על קורונה, חרדים והיום שאחרי

אז הרשת מתפוצצת מביטויי שנאה מפחידים, זעם מפעפע וכעס חורך, קשה, קשה מאוד.

רק הפעם זה לא ליברמן, לפיד ותעמולת בחירות זולה, זה גם לא כתב נואש שנשלח לבני ברק להביא בכל מחיר תמונה של חרדי הולך בצפירה. הפעם נראה שמדובר על תופעה רחבה מאוד של אי ציות להנחיות ההתמודדות עם המגפה, כפי שנראה בגיבוי צמרת ההנהגה ובעיקר מעוגנת במספרים מדויקים של כמות נדבקים, היקף ההתפשטות ואחוז יחסי של חולים. בני ברק לעומת תל אביב, קשה להתמודד עם זה.

ויש, יש אותם אכולי שנאה, שבשבילם זה רק תירוץ נוסף. אלה שפגשנו ברשת בשלושת מערכות הבחירות שעברו. לא אל אלה אני מדבר. אני מדבר על נשים ואנשים, בנים דואגים להוריהם המבוגרים, הורים מתוסכלים מהסגר שהושת על ילדיהם. ומדינה שלמה שהתסכול וחוסר ההבנה באמת מוציא אותם משלוותם.

"הי נתנאל" – כך כותב לי היום חבר, מורה באחד התיכונים האיכותיים בארץ. "אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי דווקא ברגע הקריטי הזה, ולנסות להסביר לתלמידים מה בדיוק קורה בחברה החרדית. אני לא רוצה שתיווצר הכללה ושנאה כלפי כלל החברה החרדית כתוצאה ממה שאנחנו רואים ושומעים. האם יש אפשרות כזו שתכנס איתי לשיעור מקוון עם התלמידים?".

תראו איזה יופי. "האם תוכל לעזור לי", "אני לא רוצה". כי זרעי הפורענות של השנאה, היה וינבטו בלב תלמידי, הם יפגעו בנו-בהם לא פחות מבכם. בנו כעם, בנו כחברה, בנו כבני אדם.

הרמתי את הכפפה, ולמחרת נפגשתי עם כיתה נוספת ועוד אחת ועוד אחת. אנשי חינוך מדהימים, נוער מדהים.

אז ננסה בקצרה ממש, בתמציתיות. ונקווה שיהיה לתועלת.

קצת רקע

יש הרבה מאוד טענות על החברה החרדית בישראל. צבא ותעסוקה, הדרת נשים ומונופול על נישואין. נדמה שבתחום אחד היה קונצנזוס - הדאגה לאחר, לכל אחר, היא מעל ומעבר לכל מחלוקת והאשמה. תקישו בגוגל "ארגוני חסד בישראל", וויקיפדיה תתן לכם את עשרת הגדולים, תשעה מתוכם חרדים, שבעה מתוכם בבני ברק. לא, לא, ארגון הצלה וזק"א שמחרפים נפשם להציל חיים מסביב לשעון לא נכללים בעשרה, הם קטנים מידי. גם לא "עזרה ומרפא" של הרב אלימלך פירר, שהקדיש את חייו להצלת חיים. ולא, לא, הארגונים הללו לא עוזרים רק לחרדים. הם עוזרים לנזקקים בכל הארץ ללא הבדלי דת גזע ומין.

מדובר בחברה שנמצאת בראש פירמידת ההתנדבות, הערבות ההדדית והדאגה לאחר!

קצת קשה להאשים אותה בחוסר אכפתיות לאחר, וודאי בזלזול בחיי אדם.

ועוד משהו, מי שנפגע מהתפשטות המחלה בחברה החרדית היא קודם כול, ובאופן מפתיע – החברה החרדית עצמה! אז בוא נרגע רגע. די עם האובססיה של "לא אכפת להם מאיתנו", של החרדים כאויבי העם המדינה והאנושות. אם משהו נפגע, זה קודם כל החרדים. התמותה והתחלואה, הכלכלה, הסגר והבידוד. צאו מהסרט של "אתם ואנחנו".

אלו כמובן לא תירוצים, אלו עובדות שרק מחריפות את השאלה. אז איך? אז למה?

