המדע, אפשר לומר שכל מה שאנחנו חווים או עומדים לחוות, מהונדס באופן אלוקי בעבורנו ולטובתנו.

העולם עצר מלכת. שבת מכל מה שהוא רגיל אליו. לפתע השיגרה אליה היינו כה רגילים, נעצרה לחלוטין. אף אחד לא היה מוכן לזה ואף אחד לא יכל לדמיין שהעולם יכול להתקיים בלעדיה. אך הגיע רגע בו הכל נעצר מבלי שאף אחד ירצה או יחליט על זה. אין טיסות, אין בילויים, אין קניות, אין מופעים, אין הצגות, אין אירועים, אין קניונים, אין לימודים, אין עבודה, אין לנו לאן ללכת... ביטלו לנו את כל ההרגלים שלנו, ובמילים אחרות: יצאנו לחופשי מהמצרים שלנו! ההרגלים האלה היו כ"כ מושרשים בתוכנו ובאורך חיינו, שהגענו למצב שאנחנו באמת מאמינים שאלה הם החיים עצמם! לבלות, לעבוד, ללמוד, לקנות, אלה החיים... ועכשיו אנחנו מבינים – אלו ממש לא החיים האמיתיים!

השבירה של ההרגלים שהווירוס הזה הביא עמו, היא הזדמנות נהדרת לשנות את ההרגלים שכה רצינו לשנות, את ההרגלים שתכננו לשנות במשך שנים ולא עשינו את זה עד עכשיו. העולם הולך להיות עולם הרבה יותר טוב אחרי שהמגיפה הזאת תסתיים. למה? כי בעל כורחנו קיבלנו את היכולת לבחור היכן להשקיע את האנרגיה שלנו, לעשות חישוב מסלול מחדש, להבין עבור מה אנחנו חיים, בשביל מה או בשביל מי אנחנו קמים בבוקר. וירוס קטן בצורת כתר ששינה את המציאות כולה ונתן לנו הזדמנות יקרה כ"כ לשנות את כל מה שהתרגלנו אליו ולבנות את עצמנו מחדש, לבחור לעצמנו את החיים שאנחנו באמת רוצים במקום החיים שהורגלנו אליהם. לא סתם זה הגיע לפני פסח, זהו המסר המושלם – כל דור חייב לצאת המצרים שלו. מהשעבוד שלו להרגלים המקולקלים שלו. ביציאת מצרים היהודים נהדפו החוצה ממצרים בעל כורחם. הם לא בחרו בזה, בחרו בזה בעבורם. כך גם אנחנו, לא בחרנו במגיפה הזאת, בשינוי המציאות הזה, לא בחרנו ביציאת מצרים הזאת... זה נעשה בעבורנו. יש לנו הזדמנות נדירה לבנות לעצמנו חיים בריאים יותר, עולם בריא יותר, הסתכלות בריאה יותר על החיים שלנו... הרי כל מה שהאמנתי בו עד היום, השיגרה המקובעת ששום דבר לא הצליח להזיז עד שהגיע אותו חיידק קטנטן, כל מה שהייתי רגילה בו עד היום, הכל פתאום מוטל בספק. האם זה באמת העיקר? האם זה מה שאני רוצה לעצמי? האם זה המקום שאני בוחרת לחיות בו?  אני מבינה שהכל שונה מכל מה שחשבתי או הורגלתי לחשוב.

איך השיגרה החדשה שלי עומדת להיראות? האם אמשיך לשים דגש על אותם הדברים? האם אשקיע אותו הזמן בעבודה, אותו הזמן בבית, בזוגיות, בילדים, בקניות, בבילויים...? כיצד תיראה השגרה החדשה שלי?

העולם מתפכח, הכל משתנה, זה כבר לא יחזור להיות כפי שהיה, והשינוי הוא לטובה! זה דבר נפלא, לא מפחיד, אפילו מרגש. האנושות משתנה. אנחנו מתבגרים, זה דבר יפיפה!

כולם שואלים האם מדובר בביאת המשיח? האם זהו יום הדין? מה שבורא עולם הביא עלינו, זאת לא הפחדה, זאת מתנה. אני חייבת להקשיב להוראות משרד הבריאות ולשמור על עצמי – "ונשמרתם לנפשותיכם", אבל לפחד? להיות חרדה? את זה אסור לי לעשות. הרי אני יודעת שאני בידיים הכי טובות בעולם! אני יודעת שמי שמנהל את המשבר הזה, זה לא ראש הממשלה ולא שר הבריאות, הם רק השליחים... מי שבאמת מנהל את זה זה אבא שלי, שאוהב אותי ולא משנה מה יקרה, הוא תמיד יוביל אותי למקום טוב, לחוף מבטחים, למציאות הטובה ביותר בעבורי. בחרו לקרוא לווירוס הזה בשם "קורונה" היות שכאשר מביטים עליו דרך מיקרוסקופ, הוא דומה בצורתו לכתר, ופירוש המילה "קורונה" בלטינית הוא כתר. מי עוד יכול להיות אחראי על הכתר אם לא המלך בכבודו ובעצמו...? הוא זה שיצר את זה ורק הוא יכול להעלים את זה - המלך! מלך מלכי המלכים!

