מדהים: כך הצילה הנתינה את האישה מבידוד

בבואי לעורר את הציבור בעניין המחלה הנוראה שהתפרצה לה לא ממזמן, זה מחייב אותי אישית ליישם את הדברים, וכמו שאני מקיים - כך גם להעביר הלאה לרבבות הקוראים היקרים שאוחזים כרגע את המהדורה המיוחדת.

סדר יומנו כיהודים מאמינים כולו נתמך וכולו בא בעקבות ההודאה לבורא עולם, אם זה בתפילה ואם זה בלימוד. אנו סובבים את שמו יתברך ומגדילים ומהדירים בכל כוחנו ומאודנו את האמונה בהשם יתברך ולא על ידי דיבורי סרק אלא על ידי מעשים.

שוחחתי עם ידידי, מגיד המישרים רבי חיים זאיד שליט"א, בכדי להתייעץ עמו על איזה קו עדיף להתמקד במאמרי. הוא מיד ענה לי בלי שום תהיות ושהיות ובקול צח וברור. "תכתוב ותדגיש להם, שיש כאן יד ה' - אצבע אלוקים שמסתובבת בכל מקום בעולם, ובזכות שאנו נאמין שאין עוד מלבדו, נזכה לראות ישועות. זה מה שבורא עולם מחכה שנעשה שנפקח את העיניים ונכוון את דעתנו, דעת נכונה לפני קונינו שעשינו עושים ונעשה את מה שמוטל עלינו, וכל שכן את מה שיטיל עלינו בהמשך הדרך".

משפט סגנוני מעניין מאוד הגיע לאוזני, והוא, "אם סיני אחד הצליח להדביק עולם שלם, בוודאי שמצווה של יהודי אחד מתקנת עולם שלם". כעת המשל והנמשל הוא בידינו, כל יהודי ויהודי באשר הוא נמצא והיכן שמדרגת קומתו אוחזת, צריך להאמין בבורא עולם שאם הוא עשה תהפוכות בעולם, כנראה זה חלק מבריאת העולם.

הוא שלח לנו חיידק קטן שאיננו נראה, וכולם מפחדים ממנו ויודעים שהוא קיים. כך הוא רוצה לרמוז לאומות העולם שסו"ס יאמינו בו, שאיננו נראה, אך אנו מתייראים ממנו ויודעים שהוא קיים.

ואכן התפשטה לה המחלה הארורה רח"ל בארצנו הקדושה, והזמן בו אנו נתונים הוא עת צרה ליעקב רח"ל, ובתוך עמנו מסתובבת לה חרב לוהטת המאיימת לפגוע בכל בן אנוש, ולכן על כולנו להתחזק בלימוד התורה הקדושה. וודאי שאין זה הזמן, חלילה, להרפות או להמעיט בלימוד התורה, שזה עצם קיומנו בעולם, ואשרי הממית עצמו בעולמה של תורה, ואל לנו לחשוש ולהתיירא מהמגיפה המשתוללת, כי שומר מצווה לא ידע דבר רע.

ואשרי המאמין לדברי חכמים ועסיק באורייתא דיליה וממשיך בכל הכוח, ומראה לקונו שאין תורתו נתונה לקרעים-קרעים, וודאי לא בשעה שה' יתברך מנסה אותנו, או ליתר דיוק נותן לנו איתותים להתעורר. "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי", השכינה עומדת בפתח וממהרת להיכנס, אבל המפתח נמצא בידינו, וחלילה בזמן שיהיה רפיון בעולם התורה אין אנו נדע להיכן נגיע, וודאי שזכות לימוד התורה היא מגנא ומצלא ללא כל ספק.

