ממשבר להזדמנות: "אנשים לא מבינים שעולם התעסוקה עומד להשתנות"

בזמן שתהליך הלמידה מרחוק לא מתקבל בהצלחה מצד המורים וההורים, בעולם התעסוקה ניכר דווקא שינוי חיובי שמסמן הזדמנות לשינוי דפוסים, אולי גם לשוויון תעסוקתי בישראל.

"מאז תחילת משבר הקורונה, ארגוני תעסוקה רבים עברו לשיטת עבודה מרחוק", מבהירה תמר גיל מנחם, משנה למנכ"ל מרכז לאודר לתעסוקה, "מדובר בשינוי ארגוני גדול ומשמעותי לעולם התעסוקה. מגפת הקורונה ביטלה את הכורח בקרבה פיזית במקומות העבודה, והוכיחה שאפשר לעבוד יחד מכל מקום בעולם. "נוצרה כאן הזדמנות של ממש", היא מדגישה, "כי בזכות המעבר לעבודה מרחוק, מקום המגורים לא יהווה פקטור משמעותי בתהליך מציאת עבודה. כיוצא מכך, עובדים לא יצטרכו לעבור דירה כדי למצוא את משרת חלומותיהם".

אילוסטרציה (קרדיט: שאטרסטוק)

ההזדמנות של העסקים

מרכז לאודר שבראשו עומדת גיל-מנחם ומיועד לקידום התעסוקה בנגב, הוקם בשנת 2015  על ידי פילנתרופ יהודי בשם רון לאודר. "מדובר במרכז לתעסוקה שמטרתו לאפשר לצעירים להישאר בנגב, מבלי להתפשר על קריירה", היא מסבירה. "השאיפה שלנו היא לעשות זאת על ידי הגדלת הזדמנויות התעסוקה שיש בנגב וניסיון לגייס כמה שיותר חברות מהמרכז שיעסיקו עובדים מרחוק".

לדברי גיל-מנחם, אחד הקשיים העיקריים שחווים תושבי הפריפריה, מתבטא באי השוויון התעסוקתי. "נכון להיום רוב העבודות המוגדרות כ'איכותיות' נמצאות במרכז הארץ", היא מסבירה, "וזה גורם לכך שהרבה מאוד אנשים צריכים לבחור אם להישאר להתגורר בנגב או לוותר על הקריירה. לשמחתנו המצב משתפר אט-אט בשנים האחרונות. באר שבע, לצורך הדוגמה, הפכה למרכז סייבר עולמי שמעניק לא מעט הזדמנויות עסקיות, ועדיין רוב בוגרי אוניברסיטת בן גוריון עוזבים בסוף לימודי התואר את הדרום  ועוברים למרכז. רק 15% נשארים בנגב, ואלו מספרים נמוכים מאוד. ברור שאנו מוכרחים להתגייס ולעשות כל מאמץ כדי לאפשר להם למצוא תעסוקה מתאימה".

איך אתם עושים את זה?

"אנחנו פועלים במקביל מול מבקשי העבודה ומול גופי ההכשרה והמעסיקים, כדי לחבר בין הרצונות והצרכים של כל אחד מהצדדים. ברגע שאנו מבינים את הצרכים של המעסיקים, אנו יכולים להעביר אותם אל מוסדות ההכשרה ובהתאם לכך הם מכשירים את תלמידיהם, שבהמשך יכולים להמשיך להתגורר בפריפריה, ולעבוד בחברות הגדולות שנמצאות במרכז, כאשר לרוב מתבצעת העבודה מהבית".

ניסיתם לבחון אפשרות של הבאת החברות הגדולות לפריפריה?

"ניסינו לא מעט, וכמובן שזה האידיאל והדבר הטוב ביותר שיכול לקרות מבחינתנו,  אבל זה בדרך כלל פחות מצליח. יש צורך לשם כך בהתערבות ממשלתית ובעיקר בתמריצים ממשלתיים שלא קיימים כיום. נכון להיום חברות מאוד חוששות לעבור לפריפריה, למרות שיש בכך הרבה יתרונות שבאים לביטוי בעלויות השכירות הנמוכות ובכוח האדם האיכותי. המציאות היא שאין הרבה חברות שששות לעשות זאת, אז אנחנו בעיקר מתמקדים בהעסקת העובדים מרחוק. כולנו רואים בשנים האחרונות שחברות גדולות בישראל מעסיקות במשרדיהן עובדים מחו"ל, כמו מבנגלדש  וממזרח אירופה. אז למה שהן לא יעסיקו עובדים מהנגב?"

מרכז לאודר

והחברות נענות לאתגר?