יש מושג שנקרא "חבלי משיח", ויש מושג שנקרא "חבלי לידה". כפי שאישה חווה חבלי לידה, שהם הצירים, ובכל ציר שעובר היא סובלת נורא, היא מחכה שהוא יסתיים, אך היא אינה יודעת אם זה הציר האחרון ומיד לאחריו ייוולד התינוק, או שיגיעו צירים נוספים, כך גם אנחנו חווים עכשיו ציר. האם המשיח יבוא לאחר שהציר יסתיים? אף אחד לא יודע בוודאות... אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים לו בכל רגע ממש, להתפלל לגאולה שלמה, לביאת המשיח, לבניין בית המקדש, זו צריכה להיות השאיפה הגדולה ביותר בחיינו.

אנחנו חיים בדור שצמא לדבר ה'! כולם צדיקים וצדיקות! נכון, לא כולם מקיימים מצוות, אך את הרצון הפנימי, את הניצוץ האלוקי – יש בכולם! וכולם רק מחכים, במודע או לא במודע, להבעיר אותו! להרוות את הצימאון הבלתי נלאה לדבר הזה שאוכל להניח עליו את הראש ולדעת שיהיה בסדר, שאני אעבור את זה, שבסופו של דבר כן יהיה טוב. יעידו עם ישראל עד כמה הרבנים והרבניות מוסרים נפש למענם! לקרב אותם, לחזק אותם, לחבק אותם, ועדיין יש עוד המון עבודה, יש עוד יהודים רבים שעוד לא מכירים באמת את אבא.

והנה, בורא עולם עשה סדר, ולו לזמן מה... פתאום הוכיח לנו שכן, יש מציאות אחרת. לא הערכנו מספיק את השיגרה שלנו. לא הערכנו מספיק את הבריאות שלנו. את הזוגיות שלנו. את היכולת להיות קרוב לאדם אהוב. נגיף אחד קטן בצורת כתר - ואין תחבורה ציבורית, ולא רק בשבת. לא חנויות, לא קניונים, לא ים. מיליוני אנשים מבודדים. אסור לגעת אחד בשנייה, פתאום הרבה מאוד יהודים מקיימים, בעל כורחם, לא מעט מצוות... אז כן, יש לי נחמה בכך מצד אחד. מצד שני, אני יודעת שיש המון יהודים ששרויים בצער... הם מרגישים שלקחו להם את החופש, את הבחירה החופשית, את השיגרה לה הם רגילים. הם בצער מזה שהם שומרים מצווה, כי כוונת הלב שלהם אינה נמצאת שם... אך יבוא היום בו הם יבינו את המתיקות העומדת מאחורי כל מצווה, את הכוח שיש להם בזכות היותם יהודים, את ה"סגר" הזה שבזכותו יפתח להם צינור השפע.

העולם הזה הולך להיות עולם טוב יותר, נקי יותר, בריא יותר, אצילי יותר מבחינה פוליטית, גיאוגרפית, כלכלית ואישית. עכשיו זאת ההזדמנות שלי. יש לי כל הזמן שבעולם להשקיע איפה שבאמת חשוב, בבית שלי. בורא עולם עצר הכל וסגר אותנו בתוך הבתים עם המשפחה שלנו. האם  אכעס על הילדים כל היום, או אלמד את עצמי ליהנות מכל רגע איתם, ואעריך את ההזדמנות שניתנה לי לגדל את הדור הבא של עם ישראל? האם אתן לסיר הלחץ הזה להשפיע לרעה על הזוגיות שלי, או שאנצל כל רגע של זמן איכות עם בעלי לבניה מחודשת ולקרבה שאולי מעט הזזנו הצידה כי השיגרה לקחה את רוב המקום? האם אברך על השינוי בשגרה הזאת, השביתה הכללית של הכל ותחייה מחדש של הדבר האמיתי – הבית? האם כשכל זה ייגמר, אני עדיין אזכור שהעיקר זה הבית? יש לי הזדמנות לשנות, יש לי הזדמנות להתקרב לבורא עולם, לגלות אותו בצורה עמוקה יותר ממה שהכרתי עד היום. יש לי הזדמנות להוכיח לעצמי שאני אמא טובה, אישה טובה, אני צריכה להתמודד עם מה שקיבלתי משמיים... הרי אין לי לאן לברוח, אני חייבת להישאר בבית ולהתמודד, חייבת להישאר ב"סגר" הזה שבסופו של דבר הוא זה שיגרום לצינורות השפע להיפתח. אותו סגר שסגר אותי במקום החשוב ביותר, עם האנשים החשובים ביותר, שאולי מעט שכחתי...