הקולות שכדאי להקשיב להם: סיון רהב מאיר מכניסה לפרופורציות

1. המשפחה שלנו בבידוד מוחלט – שני הורים, חמישה ילדים ואינספור מזוודות מבולגנות – אחרי טיסה מבוהלת מארצות הברית. אנחנו לא יודעים איפה נגור אחרי הבידוד. בימים האחרונים בעיקר ניסינו להכשיר לפסח את המקום הנוכחי שמצאנו, ולהתארגן על החיים שלנו. נדמה לי שרבים-רבים נמצאים במצב מאתגר דומה, ובורחים לסלולרי ול"סערות" במקום לנסות להשקיט קצת את סערת חייהם.

2. אמנם עקבתי מאוד מרחוק, אבל אישית די נדהמתי מהמהירות (כן, המהירות) שבה הדתיים והחרדים ביטלו תוך כמה ימים הלכות קדושות של אלפי שנים. פשוט עצרו את הדופק של העולם, מבחינתם. לסגור בתי כנסת ולא ללכת למניין עבור אדם דתי זה סתירה לכל מה שהוא מחונך עליו מגיל אפס. הרי כל ילד חרדי גדל על האתוס של "תורה בכל מחיר, לא משנה מה אומרים בחוץ". והנה תוך כמה ימים התממש התסריט ההזוי ביותר בתולדות בני ברק: כולם החלו לסגור ישיבות, לא לקרוא בתורה, לוותר על קדיש על הורים שנפטרו, לבטל בר מצוות – כל זה הופנם היטב אצל 99.9% מהמגזר.

ואז, כשמאות אלפי חרדים יושבים בהסגר בדיוק כמו כולם, הם שומעים שהם מפיצים מחלות בכוונה. הרי מנהיגי העולם באירופה ובאמריקה פספסו את האירוע לחלוטין (אני עכשיו כאן בארץ כי ראיתי שם את התדרוכים של טראמפ, ורציתי הביתה). אז בשעה שבוריס ג'ונסון בבריטניה עוד דיבר על "חיסון העדר", טראמפ לחץ ידיים באירועים מול מצלמות ובשמאל הסבירו שהקורונה היא מזימה פוליטית של נתניהו – החרדים היו אמורים להזדרז עוד יותר לסגור בתי כנסת? הרי לכולם לקח כמה ימים להתאפס.

3. ברור שיש מחדלים. גם לי יש שאלות קשות לליצמן. בעיקר איני מבינה למה המסרים החריפים ממסיבות העיתונאים שלו לא חלחלו מהר יותר אל מנהיגי המגזר שלו עצמו. הוא הרי יודע שמסיבת עיתונאים בחדשות בשמונה זה לא מספיק למי שההנהגה הרוחנית שלו אינה כוללת את יונית לוי, אז איך למען השם בכירי המומחים לא יצאו לשטח מיידית לזרז את יישום ההוראות? איך הוא הלך לישון בלילה בלי לוודא שמה שאמר למסעודה משדרות הגיע גם לזלדה מבני ברק?

נכון, זה קרה לבסוף, אבל קרה בשבוע ומשהו איחור. שבוע הוא הרף-עין אצל מי שחיים תודעה של 4,000 שנה על הכתפיים, אבל זה נצח במונחי הקורונה. זה מחדל. יום יבוא והוא ייבדק.

מי שיבדוק את המחדל, אולי גם יחמיא לליצמן מנגד על ההחלטה המהירה ומצילת החיים להפסיק כבר בינואר טיסות מסין. כתבו אז שהוא מגזים ומבוהל, והיום ישראל אינה איטליה רק בזכות אותה היערכות מוקדמת.

4. אבל אנחנו במלחמה עכשיו, לא בוועדת חקירה. ותוך כדי מלחמה צריך לשאול שאלות על ההווה ועל העתיד, לא על העבר. כמובן, רק אם רוצים לנצח. אם רוצים להתנצח – זה בדיוק הזמן לכל מי ששנא חרדים גם קודם להתגולל עליהם. חלק מהביקורת מוצדקת, חלק לא, זה לא משנה. האם זה באמת הזמן להעלות את כל שמפריע לכם בימים כתיקונם בחברה החרדית, כשהעיר נקלעה לטרגדיה? תשאירו משהו לפאנלים מלומדים ביום שאחרי, או לקמפיין הבא של ליברמן.