אז כך

הסיפור של החברה החרדית והקורונה מתפרס על ציר כרונולוגי, ועל סקלת הפלגים ותתי הזרמים בחברה.

נכון ל-31.03.20 - רובה ככולה של החברה החרדית מצייתת לחלוטין להוראות משרד הבריאות והממשלה. ערוצי התקשורת החרדים ואמצעי הסברה אחרים הפונים למגזר חריפים מאוד ומשתמשים בביטויים הקשים ביותר נגד מי שלא מציית להוראות הסגר והבידוד. משייכים לו למשל את "דין רודף", מושג הלכתי המתיר לפגוע ואף להרוג רודף - אדם שמנסה להרוג אדם אחר, לשם הצלת הנרדף. המרכזים החרדים שוממים לחלוטין כולל הישיבות ובתי הכנסת ואף החתונות והלוויות מתקיימות במספר מצומם ולפי ההנחיות של משרד הבריאות.

ומה עם הלוויה בבני ברק? ומה עם הסרטונים במאה שערים?

נכון, יש מספר קבוצות במגזר החרדי שנמצאות בעימות מתמיד, לא רק עם המדינה, הממשלה ומוסדותיה אלא אף עם זרם המיינסטרים של החברה החרדית ועם הנהגת המגזר. אלו הקבוצות שאתם פוגשים בחסימות הכבישים בהפגנות, ובהקשרים תקשורתיים אחרים מהוות אופוזיציה תמידית לכל מהלך שמובילה הנהגת הרוב ובוודאי מה שמובילה מדינת ישראל.

לפעמים זה נשמע כמו קלישאה שחוקה, אבל אמת לא חייבת להיות חדשה. הם מיעוט! ואי אפשר להכליל את כל החברה החרדית עם אותן קבוצות קיצון. ההלוויה, למשל, שזכתה לכינוי "לווית הקורונה", בה השתתפו מספר רב של אנשים במוצאי השבת האחרונה בבני ברק, היא לוויה של אחד מרבני אותה קבוצה, והמשתתפים בה - כולם שייכים לקבוצה זו.

מאידך, ראינו בימים האחרונים לא מעט התקהלויות אסורות והפרות חוק בחברה הכללית בישראל, שלא לדבר על המגזר הערבי, שלא זכו לעשירית מהגינוי והיח"ץ - מתמונת מבלים בחוף הצוק בתל אביב (כן, ראיתי את ההכחשה, לא הלכנו לבלות, באנו להפגנת העצמאים, שמרנו על כל ההוראות... דוגמה נהדרת לאייך פייק נולד מול כל קבוצה), ועד לתמונה של מאות רבות של מתגייסים בבקו"ם יושבים בצפיפות רבה בחלל סגור. זו כבר לא קהילה אנרכיסטית. זה כבר צבא הגנה לישראל...

אנחנו – אני ומיליון חברי, מבקשים מרשויות אכיפת החוק לטפל באלה כמו באלה ביד תקיפה. הם רודפים ורוצחים, אין מילה אחרת.

ועכשיו, באו נרגע רגע. בוא נחפש קתרזיס מוצלח יותר. נרד מהעץ של ההסתה, אין מה לחפש עליו, פשוט רדו.

יש עוד כמה שאלות, אני יודע, בואו נדבר על זה.

אבל זה לא הפלג, ולא מאה שערים. ההנהגה שלכם, הרב קנייבסקי, שפסק לא לסגור את הישיבות ומוסדות החינוך, ועוד סיפורים אחרים שנחשפנו אליהם?

