איך מבדילים בין שמירה על היגיינה לבין אובססיה וכפייתיות?

עכשיו כשכולנו צריכים לשמור על זהירות מרבית כדי לא להידבק מהקורונה שמסתובבת וכל כך מדבקת, כולנו נחשפים למציאות חדשה, כשכל יציאה מהבית היא איזה סוג של מבצע.

אנחנו שומעים הרבה כללים, אזהרות והוראות כיצד נצליח להימנע מהידבקות. שימוש בכפפות, חומרי חיטוי, שטיפת ידיים עם סבון ועוד.

במצב הזה, הרבה פעמים נוצר בלבול, וקשה להבחין בין השמירה על הכללים והזהירות שנדרשת, ובין אובססיות וכפייתיות.

בלי קשר לקורונה, ידוע שקיימת תופעה של כפייתיות. יש רבים שסובלים מצורך לנקות את הבית או את הגוף הרבה פעמים במשך היום. בדרך כלל השורש הנפשי הוא איזושהי חרדה, כמו לדוגמה חשש מפני חיידקים, והדבר היחידי שמרגיע את החרדה הוא השטיפה והניקיון המוגזמים.

נחזור לקורונה – בהתמודדות של כולנו עם הקורונה, הרבה מאוד אנשים מרגישים לחץ, ויש לזה הרבה סיבות טובות. באופן טבעי, הלחץ והחרדה יכולים לגרום לחלק מהאנשים לצאת מהפרופורציה הנכונה והבריאה. ברור שמישהו שמראש סובל מחרדה כזו או אחרת, במצב של קורונה אולי יפתח חרדה קשה עוד יותר. אבל גם מישהו שאף פעם לא התמודד עם חרדות, יכול במצב החדש להרגיש חרדה מוגברת ואולי גם לצאת מהפרופורציות, ולהגזים עם הניקיון.

הדבר הראשון שחשוב להבין, זה שהלחץ והחרדה הם נורמליים. כמו שבמקרה שאדם כמעט נדרס חלילה, זה הגיוני שהוא יהיה בשוק, שהוא ירגיש דפיקות לב וכדומה, גם לגבי הקורונה, זה הגיוני שאנשים יפחדו להידבק, ובפרט מי ששייך לקבוצת סיכון כלשהי. אז הלחץ הוא נורמלי.

חשוב ללמוד איך להתמודד עם החרדה, איך להרגיע אותה, איך להצליח לשמור על שמחה גם במצב הלא פשוט שנקלענו אליו. אבל עצם זה שיש התמודדות - זה נורמלי.

הדבר השני שצריכים להבין, זה שיש דרך לבדוק ולמדוד מהי ההתנהגות הרצויה והנכונה. הדרך לבדוק ולמדוד מה ההשתדלות הנדרשת היא להישמע להוראות הרשמיות של משרד הבריאות. כלומר, אם ההדרכה היא לרחוץ ידיים עם סבון 20 שניות, מי שרוחץ שניה וחצי לא עושה מספיק, ומי שרוחץ דקה וחצי – מגזים.

כרגע, יש סיבוך ייחודי בסיפור של הקורונה, שעדיין לא מכירים מספיק את הצורה שבה נדבקים מהקורונה, וההדרכה לציבור לא תמיד ברורה מספיק. גם המאבק הוא בשלבים, ולכן ההוראות משתנות עם הזמן.

לכן בקשר לקורונה נחלק את הזהירות לשלשה חלקים: יש זהירות שברור שצריכים להיזהר, מצד שני יש זהירות שברור שהיא מוגזמת, ויש זהירות שהיא באמצע, היא תחום אפור, היא יותר ממה שדורשים אבל בכל זאת אי אפשר לומר שהיא מוגזמת. אז גם התחום האפור הוא משהו שהגיוני לבחור בו.

הדבר השלישי והעיקרי הוא ההבנה של הקשר בין החרדה ובין השמירה על הניקיון. כפי שאמרנו זה נורמלי שנרגיש לחץ ואפילו חרדה במידה מסוימת. מה שקורה לנו זה שאנחנו מחפשים איך להרגיע את הלחץ והחרדה.

יכול להיות שנתחיל למצוא את הפתרון ללחץ, לדוגמה, בשטיפת הידיים, והכוונה היא שזה בעצם לא פתרון הגיוני. אנחנו מפחדים שנידבק – אף על פי שהידים שלנו כן שטופות ונקיות עכשיו. או לדוגמה, יצאנו לאיזה מקום, כשחזרנו הביתה כבר שטפנו ידיים, אבל אנחנו עדיין מפחדים שאולי נדבקנו קודם מחוץ לבית במקום שהיינו בו, כי נגענו בפה כשהיינו בחוץ. ואז בעצם לשטוף שוב ידיים - בכלל לא יעזור. אם השטיפה היא פתרון לא הגיוני לחרדה, אז מה שיכול לקרות הוא שאנחנו נרגיש רגועים אחרי השטיפה, אבל זה יחזיק מעמד רק לזמן קצר, ואז יכול להיות שלאט לאט נגביר את כמוות שטיפות הידים עוד יותר, כדי להרגיש שוב רגועים יותר.

מה שיקרה זה שמספר הפעמים שאנחנו שוטפים ידיים ביום ילך ויגדל, ואנחנו נמצא את עצמנו הולכים ומסתבכים בבעיה של כפייתיות.

מה שצריך לעשות מורכב משני חלקים: קודם כל, להגדיר בצורה בהירה מה ההגדרות שאנחנו, כמשפחה, נצמדים אליהם: מתי שוטפים ידיים, איך מתנהגים כדי להיזהר אם צריכים לצאת מהבית וכדומה. ואלו אמורות להיות הגדרות שמתאימות להוראות משרד הבריאות, ואולי קצת יותר מחמירות, שעדיין בתחום האפור. הגדרות שהן הגיוניות וסבירות.

החלק השני הוא שננסה לשים לב ללחץ ולחרדה שלנו, ואם אנחנו מרגישים אותם, ננסה למצוא דרכים בריאות להרגיע אותם, ולא ננסה להירגע באמצעות דרך לא הגיונית כמו שטיפת ידיים.

בעזרת ה' בפעם הבאה נסביר מהן הדרכים להתמודד עם הלחץ והחרדה,

ובינתיים, שנהיה כולנו בריאים!

עודד אלון הוא מטפל רגשי מטעם מחלקת "נפשי בשאלתי".

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל sarap@htv.co.il