מגיפה, בידוד, סגר - והנגיף ממשיך להשתולל: מה ה’ רוצה מאיתנו?

ערב שבת קודש פרשת האזינו. אני יושב בביתי מסוגר כמו כל עמך בית ישראל ומנסה לסדר את המחשבות המתערבבות בראש, מנסה לעשות מה שלימד אותנו הרב עזריאל טאובר, "רק לא להיות בפאניקה", "רק לא לאבד את הראש", "לחיות בבהירות".

אולי אלף פעם שמעתי ממנו את המשפטים הללו, יהודי לא מאבד את הראש, יהודי הוא יהודי של אמונה, הוא חי עם הקב“ה כל הזמן, בכל המצבים ובכל התנאים הוא פעם הוא לא מאבד את הראש.

מה היה אומר רבי עזריאל על כזו שבת שוממת?! בלי בית כנסת, בלי מנין, בלי קריאת התורה, בלי מבוגרים בבית הכנסת, בלי עזרת נשים וילדים בבית הכנסת, בלי מקווה, בלי דרשות. ומה יהיה עם יום הכיפורים - המניין, הנשים, הילדים, כל נדרי, סדר העבודה, מוסף, מנחה, נעילה... לרגע אני רוצה לבכות. 

אולי רבי עזריאל, כדרכו, היה אומר  שמשבת כזו ומיום כיפורים כזה ומסוכות שכזה - אנחנו יכולים וצריכים רק לגדול, ככל שהבור יותר ענק - סימן שהבנין שהולך להיבנות בו הוא יותר גדול.

מה יהיה סוף סיפור הקורונה? איש אינו יודע, אך דבר ברור מעל לכל ספק, כולנו מקוים שיבוא משיח ואלו הן חבלי משיח האחרונים, אנחנו נצא אחרי זה בני אדם אחרים, ואת זה אנחנו חייבים לקבל על עצמינו שאחרי שבעזרת ה' יתברך תיעצר המגיפה - אנחנו לא נחזור להיות מה שהיינו לפני כן, אנחנו נקשיב, נשמע, נטה אוזן, נפיק לקחים, נקח מוסר, נלמד, נשתנה, נתהפך.

זמן של מגיפה, של בידוד, הוא זמן של חשבון הנפש, של מחשבה, מה השם אלוקיך שואל מעמך, על מה צריך לעשות חשבון הנפש? לב יודע מרת נפשו וכל אחד יודע מה הוא צריך להתחזק, אך יש דבר אחד שכולנו צריכים לקחת בחשבון.

כולם נופלים, מה שחשוב זה לדעת לקום: צפו בסרטון המבאר את ייחודיותו של היום הקדוש מזווית ייחודית:

בתורה מתוארים עונשים רבים ו-98 קללות, וכולם מדברים על "תחת אשר לא עבדת את ה‘ אלוקיך בשמחה וטוב לבב", כיצד יהודי יכול לחיות בשמחה ובטוב לבב בכל המצבים, גם כאשר העולם הולך נגדו, גם כאשר כל העולם השתבש? לשמוח על עצם היותינו יהודים, בנים של הקב“ה!

אכן, מרוב עצים לא רואים את היער, לפעמים אנו שוכחים את נקודת ה“בעצם“, לשמוח בזה שאתם קרויים ”בנים“.

מה עושה גוי כושי/ איטלקי/ ספרדי/ סיני שמפחד מקורונה? אין לו למי לפנות, לעץ ואבן, עינים ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו, כמוהם יהיו עושיהם. אבל ישראל - בטח בהשם עזרם ומגינם הוא.

אשרינו מה טוב חלקינו!!! יש לנו במי לבטוח, יש לנו על מי להישען - על אבינו שבשמים.

מבלי להמעיט חלילה וחס בחשיבות השמיעה והציות לכל הוראות המומחים לרפואה, עלינו לזכור דבר ברור ופשוט שאין רפואת כל העולם כרפואתינו. רפואתינו היא ביד השם - כי אני ה‘ רופאך, אנחנו בנים של השם.

ועל זה נתן לנו הקב“ה להתבונן קצת. הקב“ה עומד ומכריז בכל העולם וקריאתו מהדהדת מסוף העולם ועד סופו, בכל ריכוזי היהודים בכל ארצות תבל, על ידי גדולי הדור רבני ישראל ומורי הוראה: ”חמירא סכנתא מאיסורא“!! כעין בת קול יוצאת מן השמים וממלאת את חללו של עולם, חמירא סכנתא מאיסורא!

מה ההכרזה הזו אומרת לנו?