"יש כאלו שמוכנות לרתום לשירותיהן עובדים המתגוררים במרחק, אך הרוב עדיין חוששות", היא מודה. "לכל אורך הדרך שמעתי ממנהלי החברות שהם לא באמת מאמינים שיוכלו לנהל את העובדים מרחוק, והם גם טענו שלא יוכלו לגבש צוות כשחלקו יושב בהרצליה וחלקו בדימונה. לטענתם, קשה להעביר עובדים הכשרות דרך האינטרנט, אי אפשר לוותר על ישיבות ופגישות פיזיות ולא ניתן לוותר על הגיבוש בפינת הקפה והמטבחון. הטענות האלו הובילו לכך שעד היום רוב החברות נמנעו מלקפוץ למים".

ועכשיו הגיע משבר הקורונה והוכיח להן שהדבר אפשרי?

"בדיוק כך. משבר הקורונה, עם כל ההשלכות הנוראיות שיש לו על מערכת הבריאות והרווחה,  העניק לעסקים תרומה מיוחדת שאי אפשר לזלזל בה. הוא אילץ את כל המעסיקים להעביר בין לילה את עובדיהם למתכונת של העסקה מהבית, עם התאמה למאה ה-21. למרבה הפלא, רובם גילו שזה אפשרי ולא כל כך מורכב כפי שחשבו. במידה מסוימת המצב הזה דווקא מועיל להם, כי העסקת עובדים במשרד מצריכה התמודדות עם נסיעות של העובדים מידי יום שזו עלות כלכלית גבוהה, היא דורשת עלויות של שכירות המשרד, ניקיונו וכל הריהוט שנדרש. מכיוון שהעובדים מועסקים בדרך כלל בחדרים פתוחים נוצרים גם הרבה הסחי דעת והפרעות. כעת המעסיקים אולצו לנסות לעשות שינוי וגילו שיש לא מעט יתרונות בדרך ההעסקה הזו. המציאות היא שהתפוקה של העובדים לא נפגעת, ולפעמים אפילו עולה, כי הם יכולים לעבוד בנינוחות, בשעות שלהם ובגמישות המתאימה להם, אלו יתרונות ענקיים. בנוסף, מנהלי החברות גם גילו את הכלים הטכנולוגיים המתקדמים שמאפשרים את גיבוש הצוות למרות המרחק. הם התנסו בלית ברירה בכל הכלים החדשניים האלו וגילו שהם לגמרי אפשריים".

את מאמינה שיהיו חברות שימשיכו להתנהל מרחוק גם אחרי שיסתיים המשבר?

"ברור לי שלא כולן יעברו לניהול מרחוק, אך מפגישות שאנו עורכים עם בכירי החברות במשק הישראלי, ידוע לי שיש חברות שחושבות על כך ברצינות. קודם כל כי ברור שהיציאה מהמשבר לא תתרחש ביום אחד, וגם כשהיא תקרה, היא תשנה מן הסתם את דפוסי ההעסקה. יהיו הרבה מפוטרים וחברות רבות ייאלצו לחשוב על צמצום בהוצאות, מה שבהחלט יוכל להתאפשר על ידי העסקת העובדים מרחוק. אני משתדלת להיות ריאלית ולכן משערת שרוב חברות ההייטק למשל יחזרו למשרדיהן וכך גם עסקים גדולים אחרים, אך אם אנו מדברים על מקצועות כמו בניית אתרים או שיווק דיגיטאלי, אין שום סיבה שמעצב גרפיקה שממילא מבלה 90% משעות עבודתו מול המחשב, לא יעשה זאת מהבית. יש גם הרבה אנשים שינסו להמציא עת עצמם מחדש, בגלל שלא יהיה להם עוד מה לעשות בעיסוקם הקודם, רבים מהם גם כן יעדיפו להתנהל מביתם".

אילוסטרציה (קרדיט: שאטרסטוק)

"השינוי עומד להיות דרמטי"

ומה לגבי העובדים עצמם? האם נראה לך שהם מעוניינים בכלל לעבוד מהבית? הרי יש כאלו שיוצאים לעבודה כדי להתאוורר ולפגוש אנשים. בנוסף, לא לכולם יש סביבת עבודה נוחה בבית

"זה נכון", מסכימה תמר, "אבל ברגע שהמעסיק יעביר את הצוות לעבודה מהבית, יהיה ברור שעליו לדאוג לכל אחד מהעובדים לכל הציוד הנדרש, בדיוק כפי שהוא דואג לכך במשרד. בנוסף, כשאנו מדברים על עבודה מהבית יש לזכור שהכוונה אינה בהכרח לעבוד מהבית עצמו, אלא אפשר לעבוד דרך חלל עבודה משותף, שזהו דבר שקיים כמעט בכל עיר. אני למשל מתגוררת בגבעתיים ויש לי משרד בתל אביב, שם אני מקיימת את רוב הפגישות ואת עבודתי היומיומית. מכיוון שמשרדי החברה בה אני מועסקת נמצאים בנגב, אני נוסעת מידי פעם דרומה. כמובן שעצם העבודה מרחוק לא אמור לגרום לכך שהצוות לא ייפגש כלל. אפשר להחליט למשל שפעם בשבוע, או בכל תדירות אחרת, מגיעים העובדים להכשרה במקום העבודה".

