הרב יצחק זילברשטיין

הזקנה הגלמודה שכרה את המרתף, ובעקבותיה הגיעו החתולים הרבים

פנה בעל הבית אל הזקנה והודיע לה נחרצות: "אני מאוד מצטער, עלייך לסלק מכאן את החתולים, ואם אינך מוכנה, תאלצי לעזוב את הבית!"

אא

מעשה שהיה בזקנה, שלאחר פטירת בעלה הרגישה בדידות נוראה, משום שלא היו לה ילדים ואף לא ידידות, והחלה לעסוק ברוב שעות היום בטיפול בחתולי השכונה. הזקנה מאכילה ומשקה את החתולים במסירות, לוקחת אותם לטייל וכו', כך שנקשרה מאוד לחתולים שהיו ה'חברים' היחידים שלה.

והנה, ביום מן הימים החליטה האשה, שמכיון שנותרה בודדה בבית גדול, שהדיור בו כרוך בהוצאות רבות, ותִחְזוק הבית קשה עליה, לכן כדאי שתשכיר את ביתה, ותשכור לעצמה דירה קטנה. ואכן מצאה יחידת דיור להשכרה במרתף ביתם של משפחה מסוימת בשכונה סמוכה, וסיכמה עם בעל הבית חוזה לשכירות המרתף למשך שנה.

כעבור יומיים, יצא בעל הבית (המשכיר) מביתו, פתח את שער החצר, וחשכו עיניו כאשר הבחין ב'גדוד' של חתולים... האיש בירר מהיכן הגיעו לכאן כל כך הרבה חתולים, ועד מהרה נודע, כי השוכרת הגלמודה אחראית לכך...

פנה בעל הבית אל הזקנה והודיע לה נחרצות: "אני מאוד מצטער, עלייך לסלק מכאן את החתולים, ואם אינך מוכנה, תאלצי לעזוב את הבית!"

הזקנה לא עמדה מנגד והשיבה: "החתולים הללו בני תרבות ואינם אמורים להפריע לאף אחד, הם אינם יכולים להיכנס לחצר הסגורה, אלא רק שוהים סביב הבית... לאחר שחתמנו על חוזה השכירות, והעברתי לכם צ'קים למשך שנה לא תוכלו לסלקני, וגם את ידידיי החתולים, איני מוכנה בשום אופן לסלק!..."

ונשאלת השאלה, עם מי הצדק? האם יש לשוכרת זכות להישאר בדירה, או שמא יכול בעל הבית לסלקה?

השיב מו"ר שליט"א:

הכלל בשאלות מעין אלו הוא - שיש ללכת אחר מנהג העולם, ולבדוק כיצד היא דרך דיורם של רוב בני האדם ('כדדיירי אינשי'), וכנאמר בשו"ע (חו"מ סי' קס"א ס"ה): "אחד מהשותפים בחצר, שביקש להעמיד בחצר בהמה או ריחיים, או לגדל בה תרנגולים, חבירו מעכב עליו. וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם, בכולם השותפים מעכבים זה על זה", יעו"ש.

ובענייננו - אם אכן מדובר בחתולים רבים, על אף שנמצאים מחוץ לחצר, בכל זאת רוב בני אדם מקפידים על כך, והדבר מהווה מטרד עבורם, ולכן אין רשות לשוכרת לעשות דברים שאינם כפי המנהג המקובל, ואם אינה מוכנה לסלק את החתולים, ממילא ההסכם בינה למשכיר נחשב ל'מקח טעות' ובטל, כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רל"ב ס"ו): "כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירים. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך"!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.

תגיות:ופריו מתוקהרב יצחק זילברשטיין

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה