בעל חנות הפיצוחים הראה לשכנו את צילום גנבותיו

מעשה בבעל חנות לפיצוחים בשם ראובן, שאת חלק מסחורתו מניח בפתח החנות, על שפת המדרכה. והנה, ביום מן הימים, נפתחה לידו חנות חדשה למוצרי חשמל, שבעליה היה יהודי בשם שמעון. החל מהיום הראשון בו הגיע שמעון לאזור, הוא החליט לנצל את שכנותו עם ראובן...

מידי יום היה האיש עושה עצמו כהולך לתומו לאורך המדרכה, וכאשר הבחין בראובן עומד מבעד לדלפק כשלפניו קונים רבים, שלח ידו בחשאי ונטל לעצמו מעט פיצוחים (2-3 בוטנים או שקדים או גרעינים), וטועם מהם להנאתו. פעמים היה שמעון מגיח אף פעמיים-שלוש ביום, כדי לטעום מעט מפיצוחי ראובן.

לאחר כשנה, ימים ספורים לפני ראש השנה, הופיע כעת ראובן בחנותו של שמעון, כשבידיו מצלמה. "חשבת שאיני רואה אותך", אמר, "אך דע לך שכבר מהגניבה הראשונה ראיתי אותך היטב, במסך שעמד לפניי... ברצוני להראות לך את עצמך במצלמה, ולעשות עמך חשבון על כל השנה שחלפה".

לאחר שהראה לשמעון כיצד גנב את סחורותיו בחשאי, הוסיף ראובן לנמק מדוע נמנע מלתבעו כבר מתחילה: "החלטתי לשמור על שתיקה, כדי ללמדך לקח, וגם להשתכר מגנבותיך, אך 'ביום פוקדי, ופקדתי' - כעת תצטרך ליתן לי את מלוא תשלום גנבותיך, שלפי חשבון עולה על 500 שקלים"...

שמעון לא נבהל כל כך מהתביעה, והשיב באדישות: "כפי ששמת לב, הקפדתי ליטול בכל פעם מעט מאוד פיצוחים, כך שכל לקיחה (גניבה) - לא היתה בשיעור שווה פרוטה, והרי על פחות משווה פרוטה אין חיוב השבה", (כמבואר בשו"ע חו"מ סי' ש"ס ס"ב: 'הגוזל פחות משווה פרוטה, אף על פי שעבר בגזילתו איסור תורה, אינו בתורת השבה').

ראובן טען לעומתו, "אמנם בכל גניבה לא היה שווה פרוטה, אבל בצירוף כל הגניבות, בודאי שיש, ולכן שלם תשלם לי את מלוא הסכום!"

עם מי הדין?

השיב מו"ר שליט"א:

ראשית כל נעסוק בדינו של שמעון הגנב, ולאחר מכן נעבור 'לטפל' בראובן בעל החנות.

ובכן, שמעון עבר בכל גניבה על איסור תורה, כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' שמ"ח ס"א): 'אסור לגנוב, אפילו כל שהוא, דין תורה', (וכשם שלגבי איסורי אכילה חצי שיעור אסור מן התורה, כך גם לעניין ממון חצי שיעור אסור מן התורה. סמ"ע).

והגם שעל גניבה שהיא פחות משווה פרוטה, לא נאמר חיוב השבה, בכל זאת בנידוננו, ששמעון גנב פעמים רבות, ובצירופן מתקבל סכום גדול, נראה שיש לחייבו במלוא תשלום הגניבות.

וזאת על פי מה שהוכיח ה'דברי מלכיאל' (ח"ב סי' ע"ח), שפחות פחות משווה פרוטה מצטרפים לחיוב השבה, שכן מבואר ב'מחנה אפרים', שכל מה שאין תורת השבה בפחות משווה פרוטה הוא מצד שאין בו דין ממון, וממילא, במקום שבצירוף הגניבות, יש אצלו פרוטה של חבירו - הרי הוא מחוייב להשיב.

והוסיף ה'דברי מלכיאל' להביא ראיה לכך מההלכה של 'הדר בחצר חבירו' - שכאשר נכנס אדם לדור בחצר חבירו ללא רשות, צריך לשלם לבעל החצר דמי שכירות, ולכאורה מדוע שלא יאמר לבעל החצר: הרי הנאה מרגע אחד של שהות בחצרך, אינה שווה פרוטה, ואם כן איני חייב לשלם לך, כי על כל רגע בפני עצמו לא חל עלי חיוב תשלומין... - ורואים אנו שטענה זו אינה מתקבלת, וזאת משום שכל הרגעים מצטרפים. וכך גם בגניבה - כל הגניבות הפחות משווה פרוטה מצטרפות! (וע"ע בפתחי חושן גניבה פ"ד הערה פ').

ולכן, מן הדין צריך שמעון לשלם לחבירו את מלוא סכום גנבותיו!

ובאשר לראובן - יש לנזוף בו ולהוכיחו, כי חטא באופן חמור, בכך שראה מידי יום את שמעון נכשל באיסור תורה של גניבה (כאשר מן הסתם שמעון עשה כן מחמת היותו עם הארץ, והורה היתר לעצמו לטעום מעט ללא רשות, כפי שרבים טועים לחשוב שמותר לנהוג כך), ובמקום לבוא ולמונעו מחטא שעושה בממונו, ישב ראובן ושתק. ומבואר בתוספות במסכת שבועות (ל':), שכאשר יודע אדם אודות איסור שעומד להיעשות, והוא שותק, ולא מתריע מפניו על מנת למונעו, נחשב הדבר כאילו האיסור 'נעשה האיסור על ידו', ושתיקתו אינה בגדר 'שב ואל תעשה', אלא נחשב שעשה עבירה ב'קום ועשה'! וטענות הסרק של 'לימוד לקח' או הפקת רווחים מהגניבות, בודאי שאינן מתקבלות כאשר יהודי נכשל לפניו מידי יום באיסורי תורה.

ולפיכך, כעת יכול שמעון לומר לראובן: 'את הממון אשלם לך, אך למחול לך על ה'שותפות' שלך בחטאַי בכך שלא מנעת אותי מלחטוא - איני מוכן, אלא אם כן תפצה אותי ותשיב לי חלק מהסכום!', ויש לו את הזכות שלא למחול, כי כאמור גם ראובן חטא באופן חמור כלפי שמעון, והגם שהגנב השיב את גניבותיו, בכל זאת הרי אמרו חז"ל (בסוכה נ"ג.) 'אשרי מי שלא חטא', והוא בדרגה גבוהה יותר מהחוטא וחוזר בתשובה, כך שראובן כביכול היה יכול למנוע את 'ירידתו בדרגה' של שמעון ולא עשה כן, ולכן זקוק למחילה ממנו.

אולם, אנו מציעים לשמעון שלא יאיים באופן כזה על חבירו, אלא ישלם ויסלח לו על שלא מנעו מגניבה.

לסיכום: א) שמעון חייב לשלם את מלוא דמי גנבותיו. ב) ראובן חטא בכך שלא מנע את חבירו מלחטוא ע"י ממונו. ג) שמעון יכול מן הדין לומר לו אינני מוחל לך על ששתקת ולא מנעת אותי מחטוא. ד) אנו מייעצים לשמעון שלא ינהג כך, אלא ישלם ויסלח!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.