נכון, אתם צודקים. זו לא עלילת דם של עיתונאים וגם לא דברים שהוצאו מהקשרם. כך סברה ההנהגה החרדית בשעתו. במסגרת הזמן שההכרעה הזו הייתה חוקית והתקבלה על ידי משרד הבריאות. היו להם מחשבות אחרות, והם נתנו משקל שונה לנושאים שונים. הם מנהיגים של מאות אלפי איש, הם יכולים להוביל עמדה. להבדיל, גם מנהיגים אחרים, כמו ג'ונסון, טראמפ ואחרים, לא יישרו קו עם משרד הבריאות הישראלי... הם חזרו בהם לאחר שבוע, או אם תרצו, גבשו עמדה מחדש, כמו ההנהגה החרדית. מותר לאדם לחזור בו, מותר למנהיג לחזור בו. זה אינטליגנטי להגיד "הגיעו נתונים חדשים", "יש התפתחות חדשה", "הציעו לי דרך חדשה להסתכל על הדברים" או אפילו "טעיתי". התפיסה שאומרת שאסור לטעות - לא אינטליגנטית. היא מחייבת בני אדם לדבוק בעמדתם גם כשהיא באמת לא הגיונית. אז ההנהגה החרדית קבלה שיקול דעת שונה מהנהגת משרד הבריאות, וחזרה בה אחרי שבוע. כך גם הנהגת בריטניה וארה"ב.

מה פתאום קבוצות קיצון? אנחנו רואים שבועיים שלמים של זלזול של המגזר בהוראות! אנחנו רואים ישיבות ובתי כנסת מלאים בלומדים, אנחנו רואים מרכזי קניות הומי אדם!

אז כך, הדגשתי שכיום המגזר נענה לחלוטין להנחיות וההוראות.

בפירוש לקח לא מעט זמן עד שזה יקרה. איחור קריטי של שבוע וחצי עד שבועיים, שאת תוצאותיהם אנחנו רואים כיום במספרים המדאיגים של החולים במגזר. למה?

אני רוצה להציף שלוש עובדות שקשורות לסיפור הזה.

1. אמון – חוסר אמון

במשך תקופה ארוכה, ואפילו עד היום, אפשר לשמוע טענות שאומרות – הכל קונספירציה של ביבי. כן, כן, ביבי מסוגל להשבית את כל מערכת החינוך, להרוס את הכלכלה ולשתק את המדינה בשביל להשיג דחיה למשפט שלו. זה האיש, אנחנו לא מאמינים לו. את המשפטים הללו לא אמרו ארחי פרחי ברחובות. אמרו אותם פוליטיקאים בכירים, אישי ציבור, ידוענים ואנשי תקשורת מפורסמים. הם לא מאמינים לביבי, אז זה מה שם חושבים.

כעת תחשבו על חברה שחיה שנים רבות תחת איום מתמיד, "נסגור לכם את הישיבות – פרזיטים", "ברברים – צאו מבתי הכנסת", "פרימיטיביים תתחילו להשתלב – להיות נורמאלים". כעת יש מגפה, ותחת כנפי המגפה רצים לרוקן לנו את הישיבות - בדיוק כפי שאיימו כל השנים, להוציא אותנו מבתי הכנסת – ממש כפי הבטיחו, לסגור את המקוואות – ממש מתוך מצעי הבחירות וההבטחות להמונים. תחשבו כמה חוסר אמון יש כלפי ההנחיות הללו, כמה סיבות יש לחשוב שזה תרגיל הסחה, שמנצלים את המצוקה לקבוע עובדות בשטח, ממש כמו היחס של אנשים רבים להנחיות של ביבי. או לפחות ואם לא תרגיל הסחה אז חוסר הבנה וחוסר ערך מוחלט לתפילה במניין ישיבה לימוד תורה או טבילה במקווה. הדברים שעומדים בליבת הקיום וההוויה שלנו, בראש סולם הערכים.

2. מרחב - העדר מרחב

באחת מהכתבות הרבות בנושא ראיתי נתונים מזעזעים. בחמשת ימים האחרונים קצב ההדבקה בבני ברק היה גבוה פי 9 מתל אביב הסמוכה. לא יאמן! פורעי חוק וסדר!

הידעתם שבני ברק הינה העיר הצפופה בארץ, ואחת הערים הצפופות בעולם? יותר מניו דלהי, למשל? הידעתם שבבני ברק גרים 27000 איש לקמ"ר, לעומת 8000 בתל אביב?

