משל על תינוק שנולד לתוך מציאות הקורונה: מתי תצא מזה?!

למציאות שכזו, נולד לו לעולם, תינוק קטן מתוק מכולם,

הורים – עם מסכות על הפנים, כך שהוא לא יודע איך הם נראים,

חיטוי ידיים כל כמה רגעים, בלי טיולים, בלי בילויים, בלי לימודים,

שבחוץ אין אנשים מסתובבים, אלא רק למקרים חיוניים.

כך הוא גדל וגדל גם לו מסכה לפנים, הוא רגיל עוד מהבית בפנים,

הוא לא מכיר אנשים אחרים, מדי פעם מדבר עם סבתות וסבים,

שאותו הם אוהבים, שאינו הרגיש או ראה אותם בחיים.

הוא בטוח שזו המציאות וכך חיים, הוא לא יודע שיש מציאות אחרת...

יום הגיע ובישר בשורה: מנגיף הקורונה יותר לא יאונה שום רע!

אפשר לצאת מהבתים ולהוריד את המסכות מהפנים,

ההורים שמחו, הילד שמח בשבילם! הוא לא הבין מה זה אומר לעולם,

פתאום הוא מגלה איך הוריו נראים, ומהבית הם יותר יוצאים,

ובחלון רואה מלא אנשים, מעכשיו אפשר לצאת מעבר לדברים חיוניים.

"נו, הגיע הזמן לצאת", הוריו לו אומרים,

והוא משיב: "אולי זו טעות ועדין מסוכן, אני רוצה להישאר כאן".

"ומה עם המסכה שאת פניך מסתירה?", שואלים,

הוא עונה: "היא מגנה מחיידקים, להורידה מהפנים אני לא מסכים!".

ניסו ההורים להסביר לו ואמרו: "המציאות הזו שבה נולדת היא מציאות לא מציאותית,

פעם אנשים היו הרבה יוצאים, מטילים, נהנים,לא מכוסי פנים, לא היה פחד מווירוסים,

ואפילו היו מתחסנים בשביל לעשות דברים כדוגמת טיסות ובילויים מסוימים,

ואלה היו החיים הנורמלים!".

לילד לקח זמן לעכל שיש לשנות הרגלי חיים. 

כמובן שזה קרה בשלבים,

תחילה זו היתה מסכת הפנים, והקשה מכל: מהבית לצאת!

זה היה נראה לו כמו לחוק לא לציית.

אנחנו נמצאים בימי הפסח. 

כולנו, הנשמות שלנו, היינו גם כמו התינוק הזה -

במצרים, התרגלנו שם לשעבוד, לסבל, לעבודה קשה ומפרכת,

כבר לא האמנו שיש טוב... שיש מציאות אחרת... שיש חיים אחרי המוות! המוות של הנשמה...

ומתוך מ"ט שערי טומאה - הגענו למ"ט שערי קדושה!

וכך היינו מוכנים למתן תורה!

לכל אחד ואחת מאיתנו יש הרגלים שהיא משועבד אליהם,

אולי אפילו מאז שנולד/ה ואולי לא, דברים שהיו נראים לו/ה בגדר הנורמה,

אבל בעיני בורא עולם לא.

זה הזמן שלך לצאת מהשעבוד שאולי את/ה אפילו חושב/ת שהוא טוב –

כי את/ה רגיל/ה(!) להיות משועבד/ת אליו.

תחליט/י שאת/ה משתדל/ת קצת ולאט בדיוק כמו הילד הקטן שגם לו לקח זמן,

אבל הוא הצליח!

הוא הצליח להשתחרר מההרגל הזה ששלט בו, למרות שהיה בטוח שכך חיים,

שהם חיים של חוסר מודעות או חוסר בהבנה,

תציל/י את עצמך!

תן/י לנשמה לצמוח – בזמן של צמיחת האביב,

תכין/י אותה לקראת חג הגאולה.

אבל הכי חשוב -

תגאל/י את עצמך!