שביעי של פסח: סגולת הזיווגים מהולנד לישראל

בצל הקורונה שנת תחגגו שביעי של פסח..

בישיבה חסידית ידועה לפני כארבעים שנה לומד בחור בשם אלתר, חוגג הוא את יום ההולדת ה24, ושידוך באופק אין. יום אחד מרגיש שאינו יכול עוד וניגש בדמעות לראש הישיבה בשאלתו "עד מתי?".. "הורי עברו את השואה האיומה ושרדו ברחמי שמים. הקימו את ביתם וזכו ב"ה לשלושה ילדים אשר מהם מצפים ומייחלים לראות נחת יהודי, אני בנם בכורם ומזה כמה שנים תקוע, ותוקע איתי את כל השיירה. אולי זה השם שלי- אלתר (באידיש: "זקן") אשר מבטא את מסלול חיי - שעומד אני להזדקן כרווק".. כך ממרר אלתר בבכי. ראש הישיבה מביט בעיניו הטובות ואומר לאלתר: "ח"ו, אלתר משמעותו "מיד"! וכך גם אתה תראה ישועה בקרוב ומיד"..

"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (סוטה ב.) הרבה פירושים נאמרו על הביטוי שטבעו חכמים, אני יביא פרוש אחד נוקב משלי. בקריעת ים סוף היהודים ניצבים במיצר, הים לפניהם המצרים אחריהם ומהצדדים המדבר עם כל סכנותיו, ועם ישראל מיואש:  "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר".., ויאמר משה אל העם אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום". ועם ישראל עומדים ומביטים בפליאה מאין יבוא עזרי, מנין תבוא הישועה?! או שהקב"ה יפעל והמצרים יקבלו מכת מוות, או שהמדבריות יפתחו למסע עם ישראל, אך איש לא חלם שדווקא הים, ממנו תבוא הישועה בצורה כ"כ ניסית ופלאית של קריעת ים סוף.

וזה הנמשל לזיווג, אדם חושב אולי מפה אולי משם.. והישועה מחכה לו במקום הכי לא צפוי. וכך מספר לי בסיפורו המדהים - אלתר הרווק בנם בכורם של ניצולי השואה הכואב את הנחת של הוריו שמתמהמהת מלבוא. יהודי נכבד נכנס יום אחד לישיבה ובכניסה פוגש הוא את אלתר, ניגש אליו ושואל האם יכול הוא להראות לו את בחור פלוני, וכאן הוא נוקב בשמו של אחד מחבריו הטובים שגם הוא די מבוגר ומצפה להקים את ביתו בקרוב, מדברי היהודי האורח מתברר שמקום מגוריו הוא בהולנד ויש לו בת אשר הגיעה לפרקה. שדכן חובק עולם נותן לו את שמו של חברי מהישיבה והוא רעייתו והבת נוחתים בישראל, כעת לפני הפגישה מבקש הוא להתרשם מהבחור באופן לא רשמי.. אלתר כמובן במאור פנים מתגייס לסייע במשימה תוך כדי ששופך שבחים למכביר על חיים חברו העילוי והמתמיד וכפי שמחווה אצבעו על מקום מושבו בבית המדרש, ניכר על האורח שמתרשם לטובה ובשביעות רצון מן ההצעה המבטיחה, וכאשר נפרדים שואל הוא לשמו של אלתר ומודה לו על הליווי וההרגשה הטובה שנתן לו. נקבעת פגישה אך אז מתברר פרט "שולי וזניח" שהשדכן לא זכר לעדכן את צד הבחור.. הבחורה מספרת שהיא לומדת לתואר ויש לה עוד כ3 שנים להשלים את חוק לימודיה, ולצורך כך עליהם לגור בהולנד בשנים הראשונות ולא בארץ, הבחור בהלם מהרעיון שלא דובר ולא סוכם. ומודיע שהדבר לא בא בחשבון, וחבל שלא ידעו מזה עוד קודם (וכפי שדרשו דורשי רשומות על "שדכן" – שקר דובר כסף נוטל.. כמובן בלי להכליל שדכנים הגונים) ועם הרבה עוגמת נפש השידוך יורד מעל הפרק. לאחר יומיים מופיע אבי הבת בישיבה ומבקש לקרוא ל.. אלתר! הוא מגיע ומופתע לראות את אורחו הנחמד שוב, וכששומע את אשר על ליבו מופתע שבעתיים, "הבט", אומר לו היהודי ההולנדי "כך וכך הווה מעשה, אך טרם עולים אנו שוב על מטוס ברצוני לקבוע פגישה בין בחור נוסף אשר התרשמתי מאישיותו הכובשת, בינך אלתר היקר ובתי".. אלתר והוריו משיבים בחיוב, ולאחר שבוע נשברת בקריאות גיל הצלחת בשמחת האירוסין השמיימית, מתברר גם ששני המשפחות מכירים עוד מהעיירה בהונגריה לפני המלחמה.. ראש הישיבה מסיים את קריאת שטר התנאים ולוחש לאלתר: "זקן" או "מיד" הכל עניין של מבט...

בחג שביעי של יורדת הארה גדולה משמיים אשר אוצרת בתוכה סגולה מובטחת לפתיחת מזל השידוכים. הארה של קריעת ים סוף. וזווג כקריעת ים סוף. החוזה מלובלין זיע"א מביא שבליל שביעי של פסח מתעורר בכל שנה הנס של קריעת הים וזה מרומז ב"אז ישיר משה", א - ז יום האחרון של ז' ימי חג הפסח, ישיר – שירה לעתיד. שכאשר ישירו בכל שנה באז – שביעי של פסח ימשיכו בנ"י את ההשפעה לישועה שתרד עליהם.

בתורה הקדושה מוזכר פעמיים הלשון אז, בסוף פרשת שמות אומר משה לקב"ה "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה", ובשירת הים "אז ישיר משה", במדרש (רבה כ"ג): "אמר משה רבון העולמים באז חטאתי ובאז באתי לומר שירה".. כוונת הדברים שכאשר אדם נושע מצרתו הרי שאז מבין הוא את מהלכי השם יתברך שכל מה שעבר עליו היה בהשגחה ולטובה וזה דווקא מה שהובילו לנס הישועה – באז חטאתי והיום באותו מטבע הלשון אני בא לומר שירה. עוד מובא במדרש (שם) "מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, אמר הקב"ה לאלו הייתי מצפה". וקשה שהרי ידוע כי "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה".. מיוחס הוא לאדם הראשון, וגם נח ואברהם הקריבו קרבנות וברכו והודו לה', ואצל לאה שקראה ליהודה ואמרה "הפעם אודה את ה"?! אלא שסוג כזה של שירה של "באז חטאתי ובאז באתי לומר שירה" – שירה שרואים בה שכל מעשי ה' והשתלשלותם הם אלו שהיו האמצעים שהובילו לישועה והכל מאתו יתברך לטובה.

והשנה במיוחד, שנת תחגגו שביעי של פסח.. לאחר שבועות של תפילות ובקשת "מנע מגיפה מנחלתך", הכנות לפסח שהיו מתוך הדחק אבל באמונה ובטחון. לילות הסדר וימי חול המועד במתכונת שונה מבכל שנה ושנה. זעקות "מה נשתנה".. שעלו מבתים רבים בארץ ובעולם על יקיריהם שעלו למרומים בסערה, תפילות ותחנונים על החולים שנלחמים על כל נשימה אל נא רפא נא להם. אבל אנו באז ישיר לא חוטאים בחטא אז חטאתי, אנו יודעים ומבינים כבר עכשיו שכל מה דעביד רחמנא הוא לטובה. פה בארץ ב"ה כבר למעלה משבועיים מתקיימים כחמישים אלף מנייני מרפסות עם למעלה ממיליון מתפללים, אנשים נשים וטף, אשר כולם זועקים "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו".. אנו אומרים בכל יום באמונה ובבטחון "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", ויש לבורא עולם באמתחתו מתנת אפיקומן מיוחדת לכל עם ישראל אפיקומן של קיץ פורה ומבורך, אפיקומן של ישועות ונחמות שירעיף עלינו באהבתו.

ננצל אם כן היטב את הלילה הקדוש "ליל שביעי של פסח בחצות הלילה" יום שלישי בשעה 12:45 בלילה, וכל המשפחה ביחד תאמר את השירה המיוחדת "שירת הים" פרשת בשלח ספר שמות פרק י"ג פסוק ט"ו- פרק ט"ו פסוק כ"ב. ונזכה למה שמביא החוזה מלובלין זיע"א, וכמו שמובא בספר נהר שלום להרה"ק מקאלושין זיע"א: "בכל שנה ושנה בליל שביעי של פסח, משה ואהרן ומרים וכל הדור ההוא, יוצאין מגן עדן העליון בשיר ונמשכין לזה העולם בשיר ומזין עליהם השפעות גדולות". אכי"ר.