האומנם יש זלזול בהנחיות מצד הציבור החרדי? הגיגים לפרשת תזריע

צילומים אוויריים מעידים על כבישים ריקים בעיר הקודש.

קולות ילדים נשמעות ממרפסות הבתים.

חתולי רחוב משוטטים לבדם על הכביש.
מהרגע הראשון ששמעו הרבנים על תמונת המצב האמיתית, הם הכריעו באמצעות משפט אחד: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
אנו מאמינים שמי שמייצג את הציבור החרדי באמת, הוא זה שיוכל לא רק לשמור על ההנחיות, אלא להכתיב על פי ציווי התורה הקדושה כיצד לשמור על נפשותינו ובריאותנו, וידע ללמד לתלמידיו ולכולנו הלכות ואזהרות למען החיים והבריאות, כחלק ממצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

מדוע אנו מאמינים בכך? זה מאוד פשוט.
מי שבאמת שייך לציבור ה"חרדי" (והכוונה בחרדי היא "החרד לדבר ה'") הוא יהיה הראשון לציית, לצוות ולשמור על נפשותינו ובריאותינו, כציווי שנכתב לא בחדשות של היום - שנת 2020, אלא  בספר התורה העתיק אשר מכיל ציוויים על כל נושא  מפי בורא כל העולמות.

דווקא תקופה זו מוכיחה שוב עד כמה ספר התורה העתיק הוא הדבר העדכני ביותר הקיים כיום, והולך עמנו בכל נושא ובכל עת.
בתורה הקדושה נכתב באופן מפורש כי קדושת החיים דוחה את כל התורה כולה, כמו שנאמר "וחי בהם". מצוה זו כה יקרה וחשובה, עד שמותר אף לחלל שבת כדי להציל את חייו של יהודי מעם ישראל. אולם מי שיתבונן על התורה מהצד, יצטרך אמת פנימית ויושרה כדי להגיע למסקנה שהציווי 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' כבר כולל בתוכו את כל ההכוונות והאזהרות - גם מפני מגפות.

חמירא סכנתא מאיסורא

כפי שאנו רואים לאורך כל הדרך, גדולי ישראל מנחים אותנו לשמור על ההנחיות ואפילו לפעמים להחמיר בהן.

כך למשל, בהודעה שיצאה בשמו של הגרי"ג אדלשטיין נכתב כי "החיוב החמור ביותר על כל אחד ואחד להקפיד ולשמור על כללי ההתרחקות והזהירות הנדרשים כפי הוראות הרופאים, ולא לקיים בשום פנים ואופן מניינים לתפילה אם לא נשמרים בהם כללי הזהירות במלואם. באם לא ניתן לעמוד בזה במלוא הזהירות, עדיף להתפלל ביחידות בביתו ולא להיכנס בספיקות של פיקוח נפש. בוודאי שכל המחמיר ומתפלל עדיין בביתו עד שיתבררו הדברים עושה כראוי ואין בזה כל חשש".

עוד הוסיף הגרי"ג וקרא לאנשים מבוגרים ובעלי מחלות רקע, לנהוג בשמירה יתירה ולהתפלל אך ורק בבית.

אז נכון, חלק קטן, ממש קטנטן מהעם - לא מציית לתקנות. אך גם אם זה כך, למה להזריע שנאה שקרים ואפליה, בגלל קומץ קטן?

המושג "חמירא סכנתא מאיסורא" אומר שבסכנה מחמירים הרבה יותר מבאיסור, כלומר במצבים מסויימים מקילים באיסורים, אבל במקום בו יש סכנה – תמיד יחמירו!

וכפי שרואים שהרב אדלשטין אומר, שאפילו שיצאו הנחיות מקילות עדיין יש להחמיר כי סכנה חמורה מכל שאר המצוות.

הנה לנו ממש "ישראל אשר בך אתפאר", עם ישראל לא רק מקשיב להנחיות אלא מתנסה בניסיון להוכיח לבורא עולם כמה אוהבים אותו ועושים למענו גם אם לא בצורה הטבעית שלנו -לזה קוראים מצווה ללא אינטרס!

בפרשת תזריע לומדים  מה זה לקיים מצוות ללא אינטרסים

במצוות ברית מילה רואים אנו שמברכים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", ומסבירים צדיקים את הברכה: כמו שבברית זו הפעם היחידה שעושים מצוה בלי אינטרסים, כך מברכים אותו שיקבל עליו את עול התורה וקיום המצוות שיהיה גם בלי אינטרסים אישיים אלא כי ה' ציווה, גם אם ברור לנו שיש מצווה לחפש טעם.

