איך ייתכן שהקורונה פגעה בבני ברק יותר ממקומות אחרים?

בוא. בוא נדבר על זה. בואו נפתח את הנושא שמעיק על כולנו בימים האחרונים. איך יכול להיות שבדיוק עיר התורה והחסידות. עיר שיש לה כ"כ הרבה זכויות של עמל התורה וחסד בלי גבולות. עיר שבוקעים ממנה כ"כ הרבה קולות טהורים של תפילה ולימוד התורה. בדיוק העיר הזו היא העיר הכי נגועה בארץ ישראל. איך זה יכול להיות?

איך יכול להיות שבדיוק העיר שראויה לשמירה הכי גדולה משמים בדיוק עליה מטילים סגר?

התשובה מתחילה בשאלה חוזרת: תגיד לי: "ואזכרה אלוקים ואהמיה, בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה..." את זה אתה מבין?

אתה מבין את זה שהבתים של כולנו בנויים לתפארה, ואילו הר ציון שמם, שועלים הילכו בו?

עם זה אתה מסתדר?

עלינו לזכור: אנחנו עדיין בתוך כללי המשחק ש"הן אתה קל מסתתר".

אנחנו עדיין בתוך הגלות, שעדיין לא הודיע ה' ישועתו, לעיני הגויים עדיין לא גילה צדקתו.

כן. עדיין ניתן להצטרף למשחק המחבואים.

כן. הקב"ה שלח אותנו כאן לעולם למשחק המחבואים.

ה' יתברך מתחבא, ולנו ניתנה ההזדמנות להיות ה"תופסים".

ויש לציין שהמשחק הזה הולך להסתיים מאוד בקרוב ואנחנו אמנם מחכים שהמשחק הזה יסתיים.

אבל יש גם צד שני למטבע: ברגע שיסתיים משחק המחבואים. ברגע שה' יופיע בהדר גאון עוזו על כל יושבי תבל - כבר לא תהיה יותר הזדמנות לתפוס אותו!

זהו. וזה יהיה רגע מאוד עצוב ומר לאלו שהחמיצו את ההזדמנות.

יש לנו "דקות ספורות" לסיום המשחק.

קדימה.

האם אתה מעוניין לתפוס את הקב"ה שעדיין מתחבא או לא?

כן. הקב"ה מתחבא.

הנה לך: בדיוק בבני ברק. בדיוק בערים הכי חרדיות. דווקא שם יש הכי הרבה נגועים בקורונה.

יש לך בעיה עם זה? אתה רואה בזה הסתרת פנים? זכותך. זכותך לא לתפוס את הא-ל מסתתר. אבל אם אתה כן רוצה לנצל את השתי דקות לסיום המשחק. אז בבקשה. תעביר לנגד עיניך את יסודות האמונה האיתנים שלו שלא זעו כמלא נימה ולא התרגשו לא מעינויי האינקוויציה ולא מהשואה הנוראה, וכל שכן לא מהקורונה ה"עדינה" לעומתם.

יסודות האמונה שלנו מחייבים ומכריחים שמי שעושה רצון ה' והולך לפי רצון התורה - ה' אוהב אותו ושומר עליו. ואם כעת לא רואים את זה. אז זה עדיין ממשיך להיות אמת ויציב ונכון, ולעתיד לבא נראה את זה.

לא מוצא חן בעיניך? לא נשמע לך משכנע ומצלצל? זכותך!

הדלת פתוחה. אתה תמיד יכול להגיש חמ"ל ולעזוב את המשחק באמצע ולהתחיל לשאול את השאלות שעם ישראל שאלו בהפטרה של שבת הגדול: "אמרתם שוא עבוד אלוקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו".

זכותך להסיק מסקנות שאם ברמת גן המחללת שבת יש פחות תחלואה מבני ברק, אז "והנה אנחנו מאשרים זדים, גם נבנו עושי רשעה, גם בחנו אלוקים וימלטו."

הנה. החיים של רשעי ישראל רק יותר טובים מעובדי ה'. בבקשה. זכותך להסיק מסקנות של ספקות באמונה.

