בחור ישיבה, מתחיל את זמן קיץ בתחושה חמצמצה? קבל את עצתו (המבריקה) של הרב פינקוס

הרב שמשון פינקוס זצ"ל סיפר על עצמו שלפני החתונה היה "מתמיד" גדול, ולמד 18 שעות ביממה. אחרי שהתחתן חש שהוא לא מספיק "מתמיד", והרי הדבר הגיוני – בתור נשוי לא ניתן ללמוד 18 שעות ביממה. הרב מספר כי הוא חשב רבות מה גורם לו את התחושה שהוא לא מספיק "מתמיד", עד שהגיע לנקודה שהרגיש שהיא גורמת לו לבזבז את הזמן:

כיוון שכאשר היה בחור - היה לומד 18 שעות ביממה, ועכשיו, כשהוא נשוי, מסיבות מובנות מאוד – הוא לא מגיע להספק השעות האלה, כבר נהייתה לו תחושה של "אני לא מתמיד", וממילא, המחשבה שהוא פעל על פיה היא: "מי שממילא לא 'מתמיד' - יכול לפטפט פה ושם, ולא לחוס על כל רגע ורגע".

בהזדמנות אחרת אמר הרב פינקוס שאברך שלוקח את הילד לקופת-חולים, שירגיש שהוא עושה חסד עם הילד. כלומר: שלא יחוש ש"הבוקר הלך לי ואני מבזבז את הזמן", אלא: "אני עושה מה שאני צריך לעשות היום".

במה הדבר בא לידי ביטוי? בהתנהגות של אותו אברך בקופת החולים. אם הוא חש שהוא מבזבז את הזמן – הוא ירשה לעצמו לקרוא את העלונים שקופת החולים מחלקת, ולהתבטל במשך כל הבוקר. אך אם הוא חש שהוא עושה את מה שצריך לעשות – הוא ינצל את הבוקר בצורה אחרת לגמרי.

על כך אמרו חז"ל במסכת אבות: "אל תהי רשע בפני עצמך", כי כאשר אדם מרגיש רשע בפני עצמו, הוא כבר מרשה לעצמו כל מיני דברים. כך מסביר הרמב"ם: "'אל תהי רשע בעיניך' – כלומר, לא תחזיק עצמך כרשע, שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי'".

בהמשך הסיפור, הרב פינקוס החליט החלטה חד משמעית: "אם להיות "בחור מתמיד" הכוונה היא ללמוד 18 שעות ביממה, אז להיות "נשוי מתמיד" הכוונה ללמוד 10 שעות ביממה.

מאותו הרגע שהוא החליט את ההחלטה הזו – הוא חש שהוא עולה חזרה על הגל הנכון, והוא מנצל את הזמן, מתקדם ומתעלה.

(הערה חשובה: הסיפור על הרב פינקוס וכמות השעות שלמד – נוגע לגדולתו של הרב הגדול זצ"ל. אין להסיק מכך בנוגע לבחורים ואברכים סטנדרטיים, אך את המסר בדברים כל אחד יכול להפנים).

אנחנו נמצאים בפתיחה של זמן קיץ.

"זמן קיץ" בעולם הישיבות הוא זמן נפלא של התעלות גדולה: בחורי הישיבות והאברכים רגילים תמיד ל"שטייגען", ניצול הזמן, שקיעות בלימוד. גם ההתחלה של הזמן תורמת לאווירת ההתעלות, גם הימים עצמם, שהם ימי הכנה לקבלת התורה. עצם העובדה שהבחורים נמצאים בישיבה ברצף מראש חודש אייר ועד חג מתן תורה, האווירה הכללית של הלימוד בבית המדרש, השיחות של צוות הישיבה והמשגיחים, הרציפות בלימוד – נותנת את התחושה וההרגשה שנמצאים באווירה אחרת.

אבל עכשיו אנחנו במציאות אחרת. המציאות השתנה. זמן קיץ תש"פ שונה מאוד, ואין לנו את אותם כלים שהיינו רגילים לעבור איתם את ההכנה לקראת מתן תורה.

אז יכול להיות, חלילה, שבחור או אברך יגיעו לחג השבועות עם תחושה חמצמצה של "זה לא מה שהייתי רוצה, אבל אין ברירה, זה המצב", או: "בשנים קודמות הגעתי יותר מוכן לחג. חבל".

בימים אלו, תחילת זמן קיץ תש"פ, כדאי להשתמש בעצה של הרב פינקוס.

אם בימים כתיקונם הניתוק מהבית זו ההכנה הטובה למתן תורה, בזמן הזה, כשההתנהלות שונה, כי כך הקב"ה רוצה – ההכנה הטובה למתן תורה שונה.

על כן, חשוב שכל אחד יגדיר לעצמו מה היכולת הטכנית שלו מבחינת המצב בבית, מבחינת  המשפחה.

שכל בחור (או אברך) ישב עם עצמו ויבדוק: כמה שעות הוא יצליח ללמוד בבית מבחינת ההמולה סביבו, הרעש, המקום הפיזי ועוד.

חשוב כמובן להיות מעשיים ולא מדומיינים.

וכך יחליט לעצמו: "זה נקרא להיות ה'מתמיד של זמן קיץ תש"פ'".

וגם אם בחור מרגיש שהיכולת שלו מסתכמת בזה שהוא מסוגל ללמוד שעתיים בבוקר, שעתיים נוספות בצהריים ועוד שעה בלילה - אז זה ה'מתמיד של זמן קיץ תש"פ'.

ואם הוא יצליח להתמיד וללמוד מדי יום את 5 השעות האלה עד חג השבועות - הוא יכול להגיע לתחושה שהוא מוכן להגיע ליום הגדול של קבלת התורה.

בהצלחה לכולם וזמן טוב.