עכשיו בוא נראה. יוצאים לסופר שני אנשים, לאותו סופר. תום מתל אביב ומוישי מבני ברק. בסופר, מישהו מתעטש / המוכר החולה החזיר להם עודף, ושניהם - שלא באשמתם - נדבקים. כעת, תרשו לי להיות מעט סטריאוטיפי. תום חוזר הביתה ופוגש את בת הזוג שלו ושלא באשמתו מדביק אותה. מוישי חוזר הביתה ופוגש את אשתו ועשרת ילדיו – ושלא באשמתו מדביק אותם. בבני ברק נדבקו פי תשעה מתל אביב – שח מט.

תחשבו על המרחב, לא הגינה – אין גינה. על המרחב הציבורי במרחק 100 מטר מהבית, שאמור לשמש לפי הוראות משרד הבריאות לזמן קצר בלבד לא את הילד בין תכנית טלוויזיה למשחק מחשב או שיעור מקוון, והכלב כמובן – אלא את שמונת הילדים החיים בדירת 3.5 חדרים ללא מסך אחד. כמה 2 מטרים ניתן להתרחק בגינה שלא קיימת?

חשוב לי להדגיש. לא מדובר כאן על חברה אומללה וסובלת, מדובר בחברה המאושרת בישראל. חברה שזוכה לפי רוב מדדי ה-OECD לציונים גבוהים ביותר ברוב הפרמטרים. אבל כעת, הסגר הזה, שמוציא רבים מאיתנו מדעתנו, הופך שם להיות בלתי אפשרי.

3. תקשורת – העדר תקשורת

לאדם מבחוץ קשה להבין את זה, אבל החברה החרדית מנותקת מרצון מהמדיה והתקשורת. רבים מאיתנו לא מחזיקים סלולריים חכמים, מנותקים מהרשת, לא מחזיקים טלוויזיה ולא קוראים עיתונות כללית. למה לא? זה לא לעכשיו, אבל במילה אחת, יש הרבה מאוד תכנים שליליים שהמדיה כל הזמן מעבירה לנו, שאנחנו רוצים להימנע ממנה. יותר מזה, רבים לא מחזיקים רדיו בבית, אף על פי שיש ערוצים חרדים. השכבה האינטלקטואלית ביותר גם לא קוראת עיתונות – חרדית! מתוך תפיסה של ניצול זמן ופרודוקטיביות.

עכשיו, כולם יודעים שיש קורונה, גם אנחנו. אבל תסכימו איתי שיש הבדל גדול בין החיים ממהדורה למהדורה, כשכל שלוש דקות מחפשים בנייד האם מספר החולים התעדכן ואין ספור פוסטים סטטוסים וידיעות מציפות אותנו סביב הדבר הזה, לבין אדם שיודע שיש מגיפה, אבל מנותק מכל הטרפת מסביב.

נסו להיזכר כמה זמן לפני שהקורונה נחתה אצלנו כבר נשטפנו בדיווחים מסין, איטליה וספרד. תבינו שיש קהילות שלמות שלא היו שם.

4. קהילתיות

ציינו את מדד ה-OECD. אחת הסיבות שהקהילה החרדית זוכה לאריכות ימים, שביעות רצון מהחיים ודרוג כה גבוה במדדי איכות החיים, היא הקהילתיות. המשפחתיות. הסביבה הקרובה והתומכת. ראוי להלל בימי חולין, מסוכן מאוד בזמן מגפה, אבל זו המציאות. רוב הנדבקים כיום הם תוצאות של מסיבות פורים המוניות, משלוחי מנות, ביקורים הדדיים וקיום הדוק של אחד מהחגים השמחים והחשובים ביותר שלנו, חג פורים. אצלי בסלון התארחו 30 איש, כשזה היה חוקי ומותר. אני שומר חוק, ממש שומר חוק. למזלי, אף אחד לא נדבק.

עכשיו מה? למה אתם שומרים על המסורת של העם שלנו? אם לא הייתם חוגגים את פורים הכל היה נמנע? אני בטוח שאתם לא שם.

הכותב הוא נתנאל זליקוביץ, מנכ"ל "מפגשים מחוץ לקופסא" המובילה מפגשי היכרות ושיח, סיורי למידה ושיתופי פעולה עם המגזר החרדי בישראל.