ובכלל, אולי נוח לממשלה שנעסוק כל הזמן ב"חרדים" ולא במחדלים בבתי האבות ובמספר הבדיקות היומי?

5. כשהאומה הסינית סבלה, וכשבאיטליה החלו לספור גופות, ידענו להזדהות איתם. רק להזדהות. יש לי הרגשה שאם זה היה מגזר אחר שחוטף, עולי אתיופיה נגיד, היינו רואים מהרגע הראשון רק גל חמלה, הזדהות וכתבות מרגשות על המגזר היקר שנלחם על חייו. התקשורת הייתה מוקיעה אז את הגזענות וההסתה ברשתות, ולא להיפך.

6. ומנגד, כעבור כמה ימים – איזה גל עצום של אהבה נחשף כאן. אולי צריך לבדוק בתום השבוע הזה מה שלט יותר ברשתות החברתיות ובחדשות – הטקסטים נגד החרדים או בעדם? כל כך הרבה פוסטים ותמונות מרגשות, כל כך הרבה לא-חרדים שכתבו באהבה על אחיהם שבבני ברק, כל כך הרבה דוגמאות של סולידריות יפה, מאביב גפן דרך בניין עיריית בני ברק. במקביל, החל גל מכתבי תודה חרדיים ואינספור מחוות של הערכה בני-ברקית כלפי השוטרים והחיילים, כשאינספור חילוניים משתפים ומרטווטים כל מחווה כזו שוב ושוב. 

7. הנה כמה קולות שכדאי להקשיב להם. הרב הציוני-דתי אביגדור הנמן, שלמד בבני ברק, כתב בימים אלה כמה הוא אוהב את העיר, והוסיף נקודה חשובה: "בני ברק לא יודעת להתמודד עם שינויים מהירים, אבל היא יודעת לבנות דברים לאט ובסבלנות. יש לה התמדה והסתפקות במועט. ואלה דברים יקרים שיידרשו לכולנו בבואנו להתאושש מן המגפה הגדולה המתרגשת עלינו".

8. וכך כתב עמנואל שילה, עורך "בשבע": "בימים כתיקונם העיר בני ברק היא מעצמה של חסד, ובפרט בתחום הרפואי: ארגון 'עזר מציון' שמרכזו בבני ברק הציל ממוות אלפי נתרמים, חילונים כחרדים, בעזרת מאגר מח העצם שלו. הרב אלימלך פירר וארגון 'עזרה למרפא' הם מגדלור של תמיכה בחולים ומשפחותיהם. המיזם המופלא 'מתנת חיים' של הרב החרדי ישעיהו הבר השיב לחיים למעלה מ-700 איש שנזקקו לתרומת כליה. ומי מאיתנו לא נזקק אי פעם להשאלת מכשור רפואי מ'יד שרה'? אז אפילו אם הייתה כאן שאננות או התרשלות, עכשיו לא הזמן להטיף ולהוקיע אלא להשיב תמיכה לציבור שממנו יצאה תמיכה רבה בעבר. ומי יודע, אולי דווקא מתוך שיתוף הפעולה הנדיר בין כוחות צה"ל לאוכלוסייה החרדית, עוד יפלו מחיצות וייפתח פתח לפיוס ולשיתוף פעולה מאחד".

9. בגלל כל הסיבות האלה, לא רציתי להיכנס לפולמוס הסוער. קצת פרופורציות: בחג הפסח הזה בתי הכנסת בכל העולם סגורים, שוב לא פתחנו את ספר התורה, ועצוב שאנחנו אולי מתחילים להתרגל לכך. דור שלם של צעירים מטפס על הקירות משעמום וחוסר מעש, לא יודע מתי ישוב שוב לאיזושהי שגרה ברוכה. מיליוני ישראלים חוששים בצדק ממשבר כלכלי, נפשי ובריאותי.

היסטוריונים שיעברו על הפיד שלנו – לא יאמינו שבתקופה כזו מצערת לא זעקנו, ביחד, בכאב משותף.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".