כשהקב"ה יגיע בפתע פתאום – אתה תהיה בצד המפסיד

אבל, קח בחשבון דבר אחד: שאם בעוד מספר ימים הנה היום בא בוער כתנור, והקב"ה בפתע פתאום יגלה כבוד מלכותו עלינו לעיני כל חי. אתה. אתה תהיה בצד המפסיד. קח זאת בחשבון!

לאורך כל השנה האחרונה מורגש שאנחנו נמצאים בתקופה של בירור. הקב"ה כעת עושה עם כל אחד מאיתנו פגישה אחרונה לקראת הצעת נישואין.

וכעת הקב"ה דופק על השלחן ורוצה לשמוע תשובה ברורה: כן או לא? לכתך אחרי במדבר או לא? איפה את אוחזת? האם את מעוניינת להיות כלה שלי? את מוכנה לתת בי אימון וללכת אחרי בעיניים עצומות, או שיש לך ספקות ותהיות ולבטים וצריכה עדיין להתייעץ?

בתשע המכות הראשונות עדיין היה ניתן להתלבט: לבדוק מה יש לחרטומים להציע, ומה פרעה חושב על העניין, והאם הפרשנים נותנים סיכוי. אבל במכת חושך הקב"ה לפתע שיתק את העולם. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים.

ושם! בקורונה הזו. במעמד הזה הקב"ה פנה לעם ישראל: תחליטו כעת ועכשיו! כן או לא? אתם רוצים לבחור בי או לא? שמונים אחוז אמרו: "לא", ועשרים אחוז אמרו: "כן".

ופה אנחנו אוחזים.

אל תצפה שההחלטה הזו תהיה קלה. זה לא אמור להיות קל. כי זה זכות. כל דבר משתלם וריווחי אמור להגיע במאמץ.

כעת כולנו מבינים שלהתפלל במנין זה זכות. כולנו כבר מבינים שקריאת התורה זה דבר שלא מובן מאליו. אז זהו. אנחנו צריכים לקלוט שגם אמונה זה לא דבר מובן מאליו.

הנה. דווקא בערים החרדיות ביותר, דווקא הם הערים הכי נגועות, ודווקא אותם מכניסים לסגר.

מעתה: האם למרות כן אתה ממשיך להאמין ש"אשרי האיש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו"? כן או לא?

תחליט!

אני חושב: שהבעיה המרכזית שלנו היא שבאיזשהו מקום, עמוק בתוך הלב, תקוע לנו שאנחנו עושים טובה למישהו בזה שאנחנו מאמינים.

כשאני מואיל בטובי להאמין, התחושה היא כאילו אני מגיע לחנות חליפות. והמוכר מציע לי איזה חליפה. ואני מוכן סוף סוף לקנות ולפרנס אותו.

ואז הופה! מצאתי פה איזה דפקט. לא. לא רוצה.

ואז המוכר שוב מתחנן אלי. בא. זה טוב. אני אתן לך מחיר טוב. רק תקנה.

על אותו משקל: תקוע לנו בראש שלהאמין ביהדות זו התנדבות יפה מצידנו. אנחנו מוכנים להיכנס לחוויית קניה של יהדות ולראות את היופי שביהדות ועד כמה מי שעושה רצון ה' רק מרוויח מכל הכיוונים.

ואז פתאום מגיע איזו שאלה באמונה. הופה. מצאתי משהו בעייתי. אני רואה שזה לא לגמרי "שווה וריווחי" אז אני יורד מזה.

אדוני היקר: אתה לא עושה טובה לאף אחד. היהדות היא הזכות שלך. אם אתה מוכן לשלם עליה מחיר מלא אתה תקבל.

ואם אתה רוצה הנחות, אם אתה מסכים להיות מאמין רק בתנאי שאף יהודי שמניח תפילין לא יחלה בקורונה אז תמשיך.

אז כן. הנה. דווקא בני ברק נפגעה כל כך מהקורונה. ואתה, בוא ותחליט באיזה צד אתה רוצה להיות - מאלו שמאמינים בקדוש ברוך הוא גם כשהוא מסתתר, או מאלו שלא...