כמו שאומר הרמב"ם  בסוף הלכות תמורה: "אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הן כמו שביארנו בסוף מעילה - ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם, כי הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה". (רמב"ם הלכות תמורה ד יג).

הווי אומר, הדרגה הגבוהה ביותר, היא לשמוח ולקיים את המצוות גם ללא אינטרס.

מספר הרב טאובר שליט"א על אביו החשוב דבר מרגש ומחזק המתאים לנושא ולתקופה:

אבי זצ"ל היה איש חי ורב פעלים לתורה ולתעודה. בערוב ימיו, נבצר ממנו מפאת מחלתו לעסוק בכל אותן פעולות רוחניות שהיה רגיל לעסוק בהן, גם הלימוד והתפילה היו קשים לו. וכך הוא מצא את עצמו מרותק לכסא גלגלים ומוגבל. בכל פעם שהייתי עולה לבקר, היה עלי למצוא דברים שיעודדו את רוחו. דברים אלו היו חייבים להיות דברים של טעם, שכן יהודי ת"ח היה, ובדברים של מה בכך אי אפשר היה להשיב את רוחו.

באחת הפעמים שעליתי לבקרו חיפשתי הרבה וחשבתי מה אוכל לומר לו כדי לחזק את רוחו. והנה, בס"ד נתן ה' דברים בפי, שאכן חיזקו אותו מאוד.

וכך אמרתי לו: "אבא, הקב"ה סידר אותך מצוין!"

הוא היה מופתע לשמע דברי.

המשכתי ואמרתי: "אבא, מה היא המצוה החשובה ביותר מכל תרי"ג מצוות?".

אבא הרהר מעט והשיב: "אין ספק כי מצות'וחי בהם' היא המצוה החשובה ביותר בתורה."

המשכתי בדברי ואמרתי: "את כל מצוות התורה צריך לקיים לשמה. והנה, מתי קיימת אבא את מצות 'וחי בהם' לשמה? תמיד חיית כדי ללמוד, כדי להתפלל, כדי לעשות חסד, כדי לפעול למען היהדות. והנה, ה' יתברך רצה לזכות אותך שתוכל לקיים גם מצוה זו של 'וחי בהם' לשמה. למען מטרה זו הוא הושיב אותך בכסא גלגלים, וכאילו ה' יתברך אומר: 'אינני רוצה שתעסוק במאומה, תחיה רק עבורי. אני רוצה אותך חי. יהיו אלו חיים לשמה – נטו "וחי בהם".'"

פניו של אבא נהרו והוא אמר לי: "אמרת טוב". לאחר מכן הוא חזר על דברי פעמים רבות.

נזרע תפילות כדי לזכות לקיים את כל מצוות היום

אינני חושבת שיש עוד מה להוסיף.

אנו בתקופה מסוגלת, תקופה מיוחדת, תקופה בה מצוי עומק נדיר של עבודת ה' שמזמן לא היה, וכאילו ה' לוחש באוזנינו כעת:

"הישארו בבית, וקיימו הכול לשם שמיים, באמת. בלי רעש ובלי צלצולים, ובלי מה יגידו, נטו בשבילי ללא אינטרס אישי".

זו תקופה שאנו מצווים לקיים ביתר שאת ובהידור מצוה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד, טו)  וגם המצווה "וחי בהם" (ויקרא יח, ה) לחיות את דברי התורה, אך כדי לעשות זאת עלינו לחיות.

אין ספק שמי שבאמת מרים את דגל האמת ומי שלא שכח את המצווה החשובה הזאת של "ונשמרתם", שכרגע הפוקוס עליה הוא רצון ה', ייצמד למה שאומרים ויציית לכל ההנחיות.

נזרע תפילות כדי לזכות לקיים את כל מצוות היום כפי שהיה אך הפעם גם ללא הקורונה כנראה ממקום פנימי יותר.....ולא רק עם אינטרס.

גאה לראות שוב, פעם אחר פעם, עד כמה תורתנו הקדושה מוכיחה את הפסוק "הפוך בה והפוך בה דכולה בה", ומחכה בכיליון עיניים לראות שבעלינו ובנינו יזכו לחבק את אותו ספר תורה במקום הטבעי שלו בארון הקודש שבבית הכנסת, ולא במרפסות.

שנזכה להדר בכל מצוות התורה ממקום פנימי ואמיתי.