חיים של יהודי - הם מעל לכל

הקב"ה אומר לכל אחד מאתנו: "בני יקירי! יש לי המון דברים חשובים בעולם: תפילה במנין, קדיש, קדושה, ברכו, ברכת כהנים, לימוד בישיבה, לימוד בכולל, שיעורי תורה, דף היומי, מקוה, קריאת התורה ועוד, אבל! אבל! אתה בני אהובי! יותר יקר לי מן הכל, החיים שלך, יותר חשובים לי מכל דבר אחר בעולם, על הכל אני מוכן לוותר ובלבד שתישאר בחיים".

החיים של היהודי הזה הם למעלה מן הכל, הקב“ה רוצה שנשב שבת שלימה ונחשוב על זה. בכל פעם שניזכר מה עם המנין, מה עם בית הכנסת, מה עם קריאת התורה, ניזכר רק בדבר אחד חמירא סכנתא מאיסורא! ”וחי בהם“! זו המצוה הכי חשובה שדוחה את הכל, כי אתה יהודי, אתה בני אהובי, החיים שלך שווים לי יותר מן הכל!

הקב“ה צועק בכל העולם: "חמירא סכנתא מאיסורא! בני המתוקים והאהובים, אני אוהב אתכם אהבה בלי גבול! אהבה למעלה מטעם ודעת! השבת הזו ויום הכיפורים הזה וסוכות הזה ושמחת תורה הזה תהיו עסוקים רק בדבר אחד: כמה אתם חשובים לי, כמה אני מוכן לוותר על כל הדינים וההלכות והחומרות והעניינים והמצוות וההידורים והסייגים והגדרים, העיקר שאתם תחיו! תעשו הכל בכל מכל כל, להציל כל נפש מישראל, כי כל יהודי חשוב לי מכל דבר אחר בעולם.

לקראת חגי תשרי הקב"ה שולח סגר בעולם, אך שמתבוננים לעומק רואים שיש כאן דיבור אלוקי. כיצד עלינו לנהוג בימים אלה, ולאן אפשר לפנות כשמתעוררות שאלות בהלכה? הרב זמיר כהן במסר מחזק ומרגיע:

בשעות שנוספו לנו במשך היום שאנחנו לא נוסעים ולא בדרך, אלא בבית, יש לנו זמן להתבונן ולחשוב שוב ושוב על כמה אנחנו חשובים לפני השם, על החשיבות העצומה של מי אני ומה אני חשוב אצל השם.

רבי עזריאל טאובר זצ“ל סיפר על אביו שהיה איש רב פעלים, ובסוף ימיו נאלץ להיות מרותק לביתו. "באחת הפעמים שנכנסתי אליו הוא היה קצת מדוכדך. 'אבא ביקש ממני, רבי עזריאל, תגיד משהו', אבא שלי היה יהודי תלמיד חכם ואי אפשר לומר לו סתם דברי הבל. ואז הקב“ה זימן לי מה לומר. אמרתי לו: 'אבא! מה היא המצווה הכי חשובה בתורה?' אבא הרהר וענה: 'וחי בהם', שהרי כל מצוות התורה נדחות מפניה, חוץ מג‘ עבירות חמורות, 'אם כן', שאלתי את אבא, 'מתי קיימת בחייך מצות 'וחי בהם', לשמה? כל החיים אנחנו חיים כי יש לנו מה  ללמוד, לעשות, לפעול, ואנחנו רוצים לחיות. אבל לחיות רק כי הרבונו של עולם רוצה שאחיה, אני חי בשביל הריבונו של עולם - הנה הזדמנות לקיים מצות וחי בהם לשמה!'" (דברים נפלאים ומעודדים ביותר, בדוק ומנוסה אצל הרבה בעלי ייסורים).

ואם יש לי העוז אענה אף אני אחריו, בימים אלו יש לנו זכות גדולה ועצומה לקיים עשרים וארבע שעות את המצוה הכי חשובה בתורה ”וחי בהם“, בכל רגע שנמאס לנו כבר לשבת בבית, אנחנו צריכים לחשוב על המצוה הגדולה הזו שאנו מקיימים ולהתרגש מזה, כל רגע, יש לנו זכות לקיים מצוה שהיא המצוה הכי חשובה בתורה. כל רגע שאנחנו כבר לא יודעים מה לעשות בארבע קירות הבית, עלינו לרקוד משמחה כי אנו מקיימים בכל רגע את המצוה הכי חשובה בתורה בשמחה ובטוב לבב.

איך הפך הר של זבל לפארק שעשועים וכיצד זה יכול לעודד גם אותנו לקראת יום הכיפורים? הרב פנגר בסרטון מעורר מחשבה. צפו: