"דימוי בזינוק" - כיצד להעלות את הדימוי העצמי של ילדיך (ושלך), פרק ד’: אסימונים של אמא

אמא, מהו סכום האסימונים האישי שלך?

אוי, זה לא משנה. מה זה משנה כמה אסימונים יש לי? אני כבר מקרה אבוד, כאשר אבדתי, אבדתי. יותר חשוב לי להשקיע בהפקדת אסימונים לחשבונות של ילדי. זה לא משנה כמה יש לי.

בטוח?

לא בטוח.

כידוע, אחת הדרכים היעילות ביותר בחינוך היא דרך הדוגמא האישית. למשל: כל הילדים לומדים בכיתה על הערך של כיבוד הורים. אבל ילד שרואה בבית איך אבא מכבד את סבא - דוגמא אישית – הילד הזה הפנים את הערך של כיבוד הורים. הדבר נכון לגבי שמירת שבת, אהבת תורה, צניעות, שמירת הלשון - ובעצם כולל את היחס שלנו לכל המצוות.

ילד לומד בספירת העומר על כבוד הזולת, אבל בפועל נראה אותו מחקה את היחס של אמא למוכרת בחנות, לשכנה ולגיסה. כנ"ל לגבי חשיבות התפילה, חצאי אמיתות וכדומה. הילד מושפע הרבה יותר ממה שאנחנו עושים מאשר ממה שאנחנו אומרים.

ומה עם היחס שלי לעצמי, את זה הילד לא רואה?

למשל, כאשר מחמיאים לי על עוגה טובה שאפיתי, יתכן שאני מגיבה: "כן, אבל זה לא יצא כמו בספר המתכונים. הייתי צריכה לפזר את הזיגוג בצורה אחידה יותר".

דוגמא נוספת: בתי שומעת ששואלים אותי אם אני טובה בגרפיקה. היא יודעת שלמדתי גרפיקה במשך שנתיים, ועבדתי במקצוע 8 שנים. ואני עונה: "אם אני טובה בגרפיקה? לא כל כך. קצת, אני מכירה כמה תוכנות בסיסיות בגרפיקה, אבל אני לא הכי מוצלחת בתחום". מה לומדת בתי מההתנהגות שלי? היא רואה (חושבת) שיש לי ערך של הנמכת עצמי מתי שרק אפשר, טשטוש היכולות שלי, אולי קוראים לזה חומרות במידת הענווה (כך חושבת בתי...), וחשוב שאנסה להשפיל את עצמי בעיני אחרים. לא להכיר / לדבר על המעלות שלי. בואו נתעלם מהן. בשביל מה צריך אותם? זו סתם גאווה...

ואז, לא נתפלא אם יום אחד, כאשר בתי תקבל 100% במבחן, ואני אנסה להחמיא לה על הציון המקסים (אני רוצה לנצל את ההזדמנות להוסיף לה 300 אסימונים!) והיא תגיב ב: "טוב, זה במקרה, בדרך כלל אני מקבלת פחות ממאה".

"זה בגלל שאבא למד איתי למבחן. זה בזכותו".

לא קשה לראות איך היא מחקה את ההתנהגות שהיא ראתה אצלי: להפחית מהערך של עצמי בכל הזדמנות. יש לציין שהיא עושה את זה ממש טוב!

אמירות שמשפילות את עצמי הן מילים שפוגעות בעצמי בצורה שלא הייתי עושה לאף בת בכיתה. האם הייתי אומרת לבת שקיבלה 100% במבחן: "מעניין, בדרך כלל את מקבלת פחות מ- 100%, נכון? עכשיו זה במקרה...".

???

בחיים לא הייתי אומרת כך לבת ישראל!

ומי התיר לי לפגוע בעצמי בצורה כזו?

אולי בהתחלה זה נשמע ונראה כמו ענווה, אבל מהר מאוד הילדה מתחילה להאמין שהצלחות הן "במקרה", וברוב התחומים היא איננה מוצלחת. "אין לה את זה", כמו שאומרים. בכיתה ישנן בנות שמצליחות בכל דבר, והיא כנראה לא שייכת למוצלחות. ככה זה במשפחה שלנו, מה לעשות, גזירה משמים.

אמא שממעיטה בערך של עצמה בעיני אחרים מעבירה את השדר הזה לילדיה. אתם זוכרים וודאי את הסיפור על זוג הורים שהלכו לשאול את הרב מתי הזמן להתחיל בחינוך בתם בת השנה. השיב הרב: לפני 20 שנה. אנחנו מחנכים את ילדינו בצורה של "תופח על מנת להתפיח" - מה שיש באישיותנו עולה על גדותיו ומשפיע על ילדינו. איננו יכולים להתכחש למציאות הזו של דוגמא אישית, ולנסות להגדיל את האסימונים של ילדינו כאשר המלאי שלנו מדולדל.

לעולם לא מאוחר מכדי להשקיע בהגדלת מספר האסימונים של עצמנו. המלאי שלנו יעלה על גדותיו וישקה סביבותינו את המלאי של ילדינו. כולנו נרוויח מזה.

בת-שבע אדלר היא מטפלת רגשית CBT מטעם מחלקת "נפשי בשאלתי".

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל sarap@htv.co.il