היום אפשר לראות אנשים הולכים ברחובות ודואגים מה אנו עושים, יש למעלה מאלף חולים, ויש עוד חולים שטרם אובחנו, ואולי חלילה ידביקו אותנו. והאמת שאין זו מחשבה אחת וזהו, אלא זו שרשרת של מחשבות שרודפות זו אחרי זו במשך כל היום, ויתכן שמצד אחד גורמות לאדם מעט לאבד עשתונות, וחלילה וחס זה מוריד גם מהאמונה בהשם יתברך.

אנו צריכים להחדיר לנו שווירוס הקורונה לא פתאום נולד ובמי שרוצה הוא נדבק. ממש לא. הוא נוצר ותוכנן על ידי בורא עולם, וגם את ההרוגים שנהרגים על ידו, או אלו שנגרם להם צער ועוגמת נפש בעקבות כל הווירוס זה היה מתוכנן מראש. יש מישהו שם למעלה שמושך בחוטים ומציג את ההצגה כולה לפנינו כאילו אין מאחורי הקלעים. אך את האמת, כאמור, חובה על כל יהודי לדעת ולהודיע.

ובאמת ה"דאגה" לא תעלה ולא תוריד, כי "אנה מפניך אברח...". ואם נגזר עליו ח"ו שיחלה, או "חסרון", תועיל דאגתו מאומה, אלא "מה' מצעדי גבר כוננו".

מספר הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן את הסיפור המדהים הבא, שכל כולו בא להמחיש לנו שכל מה שמסובב השם יתברך - הכל מתוכנן, וכמו שלכל טיל יש כתובת, כך לכל נגיף יש יעד שהוא הולך להדביק...

בוא וראה כיצד הכל בהשגחה עליונה מדוקדקת על כל אחד ואחד מה יהא עמו. שמעתי ממכירי בעל המעשה, והוא מתושבי העיר ביתר, שאחד מבניו היה זקוק לבדיקת עיניים לצורך הזמנת משקפיים, וקבע תור לבדיקת עיניים באופטיקה ישראל בעיה"ק ירושלים. בהגיע היום המיועד נסעה אם הילד עם בנה באוטובוס מביתר לירושלים, והנה, מחברת האוטובוסים נשלחה הודעה לנהגים, שמאחר שהדרך הרגילה עמוסה ופקוקה ברכבים, על כן הם מורים לעובדיה ליסע מדרך פלונית, שכעת היא הקצרה יותר. משום מה, נהג האוטובוס התעקש שלא לשמוע בקול בעל הבית, והמשיך בדרכו הרגילה מבלי נטות ימין ושמאל.

ואכן, דרכו נמשכה עד כשעתיים. בעודו בדרך התקשרו אל האופטיקה להודיע שהילד מאחר, והם ענו שאיחרו את המועד, וכבר נסגרה האופטיקה... צער רב הצטערה האישה על כמה וכמה קשיים שעברו באותו היום, כי גם סידור הילדים אצל "בייבי סיטר" לא עלה בנקל, וגם טלטולי דרך קשים, ועל כולנה - לא עלה בידם לעשות את הבדיקה הנצרכת. אך אחר כמה ימים נודע כי אחד מהעובדים לקה בקורונה, ל"ע, וכל מי שהיה בחנות באותם ימים צריך היה להיכנס לבידוד לארבעה עשר יום...

באותה שעה אמרה, אני בכיתי על "בידוד" באוטובוס למשך שעתיים, ומן השמים חסכו ממני בידוד של 14 יום. אחת מתושבי שכונת רמות שבעיה"ק ירושלים נכנסה עם שני בניה, בחור וילד, לאותה אופטיקה, ועל שלושתם נגזר להיות בבידוד, והיא אומרת שאינה יודעת בעצמה מדוע נכנסה לשם, כי מעולם לא דרכו כפות רגליה שם, ומעולם לא עלה על דעתה להזמין שם משקפיים... אך הקב"ה מסבב את האדם ומוליך אותו, למען יבוא עליו את אשר נגזר מלעילא.

דניאל ח. אלפסי הוא עורך "אור השבת".