לגבי רצון העובדים, מדגישה גיל מנחם כי סקרים שנערכו לפני המשבר הראו באופן חד משמעי שרק אחוז אחד מהעובדים אינו רוצה כלל לעבוד מהבית. כל היתר השיבו שהיו רוצים לעבוד מהבית באופן מלא או במשך חלק מימות השבוע".

אילוסטרציה (קרדיט: שאטרסטוק)

ומה אתם עושים בפועל כדי לאפשר לדברים האלו לקרות?

"יש לנו שלושה קהלי יעד עיקריים - המעסיקים, מבקשי העבודה ובעלי העסקים הקטנים. לגבי המעסיקים – אנו מסייעים להם בכל הנוגע לשינוי האופי של גיוס העובדים, כך שיוכלו לעשות זאת גם מרחוק. לשם כך אנו מנהלים בתקופה זו הרבה שיעורים וסדנאות, יש לנו גם צוות מומחים שמייעץ להם איך להתנהל מרחוק, לדאוג להספקים של העובדים ובאיזה כלים דיגיטאליים להשתמש. עד עכשיו יש כ-100 מעסיקים שמשתתפים בפעילות הזו.

"לגבי מחפשי העבודה, שהם בדרך כלל צעירים, אנו מציעים להם מגוון של יועצי קריירה וסדנאות לכתיבת קורות חיים, מלמדים אותם איך להציג את עצמם בראיון קבלה לעבודה שנערך מרחוק ומקנים להם כלים כמו אנגלית מתקדמת ויישומי מחשב נדרשים, כדי לשפר את סיכוייהם להשתלבות טובה בשוק העבודה. קהל היעד השלישי אלו בעלי העסקים הקטנים. למעשה, מדובר באנשים שנפגעו בצורה המשמעותית ביותר במשבר הנוכחי, ורבים מהם ייאלצו להמציא את עצמם מחדש או לשנות את העסק הקיים. גם להם אנו מציעים סדנאות וכלים מתאימים. אם למשל מדובר במישהי שהייתה לה מסעדה, אנו ממליצים לה להתמקד יותר בשיעורי בישול מקוונים, ואם זה אדם שעסק בשיווק בגדים, אנו מסייעים לו בהקמת דף פייסבוק ושיתופים שונים שיאפשרו לו למכור גם דרך הרשת. יש בעלי עסקים רבים שמעולם לא היו חשופים ליכולת השיווק במדיה, ואנו משתדלים לחשוף אותם לכך".

את נשמעת אופטימית. באמת נראה לך שהעולם התעסוקתי יעבור בבת אחת שינוי כה דרמטי?

"כן, אני באמת אופטימית", היא מודה, "ואני חושבת שיש לי סיבה טובה להיות כזו. קודם כל, כי עוד לפני משבר הקורונה העולם עבר שינוי, וחברות רבות החלו להעסיק עובדים מרחוק. אפשר לראות שבשנים האחרונות יש לא מעט תושבים בסן פרנסיסקו למשל שעובדים בניו יורק, שזה מרחק של שש שעות טיסה. עוד לפני המשבר דובר על שינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת, כאשר צפוי שבתוך שנים ספורות 52% מהמקצועות שאנו מכירים כיום, ייעלמו לגמרי, שכן רבים מהעובדים יוחלפו ממילא ברובוטים, ומאידך יצוצו מקצועות חדשים, כמו למשל מומחה ליחסי אדם-מכונה. ברגע שעולם התעסוקה ישתנה, ממילא גם דרך ההעסקה צפויה להשתנות.

"ברור לגמרי שבעשור הקרוב העבודה מרחוק עומדת להיות הנוהל המקובל ברוב החברות", היא מסכמת. "קשה לשער את הקצב המדויק בו יחול השינוי, אך על פניו נראה שמשבר הקורונה יאיץ את התהליך, וכפי שאני צופה – אנו עומדים לראות שינוי של ממש, שינוי שיועיל עם העובדים והמעסיקים כאחד".