תרחיש אימים בעידן הקורונה: האם תהיה מסוגל להסתדר מהיום בלי הסמארטפון שלך?

תארו לכם תרחיש אימים בעידן הקורונה.

בשעה תשע בערב ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא נאום לאומה. בדבריו מסביר ומקדים ראש הממשלה כי יש בפיו בשורה קשה, קשה לעיכול לציבור גדול במדינת ישראל. לאחר מחקר מעמיק של פרופסור ידוע שם ממכוןדוע שם לא פחות, גילו כי ניתן להעביר את נגיף הקורונה דרך מסך הטלוויזיה ומסכי הפלאפונים והמחשבים.

בום. פצצה הוטלה לאוויר.

איך זה עובד?

נניח שאדם חולה קורונה מתראיין בטלוויזיה, ואין הוא יודע שהוא חולה. הטלוויזיה שלכם בבית פולטת את הווירוס דרך המסכים של הפלאפון, הטלוויזיה והמחשב. אחוז מסוים מהאוכלוסייה (שכרגע עדיין לא ידוע מי היא ומה אחוזי ההידבקות, "כי זה אירוע מתגלגל שאנחנו לומדים אותו כל פעם מחדש", כמו הרבה דברים שניתן לומר על עידן הקורונה) יכולים להידבק מהווירוס דרך המסכים.

"לאחר דיונים קדחתניים של שעות רבות עם גורמים מוסמכים, הוחלט כי יש להטיל הגבלה חד משמעית על צפייה בכל סוגי המסכים למיניהם. אנו מוצאים צו סגירה לכל רשתות הטלוויזיה ועל כל אזרחי מדינת ישראל לזרוק את הטלוויזיות, הסמארטפונים והמחשבים, וזאת מתוך צו בריאות הציבור", יורה ראש הממשלה.

"אדם שיפר את הצו צפוי לקנסות גבוהים ואף מאסר. אנחנו נאכוף בכל דרך אפשרית את מפרי החוק החדש ונשלח גדודים של חיילים ושוטרים לבדיקה מדוקדקת מדלת לדלת. ממש מבצע הקש בדלת. אנחנו יודעים שזה קשה, אבל אין ברירה. בריאות הציבור מחייבת".

מה אתם אומרים? אתם יכולים לעצום רגע עיניים ולדמיין את החיים שלכם בלי מסכי מחשב, בלי טלוויזיה, בלי סמארטפון, ווצאפ, פייסבוק ואינסטגרם?

כמה זמן, לדעתכם, יקח לכם להפנים את המסר? כמה זמן יקח לכם לזרוק את האייפון? טלוויזיה ולחזור לעיתונות הכתובה ולרדיו?

האם זה יקרה בכלל?

האם תגידו לעצמכם אנחנו מוכנים לקחת את הסיכון כי אנחנו לא יכולים בלי המדיה הזאת? כי בלי המסך שכה הורגלנו אליו - איך נחיה? איך נסתדר? אין מצב בעולם.

ואז יגיעו גדודים של חיילים ויוציאו בכח (בצו בריאות הציבור) את כל מכשירי הצפיה למיניהם. אנשים יתקבצו בבתי מחתרת כדי לצפות בטלוויזיה, יגיעו דיווחים על התארגנויות במקומות מסתור, אנשים ישאירו סמארטפונים במסתור, אבל לשב"כ תינתן הרשות לבדוק אם יש טלפונים שעדיין פועלים...

תרחיש אימים.

ועכשיו נעצור כאן ונרגיע, זה לא יקרה.

אבל, אחים יקרים, בואו ננסה לקחת את התחושה העוצמתית הזאת כדי להבין אותנו החרדים.

אנשים שרגילים מיום היוולדם לחיות בקהילות שמעורבות אחת בשנייה. ילדים שמיום שלמדו לדבר לומדים גם על קדושת בית הכנסת, על בית הכנסת שמהווה "בית מקדש מעט", על חשיבות של תפילה במניין, ועוד, ולא נאריך כי מי שלא מכיר, לא ידע וגם לא יבין.

אבל אז, בבת אחת, מודעים לציבור שמחובר להשם יתברך דרך בית הכנסת, דרך הקהילה, דרך התפילה, דרך המקומות הקדושים:

זהו. עד כאן. אתם לא יכולים להיכנס לבית הכנסת יותר, אתם לא יכולים לקיים חיים קהילתיים יותר. אסור בתכלית האיסור.

האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם את חייכם ללא מסך כלשהו?

איך אדם חרדי, שכל חיותו מבית הכנסת ומתפילה במניין, יכול לעכל מצב שכזה ברגע?

אני רוצה לשאול כמה שאלות מעיקות שמפריעות לי:

למה כשמפיצים סרטונים מתל אביב, אשדוד ואפילו פתח תקווה, של אנשים שמסתובבים, מטיילים ברחובות, בפארקים ובשווקים המשטרה אינה פורצת בכח ונותנת קנסות בשם בריאות הציבור?!

למה אנשים שרוצים להפגין יכולים לעמוד במרחק של שני מטר ביניהם, ואילו מתפללים שפותחים את שערי השמיים בתפילותיהם על כל עם ישראל לא יכולים להתפלל באוויר הפתוח במרחק שני מטר אחד מהשני?!

ושאלה אחרת ונוקבת, שהרבה אמרו לפניי. למה הבעיה בבני ברק לא מזכירה לי שום שמץ של חמלה, אלא מלחמה. סגר, עוצר, מחסומים. למה? למה?

אני בטוחה שאם אחיי ברמת גן היו חלילה חולים יותר מבני ברק, הבני ברקים (השכנים שלהם) לא היו פונים לבג"ץ כדי לבקש להקים חומה. סליחה, עוצר...

הם היו מתלבשים בבגדים מוגנים, חובשים מסכות וכפפות ויוצאים לעזור בחסד, בעזרה. אם במצרכי מזון, אם בפינוי חולים וכל דבר שצריך ואפשר לעשות כדי לעזור.

אז עם ישראל, אני הקטנה והלא מבינה (סך הכל חוזרת בתשובה שפעם כמוכם חשבה שלהיות חרדי זה פנגווין בשחור ולבן. והכל מתוך תשקורת שמשקרת... והיום חיה בשמחה בתוך קהילה יהודית מדהימה שאין לה תחליף בכל העולם כולו...) בואו יחד נפסיק את השנאה ונעזור אחד לשני, בדיוק בעת צרה.

חותמת בלב כואב ודומע,
אני