תפסיקו כבר לחשוב שאתם יודעים הכל

אז חברים יקרים, לא תאמינו.

הייתי במיטה כבר, הסתובבתי מצד לצד, ופשוט לא יכולתי להירדם.

השעה 2:30 לפנות בוקר, והחלטתי לקום, לצאת לסלון בשקט-בשקט ולכתוב כאן למה לא נרדמתי.

באמת באמת לא מזיז לי אם תקראו או לא, אני אגיד את מה שיש לי להגיד.

בשושן פורים, לפני שבועיים וקצת, עמד יהודי עם זקן לבן ונשא דברים לעם ישראל על המצב, על מה צריך לעשות, ואני, כדרכי הבזויה בטוויטר, כתבתי והגבתי, ולפתע הבנתי שאני, מיכל גלר, מוצאת את עצמי בתוך מתקפת ויכוחים מטורללת על האיש הזה עם הכובע המשונה הפרוותי שיש לו על הראש, היהודי הזה, שכל פשעו היה שהעז לעמוד מול עם ישראל, כל כולו עם המסורת המטופשת שלו, והעז לומר ככה את מה שיש לו להגיד. כן, בעברית לא הכי צברית שיש לא מחוספסת.

סבא רבא שלי, זלמן דב, היה חסיד סאטמר. הוא נרצח  עם סבתא רבא שלי, גולדה, ועם עוד תשעה ילדים שלהם, מתוך 12, ועם הנכדים שלהם. כולם. בגלל שהם היו יהודים. יחד עם כל יהדות אירופה.

לא ייתכן שיהודים במדינת ישראל, המדינה שלי, מלגלגים בכיכר העיר (הרשתות החברתיות כמשל) על יהודי כאן ממש כאחרוני הפולנים באירופה.

לפני כשנה פורסם בלמ״ס שתוחלת החיים הגבוהה ביותר בארץ היא בבני ברק.

אתם יודעים למה?

לא בגלל התזונה המיקרו ביוטית אורגנית נטולת גלוטן שהם אוכלים.

לא בגלל שהם אוכלים קייל ליד הקפה של הבוקר.

בגלל שיש להם נחת!

נחת מהילדים, מהנכדים, מהנינים. בגלל שהם מכובדים כמו מלכים, עטופים בנייר צמר גפן ולא עוברים לדיור מוגן מפונפן הרחק הרחק אי שם...

עכשיו אני אגיד לכם משהו.

הכבוד הזה של החרדים להורים, לסבים ולסבתות, הקרבה הפיזית והרגשית הזאת, היא-היא גם מלכודת המוות שהם נמצאים בה היום, בשילוב ניתוק מטכנולוגיה.

שגרת היום-יום שלהם: יושבים מהבוקר ועד 10 בלילה, כל יום, על לימוד תורה. מגיל כלום וחצי עד זקנה. גם אח שלי, אבא ל-9 ילדים, לומד מהבוקר ועד 10-11 בלילה כל יום ויום כבר 40 שנה, וגר בדירת 2 וחצי חדרים!

והוא האדם הכי מאושר שאני מכירה, והילדים שלו הם הילדים הכי מחונכים שאני מכירה, ואשתו היא הכי יפה בעולם, ובכל פעם שאני צריכה עצה טובה - אני מתקשרת אליה.

הפכנו למפלצות מקלדת, לנשרי טוויטר צייצנים בשקל. כולם יודעים מה מגוחך, לכולם ברור איך היהודי הזה צריך להיראות, מה הוא צריך ללמוד, איפה הוא צריך לגור.

תקשיבו טוב.

אתם יודעים שיש אנשים שבחיים שלהם, מהיום שהם יודעים לקרוא, למעט חולי, לא יודעים מה זה להתפלל שלא במניין? אתם יודעים איזה כאב לב זה? איזה קשה זה? להתפלל יחידי בבית בשבת בלי קריאה בתורה?

זה ס ו ף  ה ע ו ל ם!!!

אתם בטוחים שזה שיש שר בריאות עם פרווה על הראש, זה מפריע בעין.

אז אני אומרת לכם, חברים שיש אנשים בעולם שחושבים שלקעקע את כל הגוף ולחורר אותו בשילוב קרחת וזקן זה פחות הגיוני מלשים כובע מוזר על הראש.

ואז, בנוסף לכל, התחילה להתבהר התמונה הקטסטרופאלית בבני ברק.

כל מיני סיבות, שכולן באמת לא בכוונה תחילה שלא לציית להוראות, הביאו למצב הזה.

ויש אנשים שלא יהיה להם מה לאכול, והם לא יוצאים מהבית, והם מבינים את זה, והם צריכים עזרה.

ואז שוב, בטוויטר יימח שמו וזכרו, אני רואה ציוצים של - "שיסתדרו לבד המשתמטים האלה"; "שיתגייסו לצה״ל"; "שיפנו לרבנים שלהם"; "שליצמן הזה עם הפרווה על הראש יעזור להם".

ואני חושבת לעצמי, די!!! די עם הצביעות הזאת.

מה אכפת לכם?

תפסיקו כבר לחשוב שאתם יודעים הכל.

כל אחד ילמד מה שבא לו. הם לא יגידו לכם מה ללמוד, ואתם לא תגידו להם מה ללמוד.

רק לידיעה, חרדי שרגיל ללמוד מהבוקר ועד 10 בלילה, בשנה אחת משלים את כל לימודי הליבה, סבבה?

אנחנו חיים בעולם שטחי. מה זה שטחי, פלטה.

עולם של בוטוקס וטיק טוק ומיק מק. מצקצקים במקלדת ממרומי הדירות עם המרפסות.

על מי? על מי, תגידו לי?

על אנשים שבחרו בחיים של צניעות דלות בשביל לשבת ללמוד תורה?

אתם יודעים שיש אנשים שקונים קוטג׳ רק בשבת, כי זה יקר, וקורנפלקס רק בראש חודש?

קונים אייס קפה אחד לשלשה ילדים?

אז אני לא יכולה עם הבריונות הזאת יותר, פשוט לא מסוגלת.

שחררו אותי מהצביעות הזאת מי שצריך ללמוד לימודי ליבה כאן, זה עם ישראל.

יש לכם לב? תתחילו להשתמש בו. יש הוראות הפעלה: ואהבת לרעך כמוך.